עיסא נ' עבד אל לטיף ואח'

פסק דין

ביום 22.10.07 ארעה תאונת דרכים בה נפגע רכבו של התובע מאחור. לפי דברי התובע הוא עמד ברמזור אדום ולפתע קיבל מכה בחלק האחורי שמאלי של רכבו. על פי האמור בכתב התביעה רכבו של הנתבע 1 פגע ברכב התובע לאחר שהרכב של הנתבע 3 פגע ברכב הנתבע 1 מאחור ודחף אותו אל עבר רכב התובע. הנתבעות 2 ו- 4 הן המבטחות של הנתבעים 1 ו- 3 בהתאמה. בעדותו של התובע התברר כי התובע אינו יודע שרכב הנתבע 3 פגע ברכב הנתבע 1 מאחור והדברים נכתבו בכתב התביעה משום שהנתבע 1, באמצעות נתבעת 2 , טען זאת בפני התובע כאשר התובע דרש מהנתבעים 1 ו- 2 לפצותו בגין התאונה.

התובע כאמור הגיש את התביעה נגד הנתבע 1 כמי שפגע בו ואת הנתבעת 2 כמבטחת הנתבע 1, וכן את הנתבע 3 כמי שפגע בנתבע 1 מאחור-לפי דברי הנתבע 1 -ואת הנתבעת 4 כמבטחת של הנתבע 3.

הנתבעים 1 ו- 2 הגישו הודעה לצד ג' נגד הנתבעים 3 ו- 4 משום שלטענת הנתבע 1 רכבו של הנתבע 3 פגע בו מאחור ודחף אותו אל עבר רכבו של התובע.

הנתבעים 3 ו- 4 טענו שהנתבע 3 לא הדף את רכבו של הנתבע 1 לעבר רכב התובע אלא הנתבע 1 התנגש מאחור ברכב התובע וכתוצאה מכך נדחף רכבו לעבר רכב הנתבע 3.

הנזקים שנתבעו על ידי התובע הינם נזק לפי חו"ד 26,922 ₪, ירידת ערך לפי חו"ד 12,000 ₪ , שכ"ט שמאי 2,300 ₪ והפרשי הצמדה 3,000 ₪. התובע המציא חו"ד שמאי לענין הנזקים הישירים ולענין ירידת הערך וכן חשבונית אך לא קבלה של המוסך על הסכום ששילם למוסך. בעדות טען התובע שאת סכום התיקון הוא שילם בתשלומים ובמזומן אך לא המציא כל אישור על ביצוע התשלומים או על האופן בו הסכום ששילם, לדבריו, במזומן היה אצלו.

הנתבע 1 העיד כי רכבו נדחף אל מעבר רכב התובע כאשר רכב צד ג' נכנס בו מאחור ומשמאל ודחף אותו אל עבר רכב התובע. לדבריו, הוא לא ידע מי פגע בו שכן הוא נלקח מהמקום באמבולנס אך חברים שהיו איתו מסרו לו שזה הנתבע 3.

הנתבע 3 בעצמו לא התייצב לדיון.

לאחר עיון בעדויות ובחקירות באתי למסקנה כי רכב הנתבע 1 נדחף אל עבר רכבו של התובע על ידי הנתבע 3 ולפיכך על הנתבעים 3 ו- 4 לפצות את התובע. שלא כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבעים 3 ו- 4 שהמכה ברכב התובע היא בכל החלק האחורי והדבר לא מתיישב עם גרסת הנתבע 1, בפועל המכה ברכב התובע היא מאחור ואולם לא בכל החלק האחורי אלא בחלק האחורי שמאלי. פגיעה כזו מתיישבת עם הדרך בה תאר התובע 1 את התאונה. אמנם נכון שהתובע עצמו לא יכל להעיד על כך שהנתבע 3 פגע בנתבע 1 ודחף אותו לעבר רכבו, ואולם עדותו של הנתבע 1 וכן העובדה, שלא הוכחשה בכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו- 4, לפיה גם הנתבע 3 היה מעורב בתאונה ורכבו נפגע בה, די בהם כדי להעמיד את התביעה נגדו.

באשר לסכום הפיצוי, מחד, התובע צרף חוו"ד שמאי וחשבונית ומאידך, לא צרף קבלה ואף לא הראה כיצד שילם את הנזק. נראה אפוא שיש מקום להפחית סכום מסויים, כפי שיקבע בהמשך, מסכום הפיצוי בגין הנזק הישיר, שכן, סביר שאילו התובע היה משלם את מלוא הנזק לפי חו"ד השמאי היה יכול להמציא קבלות והוכחות על כך וכן סביר שבמקרה כזה היה מתקן את הרכב במוסך מורשה של היבואן ולא במוסך בוואדי גו'ז כפי שעשה בפועל. כמו"כ הסכום שנתבע בגין הפרשי הצמדה וריבית מוגזם ועולה על הפרשי ההצמדה והריבית הנכונים.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים 3 ו- 4 לשלם לתובע את הסך של 38,000 ₪ וכן אני מחייבם בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית ואולם בשל העובדה שהנתבע 1 הוא זה שפגע בפועל ברכב התובע אין צו להוצאות בשל הדחייה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו אלול תש"ע, 05 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: