עין נטפים נ' בן שטרית

פסק דין

1.התובעת, תאגיד למתן שירותי מים וביוב, הגישה תובענה כנגד הנתבע שעניינה אגרות מים והיטל מכון טיהור.

2.התובענה המקורית היתה על סך 104,285.30 ש"ח והיתה מורכבת מסך 18,907 ש"ח בגין אגרות מים ו-85,378.30 ש"ח בגין היטל מכון טיהור.

3.בהודעה מוסכמת הופחת מסכום התביעה סך 21,131 ש"ח בגין חיוב כפול בהיטל מכון טיהור. התובענה, אם כך, עומדת כעת על סך 83,154.30 ש"ח המורכבים מ-18,907 ש"ח בגין אגרות מים ו-62,247.30 ש"ח בגין היטל מכון טיהור.

התובעת החלה לפעול ביום 01.01.2006 וממועד זה הועברו אליה זכויות שהיו לעירית אילת כלפי צרכנים, לרבות בקשר לאגרות מים והיטלי מכון טיהור.

התובענה עניינה חובות נטענים אשר קדמו לתאריך 01.01.2006 והיו במקור חובות לעירית אילת.

4.בתיק זה ניתנה רשות להגן לאחר שהתקבל ערעור על החלטת כב' הרשמת והוגש כתב הגנה. על פי כתב ההגנה, טענות הנתבע הן כי הגיע להסכם פשרה עם עירית אילת בגין כל חובותיו לעירית אילת עד לשנת 2006, הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. לפיכך טוען הנתבע כי התובעת יכולה לתבוע רק חובות המתייחסים לשנים שלאחר 2006 בגין מים וביוב.

עוד טוען הנתבע כי ככל שקיים חוב בגין אגרת מים, יש לקזזו כנגד חוב של עירית אילת לנתבע בסך 18,920 ש"ח, משנת 1992, חוב אשר נטען כי הינו בגין עבודות ביוב שביצע הנתבע עבור עירית אילת.

הנתבע מוסיף כי חשבונו בין השנים 2000 – 2008 חוייב בגין אכסניה בגודל 403 מ"ר שאינה קיימת.

5.התובעת טוענת כי החל ממועד הקמתה, 01.01.2006, נכנסה בנעליה של עירית אילת בכל ענייני המים והביוב, לרבות ביחס לגביית חובות עבר שהצטברו עת היתה עירית אילת אמונה על נושאי המים והביוב. נטען כי העתירה המנהלית כנגד העיריה הוגשה ביום 28.11.2007, שעה שהעיריה במועד זה כלל לא היתה אמונה או מוסמכת בענייני חובות מים וביוב.

התובעת מוסיפה כי ההסדר אליו הגיעו העיריה והנתבע במסגרת העתירה המנהלית לא כלל הסדר ביחס לחובות מים וביוב, הואיל ואלו היו באחריות התובעת ומוסיפה כי התביעה הנוכחית הוגשה כחצי שנה לפני הגשת העתירה המנהלית נגד עירית אילת.

התובעת טוענת כי הנתבע כבר עשה שימוש בטענת הקיזוז הנטענת על ידו והוא מיצה אותה במסגרת הסכם הפשרה בעתירה.

נטען כי התובעת ועירית אילת הינן שתי ישויות משפטיות נפרדות לחלוטין ואין להפנות טענת קיזוז הקיימת לכאורה כלפי העיריה לעבר התובעת.

לעניין גודל הנכס וטענה בדבר חיוב בגין שטחים שאינם קיימים, נטען כי יתכן ונעשו שינויים כאלה ואחרים במהלך השנים ואין בכך כדי להעיד על המצב הקיים בעת שהוטל היטל מכון הטיהור.

התובעת מוסיפה כי המחלוקת בין הצדדים עניינה היטל מכון טיהור בגין שטח של 75 מ"ר והנתבע מעולם לא הגיש כל השגה או ערר בעניין זה, ומפנה לזכרון דברים עליו חתום הנתבע מיום 25.12.2004, ונטען כי הוא כולל שטחים גדולים יותר מאלו שהצהיר עליהם הנתבע.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו, לרבות בעתירה המנהלית [עת"מ 412/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע] ובפרוטוקול הדיון במסגרתה מיום 07.07.2008 בו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, באתי למסקנה כי יש לקבל את התובענה בחלקה וזאת ביחס לאגרות המים בלבד.

7.העתירה המנהלית הוגשה כנגד עירית אילת והפועלים במסגרתה, והתובעת אכן לא היתה צד לה.

העתירה המנהלית לא עסקה בחובות מים. המקום היחיד בעתירה המנהלית בו צויינה המילה "מים" היא בכותרת פרק ב' לנימוקי העתירה שהיא "ארנונה ומים". בגוף פרק זה כמו גם בגוף העתירה כולה אין אזכור או טענה ביחס לאגרת מים. הרישא לעתירה מתייחס לחובות ארנונה. סעיף 22 המפרט את החיובים אשר העותרים [העותר מס' 1 הוא הנתבע כאן] היו אמורים להיות מחוייבים בהם לטענתם, אינו כולל התייחסות למים.

קיימת בעתירה התייחסות מפורשת להיטל מכון טיהור. התייחסות זו הינה להיטל אשר הינו לפני מועד תחילת פעילותה של התובעת – 01.01.2006.

עוד נטען בעתירה [בסעיף 23] כי המשיבים לעתירה חייבים לעותרים סך 18,920 ש"ח בגין עבודות ביוב שבוצעו על פי הוראות העיריה והעיריה התחייבה לשלם להם עבורם ולא עשתה כן.