עיסא ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק דין

בפני עתירה כנגד החלטת משרד הפנים- המשיב 1, בעניין אי רישום העותרות 2,3 ו- 4, קטינות, (להלן: "הילדות") במרשם האוכלוסין והסדרת מעמדם כתושבי מדינת ישראל.

תמצית טענות העותרים

העותר, בעל מעמד של תושב קבע במדינת ישראל, כתוצאה ממעמדו של אביו שקיבל מעמד של תושב קבע, לאחר ששירת כשוטר במשטרת ישראל בשטחי יהודה ושומרון.

מעת קבלת המעמד ועד היום גרים העותר ואביו בישראל.

העותר ואשתו, הגב' רימה עיסא, שהינה פלסטינית, נישאו ביום 24.6.00 על פי חוזה נישואין שנרשם ביום 3.7.03, ובהתאם להחלטת בית הדין השרעי בירושלים, יוחסה בתם הראשונה לעותר. בהמשך נולדו לעותר ואשתו הילדות.

ביום 24.2.10 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הקובע את אבהותו של העותר על הילדות, לאחר ביצוע בדיקת רקמות.

העותר טען כי השלים לבקשת המשיב 1 את המצאת כל המסמכים הנדרשים וכן הוכיח מרכז חיים בישראל, בכפר חורה, לרבות לימודיהן של הילדות במסגרות חינוכיות בישראל, וכי החלטת המשיב אינה מבוססת, אינה סבירה ואינה מידתית ופוגעת בזכות בסיסית של התא המשפחתי.

עוד טענו העותרים כי הילדות נולדו בישראל ולכן חלים עליהן הוראות תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות הכניסה לישראל") אשר הותקנו מכוחו של חוק הכניסה לישראל ונוהל משרד הפנים לפיו הוכיחו מרכז חיים שנתיים בטרם רישומם.

העותרים הפנו בעניין זה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה, עע"מ 5718/09 מדינת ישראל נ' הודא מחמד סרור ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 24.7.11) שם סוקר בית המשפט את הוראות החוק החולשות על הענקת מעמד בישראל לילדים שהוריהם בעלי מעמד בישראל.

עוד טענו העותרים כי טובת הילדות לא נלקחה בחשבון על ידי המשיבים בעיקר נוכח השיהוי הרב בטיפול בבקשתם ובסירובם לרשמן במרשם באוכלוסין. הילדות אינן יכולות לקבל טיפול רפואי בישראל, ואינן יכולות להירשם למסגרות חינוכיות חובה. עד למועד חופשת הקיץ האחרון (2012) הילדות למדו בבית הספר ובגן, כמחווה ממנהל בית הספר ועל מנת לא לפגוע בילדות, אולם בשנת הלימודים הנוכחית הודיע מנהל בית הספר כי במידה ולא יוקנה מעמד לילדות לא יוכלו להירשם וללמוד בבית הספר.

ב"כ העותרים הפנה בעניין זה לפסיקה שקבעה כי עיקרון טובת הילדים הינו עיקרון מנחה. עת"מ (חי') 1551-06-09 ג'ואהר נצאר נ' משרד הפנים (18.1.10). וכן הפנה לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 הקובעת בסעיף 3 כי עניינם של ילדים יילקח בחשבון כנתון מרכזי בכל מעשה שלטוני.

עמדת המשיבים

בדיון שנערך ביום 22.10.12, הוחלט כי בכפוף לכך שיומצאו המסמכים שנתבקשו העותרים להמציא עוד ביולי 2012, (שלושה אישורים- אישור מהנהלת הגן לגביי לימודי הילדות, תדפיסי ביקור במרפאה, חשבונות דיור משולמים) יערך שימוע ותינתן החלטת המשיב.

ואכן ביום 28.11.12 ניתנה החלטה בעניינם של העותרים, לאחר שהמציאו המסמכים למשיב, לפיה לא הוכח מרכז חיים בישראל בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, כדרישת סף לרישום הילדים כתושבי קבע, ולכן הבקשה סורבה.

הנימוקים לדחיית בקשת העותרים, היו כי בקשתם לוקה בחוסר של מסמכים רפואיים של רעיית העותר וילדותיו, חוסר אישור לימודים מקורי וראיות חלקיות לקיום משק בית בישראל. המשיב טען כי הסבריו של העותר לכך נמצאו על ידו כבלתי סבירים.

בדיון ביום 18.2.13 אישר ב"כ המשיב כי העותרים המציאו אישורי מועצה לעניין מגורים בחורה וטען כי הרישום שלהם כתושבי חורה מבוסס על חוזה שכירות ולכן מבחינת המשיב הנתונים החשובים הם הנתונים החסרים והסתירות שנמצאו בשימוע.

לעניין הטיפול הרפואי שהעותר ואשתו טענו שהם מקבלים במרפאת אלחיאת בחורה, נערכה בדיקה במרפאה עם הרופא המטפל אשר מסר למשיבים כי העותרים יכולים לבוא לקבל אישורים על ביקורים, אך עד לדיון לא הומצאו המסמכים בעניין זה.

ב"כ המשיב הדגיש כי העותר לא הסדיר את מעמד אשתו וכי הדעת נותנת כי אילו היו באמת גרים בישראל היו מבקשים קודם את הסדרת מעמד האישה ושאם טענתם לקיום מרכז חיים בישראל נכונה, הרי שהאישה שוהה בישראל שלא כחוק מספר שנים. עוד טען ב"כ המשיב, כי העותרים הסתירו מהמשיב את העובדה שנולד להם בן בחברון, וכי מדוחות הכניסה של העותר לישראל, עולה כי הוא נכנס לישראל בממוצע עשר פעמים בחודש, לעיתים בשעות הבוקר ולעיתים בשעות הערב וכי הדבר אינו מסתדר עם שעות העבודה וימי העבודה של העותר.

לטענת ב"כ המשיב, אשת העותר והעותרות גרות בשטחים ואילו העותר, כנראה, מחלק זמנו בין ישראל לשטחים.