עיני ואח' נ' לוקי בניה ופתוח

פסק דין

ערעור על החלטת כב' הרשם חגי ברנר מבית משפט זה בת.א. 1162/05 מיום 10.11.11 אשר ניתנה בעקבות ערעור קודם שהגישה המשיבה על החלטה קודמת של כב' הרשם בנוגע לעתירתה לתקן כתב תביעה שהגישה כנגד המערערים על ידי תיקון סכום התביעה והגדלתו מסך של 5 מיליון ל- 12 מיליון.

בהחלטה קודמת סורבה העתירה מן הטעם שהיתה נגועה בשיהוי שלא נמצא לו טעם או טעם מיוחד כנדרש על פי תקנה 149 (ב) לתקנות סד"א.

בפסק דיני בערעור על החלטה קודמת הוחזר הענין לעיון מחדש לכב' הרשם זאת לאחר שהחלטתו הקודמת ניתנה על פי טענות בכתב אך מבלי לעיין בתשובת המשיבה לתגובת המערערים כמצוות התקנות.

לאחר שכב' הרשם עיין מחדש בכתבי הטענות שלפניו, ניתנה החלטה נשוא ערעור זה ולפיה כתב התביעה יתוקן כמבוקש בכפוף לתשלום הוצאות בסך 20,000 ₪.

הטענה המרכזית בערעור שלפני היא כי כב' הרשם לא הפעיל כל שיקול דעת בהחליטו כפי שהחליט. איני מוצאת טעם בטענה כזו, אני דוחה אותה מכל וכל ויפה היו עושים המערערים לו נמנעו ממנה. חזקה על כב' הרשם שהפעיל שיקול דעת בנותנו את ההחלטה.

לא זו אף זו שלגופו של ענין ההחלטה בנסיבות מוצדקת. אמנם בעתירה לתיקון כתב התביעה לא נרשם במפורש על ידי המבקשת כי היא מפרטת לפני כב' הרשם את הטעם המיוחד או הטעם לשיהוי. אך עיון בבקשתה מגלה כי גם בלי לומר את השם המפורש – טעם מיוחד – יש בה משום טעם מספק לתיקון ודי אם אפנה לנסיבות המתוארות בבקשה ובפרט בסעיפים 10 ו -11 לבקשה.

ובפרט כך הם פני הדברים כאשר אין המערערים יכולים להצביע על שום עוול מהותי שנגרם להם או שיגרם להם כתוצאה מהתיקון בנסיבות המקרה דנן ושלא ניתן לפצות עליו בהוצאות הולמות.

לא תמיד נמדד שיהוי במספר הימים, החודשים או השנים שעברו כי אם בשאלה מה ארע במהלך אותם מועדים ובמקרה שלפני לא ניתן לומר שבעצם חלוף ארבע וחצי שנים מיום הגשת התביעה יש כדי לקבוע מימצא נחרץ של שיהוי. במקרה דנן אף מסתבר שהגדלת סכום התביעה לא יביא, כך נראה על פני הדברים שינוי מהותי במהות הראיות או דרך הצגתן.

בבוא בית המשפט להכריע אם לתקן כתב תביעה עליו ליתן את הדעת לאיזון נאות בין כלל האינטרסים בזירה. במקרה דנן חשבתי ואני עדיין סבורה כך, שהיה מקום להעתר לבקשת התיקון תוך פיצוי המערערים בהוצאות שנגרמו להם לצורך התיקון וכהתנאה לו.

החלטת כב' הרשם נשוא הערעור היא החלטה סבירה בנסיבות והענין היחיד שמצאתי להתערב בו הינה בגובה הוצאות שנפסקו ובמקום 20,000 ₪ יהיה על המשיבה לשלם הוצאות התיקון בסך 50,000 ₪ כתנאי לתיקון. מכיוון ש- 20,000 ₪ שולמו, ישולם הסכום שנותר בסך 30,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

הוצאות ערעור זה והערעור הקודם ילקחו בחשבון על ידי ערכאה קמא עם מתן פסק דינה בתיק העיקרי.

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תשע"א, 02/06/2011 במעמד הנוכחים.

עפרה צ'רניאק, שופטת

הוקלד על ידי: סיגלית אליהו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: