עיסא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.12 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% לפי פריט 37 (8) (א) בקשר עם פגיעה בעבודה מיום 3.7.08.

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק-דין בתיק 54429-12-11 מיום 15.5.12 (להלן: "פסק הדין הקודם", לפיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה לבחינה נוספת בתחום האורתופדי והנפשי.

באשר לתחום הנפשי קבע פסק הדין כי "הוועדה תשקול בשנית עמדתה בשים לב למכתב מהמרכז לבריאות הנפש מיום 14.1.09 המציין אבחנה של מצב חרדתי דיכאוני, וכן מציין את הטיפול התרופתי שניתן. המערער יהיה רשאי להציג בפני הוועדה כל מסמך נוסף הנוגע לטיפול הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי הקודם לישיבתה מיום 24.11.11".

3.הערעור מכוון כנגד התחום הנפשי בלבד.

ממצאי הוועדה בעניין זה הם כדלקמן:

"הוגשו בפני הוועדה רצף מסמכים קודם ל- 21.11.11. כמו כן הוגש לעיון הוועדה מכתב ממרכז לבריאות הנפש מיום 14.1.09. למעשה בכל המסמכים צויינו תסמינים חרדתיים - דכאוניים. קיים רישום של טיפול תרופתי, לא ניתן להתרשם מדינמיקה משמעותית לאורך הרישומים משנה לשנה. קיימת המלצה לטיפול ב- EMDR, צויין כי לא היה מעוניין בטיפול קבוצתי. לדברי התובע כיום נוטל טיפול רק לפי הצורך, כדורי שינה, טיפול הרגעתי - SOS".

מסקנת הוועדה הינה:

"בכל המסמכים אליהם נדרשת התייחסות של פסק דין נרשמו תלונות סובייקטיביות של התובע ובאף מכתב אין התייחסות לירידה תפקודית ו/או להפרעה אפקטיבית ...(?) לציין כי תלונות פסיכיאטריות וקביעת טיפול פסיכיאטרי שהוא תמיד סימפטומטי בהתייחס לתלונות הסובייקטיביות. אין עילה על מנת לשנות את מסקנת הוועדה בנוגע לחומרת נכותו של התובע. הוועדה חוזרת על קביעתה שלא נותרה נכות נפשית בגין האירוע. דבר זה אינו סותר עובדה שבעבר תובע חש קושי הסתגלותי אך אין בכך די כדי לקבוע נכות".

4.טענות המערער –

א.הוועדה התעלמה מהרישום במסמכים שהם מסמכים שנערכו על ידי משרד הבריאות ובהם נאמר כי התובע סובל ממצב חרדתי דכאוני.

כך למשל במכתב מיום 14.1.09 נרשם: "סובל ממצב חרדתי דכאוני לאחר חבלה קשה... יתחיל טיפול על ידי...".

בדף מעקב פסיכיאטרי מיום 20.4.09 נרשם כי עדיין קיימים סימני דיכאון וחרדה אם כי חל שיפור ניכר בסימפטומים וכי ימשיך בטיפול תרופתי.

בטופס מיון מיום 16.11.08 נרשם כי מאז הנפילה סובל מסיוטי לילה, עצבים ואינו מסוגל לתפקד כמו פעם.

כך גם במסמך רפואי מיום 16.12.08, שם הוסף כי: "מתקשה להתמודד עם העובדה שלא יכול לעבוד, משתעמם בבית, קשה לו להיות תלוי בהוריו, מבקש טיפול פסיכיאטרי וטיפול נפשי (המלצה ל EMDR)".

ב.קביעת הוועדה כי תלונותיו של המערער הינן תלונות סובייקטיביות אינה עולה עם הקביעות האובייקטיביות במסמכים הרפואיים.

ג.המערער מבקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר וזאת לאור העובדה כי הפסיכיאטר "נעול" בהחלטתו.

5.טענות המשיב –

א.פסק הדין הורה לוועדה לשקול שוב עמדתה בהתייחס למסמך מיום 14.1.09 ומסמכים נוספים שהמערער היה רשאי להגיש.

ב.הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה את מסקנתה. הוועדה הסבירה כי אין במסמכים הפסיכיאטרים שהוגשו התייחסות לירידה תפקודית או הפרעה אפקטיבית.