עיסא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.5.2013.

העובדות

המערער, יליד 1980, נפגע בתאונת עבודה מיום 23.7.2012.

ביום 17.2.2013 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער וקבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור 100% מיום 23.10.2012 ועד ליום 30.4.2013. עוד קבעה הוועדה כי מיום 1.5.2013 אין למערער נכות כלל.

המשיב (המוסד לביטוח לאומי) הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, בזו הלשון:

"טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה בקובעה את הנכות.

לדעת המוסד 1. הנכות הזמנית גבוהה מידי.

2. לא היה מקום לקבוע נכות צמיתה עתידית.

הוועדה לעררים מתבקשת להתיחס לנ"ל".

ביום 7.5.2013 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא:

"בית חזה סימטרי.

תנועות נשימה בתחילה מינימליות אך התרצה והחל לנשום נשימה מלאה, קולות נשימה ואוורור הריאות תקינים. אין דפורמציה בבית החזה. אין למשש רגישות ממוקמת באזור צלעות תחתונות בקו האקסילרי מימין. ריווי חמצן 98% באוויר החדר. צ"ר חזה + צלעות מימין מיום 29.12.2012 הדגים שבר ישן בצלע 9".

בהמשך קבעה הוועדה, כך:

"מבחינת הממצאים הקשורים לשבר בצלע הרי שלא נותרה כל נכות. באשר לנכות הזמנית שנקבעה בדרג I, הוועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת כדלקמן:

20% מ-23.10.12 עד 31.12.12

0% החל מ-1.1.13 לצמיתות בגין הצלעות.

לעניין תלונותיו כעת המתייחסות לע"ש מתני, הרי שהוועדה מתקשה לקבוע קש"ס מהסיבות הבאות:

1) ביום התאונה ולאחריה לא התלונן כלל על בעיות גב תחתון.

2) גם במהלך 2012 החל מ-7/2012 אין כל תלונות המתייחסות לגב תחתון.