עיכוב ביצוע עונש מאסר שניתן למורשע באונס צעירה בכנרת

            לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא מ' בן-דוד והשופטים נ' ממן וא' אברהם) במסגרת תפ"ח 20/04.

ההליכים הקודמים

1.       הערעור שבמסגרתו מוגשת בקשה זו הוא "גלגול שלישי" של הערעור המקורי על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא בעניינו של המבקש, כפי שאסביר בקצרה להלן.

2.       המבקש הורשע לראשונה בתאריך 25.5.2005 בעבירה של אינוס צעירה בת 18, בעת ששניהם שהו בכנרת. הוא נידון לתשע שנות מאסר, מהן 6 שנות מאסר וחצי לריצוי בפועל. המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא לבית משפט זה, אשר הורה על החזרת העניין לבית המשפט המחוזי, בהסכמת המדינה (ע"פ 6854/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006)). זאת, נוכח ראיות חדשות הקשורות לטענתו החדשה של המבקש, שלא הועלתה בהליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, כי המבקש סובל במשך שנים מאין-אונות.

בית המשפט הנכבד קמא שב והרשיע את המבקש בעבירות האינוס בתאריך 13.7.2006 לאחר ששמע את עדותו של ד"ר אדוארד קוריטני(להלן - "ד"ר קוריטני") שערך את חוות הדעת שבה נאמר כי המבקש סובל מאין-אונות, וכן את עדותו של ד"ר אילן גרינוולד (להלן - "ד"ר גרינוולד"). המבקש לא העיד בשלב זה של ההליכים וגם לא אשתו, שהעלתה לראשונה את טענת אין האונות בעדותה בגלגול הקודם של ההליך במסגרת הטיעונים לעונש.

3.       גם על הכרעה זו ערער המבקש לבית משפט זה. בדיון שהתקיים בבית המשפט כאן הופנה המבקש לביצוע בדיקת זקפה לילית, תחת פיקוחו של ד"ר גרינוולד. בדיקה זו העלתה כי המבקש סובל כיום מאין-אונות אורגנית. נוכח בדיקה רפואית זו שב והורה בית משפט זה  על השבת הדיון לבית המשפט הנכבד קמא, לשם "הערכה מחודשת של הראיות והגרסאות שהוצגו במשפט מבחינת מהימנותן ומשקלן". על פי הנחיית בית משפט זה, בית המשפט המחוזי הנכבד נדרש לקבל את חוות הדעת העדכנית של ד"ר גרינוולד ובמידת הצורך להתיר חקירה של נותן חוות הדעת וכן להביא ראיות נוספות, ככל הנדרש להערכה מחודשת של חומר הראיות.

זה המקום לציין כי עם הרשעתו הראשונית בעבירת האינוס, החל המבקש לרצות את עונשו ושהה במאסר במשך כשנתיים עד אשר שוחרר על ידי בית משפט זה (בתאריך 29.7.07), בד בבד עם ההוראה על החזרת הדיון לבית המשפט הנכבד קמא- וזאת עד לסיום משפטו.

4.       בית המשפט הנכבד קמא התכנס בשלישית לדיון בעניינו של המבקש, ובפתח הדברים הודיעו הצדדים כי הם אינם מבקשים להביא ראיות חדשות וכל שהם מבקשים הוא לחקור את ד"ר גרינוולד על חוות דעתו. בחקירת ד"ר גרינוולד התברר כי חוות דעתו ניתנה מבלי שעיין בתיק הרפואי של המבקש. לדברי ד"ר גרינולד עצמו, העיון בתיקו הרפואי של המבקש הוא רלוונטי לקביעת מצבו הרפואי של המבקש בתקופה בה בוצע מעשה העבירה, לשיטת התביעה. בית המשפט קמא הורה איפוא על הפסקת חקירתו של ד"ר גרינוולד על מנת לאפשר לו לעיין בתיק הרפואי של המבקש ולערוך לו בדיקות נוספות ככל שימצא לנכון. לאחר שעיין ד"ר גרינוולד בתיקו הרפואי של המבקש וערך לו בדיקות נוספות, שינה ד"ר גרינוולד את חוות דעתו בקבעו כי אינו יכול לתת תשובה חד משמעית לשאלה האם ביום האירוע, נשוא כתב האישום, היה מסוגל המבקש להגיע לזקפה. ד"ר גרינוולד ציין בחוות דעתו המשלימה כי הנתונים הקיימים כיום, הקובעים מצב עכשווי אינם מאפשרים לבצע הערכת מצב לגבי מצבו של המבקש שלוש שנים לאחור. עם זאת ציין ד"ר גרינוולד כי המצב האורגני הקשה המתבטא בתוצאות הבדיקה של המבקש אינו תוצר של תהליך קצר. לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה נחקר ד"ר גרינוולד על חוות דעתו ובה עמד על השקפתו העדכנית כי אין בידו לקבוע האם במועד האירוע, נשוא כתב האישום, סבל המבקש מאין אונות.

5.       לאחר הדברים הללו, הורשע שוב המבקש בבית המשפט הנכבד קמא. בית המשפט ציין בהכרעת הדין האחרונה כי אין הוא נדרש להעריך מחדש את הראיות, שכן לא הגיע למסקנה כי עלה בידי המבקש לשכנע כי הוא סבל מאין אונות במועד הרלוונטי לכתב האישום. בית המשפט ציין כי המבקש בנה את הגנתו על קיומה של ראיה, שלגישתו היא ראיה מדעית שאינה מצריכה תימוכין נוספים - ואולם, לא כך הדבר, ונותר חסר בעדותם של המבקש ושל אשתו. לאחר שניתנה הכרעת הדין הנ"ל, עיכב בית המשפט הנכבד את ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש עד לתאריך 27.4.2008. בהסכמת הצדדים הוריתי על המשך עיכוב ביצוע העונש עד לתאריך 19.5.2008.

6.       כעת מתבקש בית המשפט לעכב את ביצוע העונש שהושת על המבקש  עד למתן פסק הדין בערעור הנוכחי. לטענת המבקש, נסיבות ערעור זה יוצאות דופן וחסרות תקדים ובשילוב עם העובדה שהמבקש כבר ריצה למעשה כשליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו - די בהצטברות זו כדי להוביל למסקנה כי יש לעכב את ביצוע המשך עונש המאסר עד לפסק הדין בערעור. מעבר לכך מציין המבקש כי בקשתו עומדת בתנאים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (להלן - "הלכת שוורץ").

המדינה מתנגדת לבקשה ומציינת כי על פי הלכת שוורץ יש לבחון, בין היתר, גם את חומרת העבירה ובמקרה דנן מדובר בעבירה חמורה ביותר. ב"כ המדינה ציין בטיעונו כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביולי 2004 ובינתיים נגרם עינוי דין גם למתלוננת וכי יש מקום במקרה זה לריצוי מהיר של העונש. ב"כ המדינה הדגיש עוד כי הרשעת המבקש מבוססת היטב על כמה נדבכים, הכוללים את האמון המלא שנתן בית המשפט הנכבד קמא במתלוננת, על מסקנות שונות שהוסקו משקריו של המבקש, על פי שיטת המדינה, וכן הפגמים שהתגלו בחוות הדעת הרפואיות בעניין טענת אין האונות.

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובמסמכים הנוספים שהוגשו לי על ידי הצדדים, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין עתירת המבקש - להתקבל.

8.        ככלל, נקודת המוצא בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר היא כי לאדם שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות והגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של עונש מאסר. על המבקש לעכב את ביצוע עונש מאסרו להצביע על אותן נסיבות המצדיקות היענות לבקשתו (ראו: הלכת שוורץ, שם, בעמ' 283; ע"פ 2501/08 בן שושן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2008)). בהלכת שוורץ קבע בית משפט זה - בהרכב מורחב של תשעה שופטים - מהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, ובהם: חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר אשר נגזרה על המבקש, סיכויי הערעור, עברו הפלילי של המבקש, התנהגותו בשלב המשפט, נסיבותיו האישיות, ועוד. לא מדובר ברשימה סגורה וממצה ובכל מקרה על בית המשפט להכריע בהתאם לנתוני המקרה, תוך איזון בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין מחד גיסא, ובין שמירה על זכויות הנידון מאידך גיסא.

           ב"כ המבקש טען בהרחבה באשר לשאלת סיכויי הערעור. כנגד זאת, ב"כ המדינה עמד על כך שהערעור מכוון בעיקר כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא. עם זאת, בשל מיוחדותו של תיק זה, המתמקד בשאלת מצבו הרפואי של המבקש בזמן האירוע, נשוא כתב האישום וכן בנטלי ההוכחה - בוחר אני שלא להביע דעתי בסוגיות אלו בשלב זה.

9.        עם זאת, לשיטתי, נסיבותיו הייחודיות של המקרה מצדיקות היענות לבקשה לעכב את ביצוע המשך עונש המאסר אשר הושת על המבקש. כמתואר בהרחבה לעיל, המבקש החל כבר לרצות את עונשו בעבר ולאחר שהתיק הוחזר בשנית לבית המשפט המחוזי הנכבד, הורה בית משפט זה על שחרורו. בשים לב לעובדות אלו - המבקש כבר ריצה למעשה שנתיים מאסר בפועל, מבין שש שנות מאסר וחצי שנגזרו עליו , דהיינו כשליש מעונש המאסר. מאז היה המבקש משוחרר בערובה ולא הפר את תנאי שחרורו.

           נוכח האמור לעיל, האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין - במקרה ספציפי זה -  נסוג בפני הצורך לשמור על זכויות המבקש. זאת, במיוחד בהתייחס לעובדה שחירותו של המבקש כבר נפגעה לנוכח הטיעונים שהעלה ואשר בית משפט זה הורה על בדיקתם אגב שחרורו ממאסר. בהקשר זה נדמה שאין צורך להכביר מילים על האינטרס הציבורי ולא רק האישי, בכך שאנשים אשר עשויים להימצא זכאים בסוף ההליך - לא ירצו עונש מאסר שייתכן ויימצא כי היה לשווא (ראו: הלכת שוורץ, שם, בעמ' 270).

10.      הבקשה מתקבלת איפוא. עונש המאשר שהושת על המבקש יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור. תנאי הערובה שנקבעו למבקש בהחלטות בית משפט זה ובהחלטות בית המשפט המחוזי - יוסיפו לחול. נוכח הנסיבות יוצאות הדופן במקרה זה, מן הראוי שהערעור יישמע בהקדם, בהתאם ליומנו של בית המשפט והמזכירות מתבקשת לתאם הדבר.

           ניתנה היום, ל' בניסן התשס"ח (5.5.2008).