עיכוב הליכים זמני בתביעת חברת 'פרונוירון' נגד 'טבע'

1.        בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופט א' זמיר) מיום 18.4.08 בבש"א 5447/08 (ה.פ. 468/07), אשר קיבל את בקשתה של המשיבה 1 (להלן - טבע) לעכב זמנית את ההליכים המשפטיים בה.פ. 468/07 (להלן - התביעה) אשר הוגשה על ידי המבקשות (להלן יחד - פרונוירון) כנגד טבע ביום 11.4.07, וזאת לאור בקשת רשות הערעור אותה הגישה טבע לבית משפט זה ביום 25.2.08, על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 27.1.08 במסגרתה נדחתה בקשתה של טבע לעכב את ההליכים בתביעה מחמת קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים (רע"א 1817/08).

           בנוסף, מבקשת פרונוירון רשות לערער גם על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 15.5.08 (בש"א 5447/08), במסגרתה הוחלט להחיל את עיכוב ההליכים גם על בקשתן להורות על מסירת מידע הנוגע לתוצאות הניסוי הקליני נשוא התביעה (להלן - הבקשה למסירת מידע).

העובדות בתמצית

2.        המבקשות הינן חברות העוסקות בפיתוח מוצרים ביו-פרמצבטיים. המבקשת 1 היא בעלת זכויות הפיתוח ורישיון המסחור במולקולת הגללטירמר אצטט ונגזרותיה לאינדיקציות נוירודגנרטיביות (להלן - המולקולה), מכוח הסכם שנחתם בשנת 1996 בינה לבין המשיבה 2, חברה ישראלית אשר הוקמה ליד מכון ויצמן למדע, במטרה לקדם יישומים מסחריים ותעשייתיים של פירות המחקרים המתבצעים בו (להלן - ידע). טבע הינה חברה ישראלית העוסקת בפיתוח, שיווק ומסחור של מוצרים פרמצבטיים, אשר קיבלה מפרונוירון רישיון משנה לשימוש במולקולה בהתאם למערכת הסכמים ביניהן, כאשר האחרון שבהם הוא הסכם לרישיון משנה משנת 2005 (להלן - ההסכם). במסגרת ההסכם העניקה פרונוירון לטבע רישיון משנה לפיתוח ומסחור של המולקולה לכל האינדיקציות הנוירודגנרטיביות הכלולות בו ואילו טבע התחייבה, בין היתר, לבצע ניסוי קליני מתוכנן היטב בבני אדם, לשם בחינת בטיחותה ויעילותה של המולקולה לטיפול במחלות נוירודגנרטיביות (להלן - הניסוי הקליני או הניסוי).

3.        ביום 13.3.08 פרסמה טבע (בהתאם לחובתה כחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בישראל) הודעה לציבור לפיה הניסוי הקליני שאותו ערכה בהתאם להסכם, במסגרתו ניתנה תרופת הקופקסון (שהחומר הפעיל בה הוא המולקולה) במינון יומי לחולי מחלת ניוון שרירים המכונה ALS, הוכיח כי תרופת הקופקסון אינה יעילה כלל בטיפול בחולי ALS, וציינה כי על אף הכישלון, לא נצפו במסגרת הניסוי בעיות בטיחות כלשהן (להלן - ההודעה לציבור). לטענת פרונוירון, כישלונו של הניסוי הקליני היה בבחינת "תוצאה ידועה מראש", כפי שלטענתה התריעה בפני טבע עובר לביצועו, הואיל ולא היה לו ביסוס מדעי כלשהי התומך ביעילות אפשרית של תרופת הקופקסון בטיפול בחולים במחלת ה-ALS. כן טוענת פרונוירון כי ולמרות "תמרורי האזהרה" בדבר הסכנה הפוטנציאלית שמהווה הניסוי עבור חולי ה-ALS, התעקשה טבע על קיומו. הגם שאין לכך התייחסות מפורשת במסגרת בקשת רשות הערעור, מן הבקשה עולה כי לאור טענותיה הנ"ל, הודיעה פרונוירון לטבע על ביטול ההסכם ביניהן.

4.        לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, הגישה פרוינוירון לבית המשפט קמא תביעה, במסגרתה התבקש בית המשפט קמא להצהיר, בין היתר, כי ההסכם בוטל על ידי פרונוירון כדין וכי היא זכאית להשבתו של הקניין הרוחני ושל כל זכות ו/או נכס שנמסר על ידה ו/או על ידי מי מטעמה לטבע וכן כי עומדת לה הזכות להמשיך בעצמה בפיתוח ובמסחור של המולקולה. בתגובה, הגישה טבע בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה, מן הטעם שההסכם בין הצדדים כולל תניית בוררות, ולפיכך יש לברר את התביעה במסגרת בוררות (בש"א 10870/07).

5.        לאחר שקיים דיון בטענות הצדדים, קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט א' זמיר) כי אין מקום לעכב את ההליכים בתביעה כנגד טבע לשם העברתה להליך בוררות, מן הטעם שהתביעה עוסקת בנושאים הנוגעים לבריאותו של ציבור חולי       ה-ALS ועלולות להיות לו "השלכות על המדיניות הציבורית הננקטת במסגרת ניסויים קליניים בבני אדם" ומן הטעם שבירור השאלה האם הניסוי בוצע כשורה אם לאו מעורר אינטרס ציבורי "מובהק מן המעלה הראשון" אשר יש בו כדי "לענות על דרישת המקרה הנדיר" המצדיקים התגברות על סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח  -1968 (להלן - חוק הבוררות), מכוחם ביקשה טבע את עיכוב ההליכים בתביעה. לפיכך, נקבע התביעה שאותה הגישה פרונוירון כנגד טבע תתברר בפני בית המשפט קמא.

ההחלטה בדבר עיכוב הליכים זמני

6.        על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא הגישה טבע, כאמור, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1817/08). מספר ימים לאחר מכן, לאחר שבית משפט זה ביקש את תשובתה של פרונוירון לבקשת רשות הערעור שאותה הגישה טבע, ביקשה טבע מבית המשפט קמא כי יעכב את ההליכים בתביעה באופן זמני, עד להכרעתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור. בתגובה, התנגדה פרוינוריון לבקשת עיכוב ההליכים הזמני, בטענה כי במידה שתתקבל הבקשה, יגרם לה "נזק חמור".

7.        ביום 18.4.08 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכים זמני, בקובעו כי מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע, מן הטעם שהטענות שבבסיס בקשת רשות הערעור הינן בעלות "משקל נכבד" ומן הטעם שאי קבלת הבקשה עלולה להביא לכך שבמידה שתינתן רשות הערעור והערעור יתקבל, תתקיים התדיינות שלא לצורך בתביעה ולפיכך קיים טעם "פרקטי" בעיכוב ההליכים.  עם זאת, בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה במלואה, והורה על עיכוב הליכים זמני בן שלושה חודשים, כאשר כל בקשה לעיכוב הליכים מעבר לכך, תוגש לבית משפט זה.

           בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי כל עוד לא הוכרעה בקשתה של טבע לביטול המרצת הפתיחה (ההליך בו נקטה פרונוירון), פטורה היא מהגשת תשובה לתביעה גופה.

8.        יתר על כן, ביום 15.5.08 החיל בית המשפט קמא את החלטתו גם על הבקשה למסירת מידע שאותה הגישה פרונוירון.

           מכאן הבקשה שבפניי.

נימוקי הבקשה

9.        בבסיס הבקשה, ניצבת טענתה המרכזית של פרונוירון בדבר משך הזמן הרב שיחלוף עד להכרעה בשאלת הפורום המוסמך ו"התנעת" התביעה שאותה הגישה כנגד טבע לפני למעלה משנה. לטענתה, דחייתה של בקשתה של טבע לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, אשר נתנה תוקף של החלטה לעמדתה לפיה דין התביעה להתברר בפומבי בבית המשפט בישראל, מעידה על החשיבות הציבורית שבבירור התביעה, כפי שקבע גם בית המשפט קמא, ואין מקום לעכב את ביצועה של החלטה זו רק מן הטעם שטבע הגישה בקשת רשות לערער עליה. לטענת פרונוירון נקודת המוצא צריכה להיות כי יש לברר את התביעה בפני בית המשפט, כפי שקבע בית המשפט קמא, וכי לטבע לא יגרם כל נזק חמור או בלתי הפיך מעצם התקדמות ההליכים בתביעה הואיל וממילא המחלוקת בין הצדדים תתברר בסופו של יום, בין אם בהליכי בוררות ובין אם בפני בית המשפט קמא.

10.      יתר על כן, טוענת פרונוירון כי סיכויי ההצלחה של טבע בבקשת רשות הערעור מועטים הם, נוכח העובדה כי החלטתו של בית המשפט קמא שלא לעכב את ההליכים על פי חוק הבוררות מבוססת ומנומקת כדבעי ונוכח ההלכה בדבר אי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בענייני בוררות. בהקשר זה מדגישה פרונוירון כי טרם ניתנה לטבע רשות לערער על ההחלטה. כן טוענת פרונוירון כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים הזמני וההחלטה לדחות את בקשתה של טבע לעיכוב הליכים והעברת הדיון לבוררות, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. 

11.      מוסיפה פרונוירון וטוענת כי שגה בית המשפט קמא כשנתן משקל יתר לשיקול של היעילות הדיונית, מבלי שהתייחס לפגיעה בזכויותיה המהותיות של פרונוירון ולנזק העלול להיגרם לה כתוצאה מעיכוב ההליכים, מבלי שאיזן כראוי בין האינטרסים השונים, לרבות מניעת עינוי דין, זכות הגישה לערכאות, זכויות קנייניות והאינטרס הציבורי המיוחד הגלום בתביעה. 

12.      לגופו של עניין, טוענת פרונוירון כי היעילות הדיונית מחייבת דווקא את המשך ניהול ההליכים ולא עיכובם וכי למצער, יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולקבוע כי יתקיים דיון בטענות המקדמיות (בדבר התאמת ההליך להמרצת פתיחה), כי טבע תגיש את התשובה לתביעה וכי יתקיים דיון בבקשתה של פרונוירון לסעד זמני.

13.      לעניין ההחלטה לעכב את הדיון בבקשתה של פרונוירון למסירת מידע, טוענת פרונוירון כי החלטתו של בית המשפט קמא, שניתנה מבלי שהתקיים דיון ומבלי שנבחנה הבקשה לגופה, יצרה מצב בו בית המשפט קמא אינו מעניק לה כל סעד, למרות שנגרם לה נזק חמור ואף בלתי הפיך. לטענתה, במסגרת הבקשה למסירת מידע ביקשה היא לקבל את מלוא הידע לגבי הניסוי הקליני, לרבות תוצאותיו המלאות, ד"וחות הבטיחות וד"וחות היעילות, הואיל ולטענתה, מידע זה חיוני ודרוש לה בדחיפות ומראש כדי לאפשר לה להגן על קניינה ועל זכויותיה החוזיות וכן כדי להעריך את הנזקים שנגרמו לאפשרות הפיתוח של המולקולה כתוצאה מכישלון הניסוי. לפיכך, טוענת פרונוירון כי לא יתכן כי היא לא תזכה להתייחסות עניינת של בית המשפט קמא, תוך יצירת ואקום דיוני, המונע ממנה את האפשרות לעמוד על זכויותיה הבסיסיות ביותר ומותיר אותה ללא "כתובת שיפוטית", כאשר בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם מדחיפותה של הבקשה למסירת מידע.