עיני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) ואח'

פסק דין

ההליכים:

לפניי תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע יליד 1973 היה מעורב בתאונת דרכים שארעה ביום 9.10.06 עת נסע על קטנוע ונחבל כתוצאה מהחלקה (להלן: "התאונה הראשונה") ובתאונה נוספת ביום 15.11.06 כשנפגע כשידו נתפסה בפתח דלת רכב שנטרקה (להלן: "התאונה השניה").

התביעה כנגד הנתבעת 2, המבטחת נשוא התאונה השניה נדחתה לאחר שהצדדים גיבשו הסדר מחוץ לכתלי ביהמ"ש.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לא הכחישה אחריותה בגין התאונה הראשונה והמחלוקת בין הצדדים נסובה אודות שיעור הפיצוי.

ביהמ"ש מינה כמומחה אורתופד את ד"ר רוברט לוי (להלן: "המומחה"), שקבע בחוות הדעת המקורית נכות רפואית כוללת בשיעור של 20% לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, בגין הפגיעה בפרק יד שמאל. לאור שאלות ההבהרה שהפנו את המומחה לכך שמדובר במבטחים נפרדים לכל תאונה, ייחס המומחה בגין התאונה הראשונה שליש מהנכות הכוללת, היינו 6.6% נכות.

במסגרת הדיון נחקרו המומחה והתובע. ב"כ התובע הסכים להגשת המסמכים שסומנו נ/1 בהתייחס למצב רפואי קודם והבהיר כי ראשי הנזק הנתבעים במסגרת התביעה הינם בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות ונסיעות לעבר.

הנכות הרפואית:

כאמור, המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% וייחס לתאונה הראשונה שליש מהנכות בלבד. ב"כ התובע ניסה לבסס הטענה שהתאונה הראשונה היתה משמעותית יותר והתאונה השניה (במסגרתה נתפסה ידו בפתח דלת רכב שנטרקה) נתפסה בעיניו כשולית. מנגד, ב"כ הנתבעת הפנה לכך שכשפנה התובע לראשונה לטיפול רפואי לאחר התאונה הראשונה, הוא לא התלונן על פגיעה ביד שמאל אלא על פגיעות בצד ימין. התלונה בנוגע ליד שמאל עלתה רק למעלה משבועיים לאחר מכן. על כן, טען שבבחינת הקשר הסיבתי יש לייחס הנכות כתוצאה מפגיעה ביד שמאל לתאונה השניה.

המומחה נשאל בחקירתו אודות הקשר בין שתי התאונות ועמד על דעתו שיש לייחס לתאונה הראשונה שליש מהנכות ולא מעבר לכך, וזאת בהתחשב בעובדה שלאחר תאונה זו לא זוהה בצילום סי.טי. שבר וזה אובחן רק לאחר התאונה השניה. המומחה הבהיר כי הוא מייחס שליש מהנכות לתאונה הראשונה בהתחשב בקיבוע שבוצע ביד שמאל, אשר יכול היה לגרום לתסמונת CRPS שמתבטאת במקרה של התובע בכאבים.

בהתייחס לכך שמיד לאחר התאונה הראשונה התלונן התובע על פגיעה בצד ימין בלבד והתלונה בהתייחס ליד שמאל עלתה מאוחר יותר, השיב המומחה כי מוכרים מקרים בהם "חבלות סוערות ביום התאונה ממסכות את החבלות האחרות שהן יותר קריטיות" (עמ' 7, ש: 18) ועל כן לא שלל את העובדה כי יכול שנגרם בתאונה הראשונה נזק ליד שמאל על אף שהנושא לא עלה בבדיקה הראשונית במיון.

הבהרות המומחה נראות בעיני וממילא לא מצאתי לייחס חשיבות לתפיסה הסובייקטיבית של התובע עצמו אודות חומרת התאונות. לפיכך, מצאתי כי קיים קשר סיבתי בין התאונה הראשונה לפגיעה ביד שמאל.

במסגרת חקירת המומחה הוגשו המסמכים שסומנו נ/1 ומהם עולה לכאורה כי קיים עבר רפואי רלבנטי בהתייחס לרגישות וכאבים בכף יד שמאל. המומחה הבהיר כי מסמכים אלה לא היו לפניו בעת מתן חוות הדעת ועל כן ייחס לאחר עיון במסמכים החדשים מחצית מהנכות שנותרה למצב הרפואי הקודם, כך שהנכות הרפואית עומדת על 3.3%.

גם בענין זה עמדת המומחה מקובלת עליי ולא מצאתי שנסתרה ע"י מי מהצדדים.

הנכות התפקודית:

הלכה היא כי הנכות הרפואית משקפת גם את הפגיעה בכושר התפקודי, ברם, יש לבחון את הניזוק הספציפי על תחום עיסוקו ונתוניו האישיים (ראה: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 וע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, תק-על 91(2) 1472). נפסק שלנכות רפואית בשיעור נמוך אין בהכרח השלכה תפקודית ולעיתים ראוי לפסוק סכום גלובאלי בראש נזק זה (ראה : ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית, 1997) עמ' 191).

התובע העיד בחקירתו כי עבד לאחר התאונה במסגרת חברה שהקים עם אחיו לאספקת ציוד לאירועים ולאחר מכן אף במסגרת עצמאית וגרס כי נעזר בעבודות פיזיות בעובדים שכירים. לא הובאו ראיות לטענה האמורה אולם התובע העיד (בעמ' 10, ש: 28) כי עשה הכל בחברה, לרבות עבודות ניהוליות ועבודות פיזיות של הרכבה, פירוק והעמסה ולא מצאתי בדבריו התייחסות ממשית לפגיעה התפקודית המיוחסת לתאונה.

מחוות הדעת עולה כי היד הימנית היא היד הדומיננטית של התובע ולא היד הפגועה. מאחר והנכות התפקודית צופה פני עתיד ובהתחשב בכך שעיסוקו של התובע בשנים האחרונות כרוך בעבודת כפיים, אני מעמיד בנסיבות את שיעורה של הנכות התפקודית על סך של 4%, אולם חישוב הפיצוי יהיה גלובאלי.

חישוב הפיצוי: