עיכוב ביצוע חלקי המונע אפשרות למכירה או להשכרה ארוכת מועד של מקרקעין

           זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 13848/06 (כב' השופטת א' קובו). בהחלטה זו נקבע כי ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 9060/05 לא יעוכב באשר לכל העניינים הכספיים שנתבקשו, כשלעניין עיכוב הביצוע הנדרש בשאלות הקשורות במקרקעין, הוחלט רק כי המשיב לא יערוך במקרקעין עסקת שכירות ארוכת טווח או עסקת מכר עד להחלטה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.

1.        אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. המבקשים והמשיב הינם אחים, ילדיהם של המנוחים פלוני ז"ל (להלן: האב) ופלונית ז"ל (להלן: האם) (האב והאם, להלן: ההורים). במהלך שנות השישים התקבלו ההורים כחברים באגודה שיתופית (להלן: האגודה השיתופית). האגודה השיתופית הקצתה להורים זכויות במשק המצוי בתחומי המושב, שבו בנו ההורים את בית מגוריהם. ביתרת שטח המשק שהוקצה להם, עשו ההורים שימוש חקלאי לצורך פרנסתם. החל מתחילת שנות ה-80, התגורר המשיב, יחד עם אשתו ובנו, ביחידה קטנה שהוקמה בסמוך לבית ההורים במשק. בשנת 1986 נפטר האב ממחלה קשה, ועל פי חוזה המשבצת שבין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית, עברו מלוא הזכויות במשק לידי האם. בשנת 1992 החלה הקמתו של בית מגורים נוסף, גדול יותר, בעבור משפחת המשיב, תוך שהאם מטפלת בכל האישורים הנדרשים לשם כך ומשעבדת את המשק שבבעלותה לצורך נטילת משכנתא בעבור בית מגורים זה. עם השלמת יחידת הדיור החלה משפחת המשיב להתגורר בה, דבר שהיא מוסיפה לעשות עד עצם היום הזה. ממצא עובדתי נוסף שקבע בית המשפט לענייני משפחה, הוא כי המשיב שילם לכל אחד מן המבקשים 5000$ ,על-פי סיכום בינו לבין אמו, כפיצוי על הסכמתה להעניק לו את הזכויות במשק.

           ביום 30.7.00 כתב שכנה של האם (להלן: השכן) מסמך אשר נחתם על-ידי האם בפני ועד המושב, ולפיו העבירה האם את זכויותיה במשק, ללא תמורה, למשיב (להלן: מסמך העברת הזכויות). ועד המושב החליט לקבל את הבקשה בישיבתו שנערכה עוד באותו יום. ביום 30.1.02 ערכה האם צוואה שעל פיה ציוותה את מלוא זכויותיה במשק למבקשים, למשיב ולבן נוסף בחלקים שווים (להלן: הצוואה). ביום 15.1.05 נפטרה האם. לאחר פטירתה, הוגשה על-ידי המבקשים בקשה לצו קיום צוואה שכללה גם את המשק, נשוא המחלוקת. במקביל, הוגשה על-ידי המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, שבה נתבקש פסק דין הצהרתי שיכריז כי המשק הועבר לו במתנה על-ידי האם, על-פי מסמך העברת הזכויות, וכי צוואת האם אינה חלה על המשק כחלק מנכסי העיזבון.

           לצד מסכת עובדתית זו ייאמר, כי המבקשים מצביעים בבקשתם על קיומו של מכתב נוסף (להלן: מכתב ביטול העברת הזכויות), שנכתב על-ידי האם ביום 12.11.00, כשלושה חודשים וחצי לאחר כתיבת מסמך העברת הזכויות, ובו ביקשה האם לבטל את מסמך העברת הזכויות ואת ההליכים שבוצעו עד אז. מכתב זה, שצורף לבקשת המבקשים, נחתם אף הוא בפני ועד המושב ואושר על-ידו, דבר שגרר את ביטול כל ההליכים להעברת הזכויות למשיב, שבוצעו עד לאותו שלב.

2.        בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ד' גדול) קיבל את תביעת המשיב. בית המשפט קבע כי היות שהמשיב לא עשה את המוטל עליו כשקיבל מן האם מכתב שלפיו מאשרת היא כי הוא "בן ממשיך", ובכלל זה לא פנה לסוכנות היהודית ולא דיווח עליו למנהל מקרקעי ישראל, הרי שמבחינת הסוכנות היהודית, המשיב אינו "בן ממשיך". עם זאת קבע בית המשפט, כי המשק לא נכלל במסת העיזבון של המנוחה, נוכח העברת זכויותיה במתנה למשיב במסמך העברת הזכויות, שכאמור, נחתם ואושר בפני ועד המושב. בהקשר זה פסק בית המשפט, כי הזכויות שהעבירה האם למשיב במתנה הינן זכויות אובליגטוריות, ועל-כן משעה שמסרה האם את מסמך העברת הזכויות למשיב, הושלמה המתנה והאם לא יכלה לחזור בה מנתינתה. בית המשפט סבר כי יש להפריד בין המעגל הפנימי, שבו פועלים המשיב והמבקשים, לבין המעגל החיצוני שבו פועלים בעלי הזכויות במשק מול הגורמים המיישבים, בקובעו כי מחדליו של המשיב שלא פנה לקבלת אישור להעברת הזכויות לידיו ממנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומיסוי מקרקעין, אינם מעניינם של אנשי המעגל הפנימי (המבקשים). לאור תוצאת פסק הדין, חויבו המבקשים בהוצאות בסך 20,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.

3.        בחלוף שבוע ממתן פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בחלוף שבוע נוסף הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו עיכוב ביצוע של פסק הדין. ההחלטה בבקשה זו ניתנה לבסוף ביום 22.8.06 ובמסגרתה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט, כמו גם מרבית הבקשה לעיכוב ביצוע בכל הקשור לסוגיות הקשורות במקרקעין. בית המשפט קמא נימק את דחייתו בסיכויי הערעור הנמוכים. עם זאת החליט בית המשפט המחוזי לקבל את עיכוב הביצוע במובן זה, שהמשיב לא יערוך במקרקעין עסקאות שכירות ארוכות טווח ולא ימכור את המקרקעין. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.        טוענים המבקשים במסגרת בקשתם, כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין, היות שאין המדובר בפסק דין בעניין כספי, כי אם בפסק דין שהשלכותיו נוגעות לתחום המקרקעין והמיטלטלין, נושאים שבית משפט זה נוטה להקל עם המבקשים עיכוב ביצוע באשר להם. עוד סבורים המבקשים כי גבוהים סיכוייהם לזכות בערעור וזאת ממספר טעמים.

           ראשית, טוענים המבקשים, העברת זכויות המקרקעין של האם במשק לידי המשיב לא נשתכללה, היות שזכויות אלה אינן זכויות אובליגטוריות, כי אם זכויות שחל עליהם הסכם המשבצת, האוסר על העברת זכויות ללא קבלת אישור מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, ודורש בנוסף, כי האגודה שיתופית תודיע לסוכנות היהודית על ההעברה ותצרף להודעה את עמדתה בנושא. מכאן, שעל-פי הוראת סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, הקובע את דרכי ההקניה של מתנה בעבור המקרים שאין לגביהם דין אחר, לא השתכללה העברת הבעלות בנכס במתנה לידי המשיב,  היות שהסכם המשבצת הינו "דין אחר" שכשם שהוסבר, המשיב לא קיים את תנאיו. שנית, סבורים המבקשים, התעלם בית המשפט למשפחה מהוראות תקנון הארגון של האגודה השיתופית, שמהם עולה כי חבר אינו רשאי לערוך דיספוזיציות בזכויותיו אם אינו חבר באגודה, אלא אם נתאשרה כניסתו כחבר, דבר שלטענת המבקשים, לא אירע בענייננו. שלישית, מוסיפים המבקשים, שגה בית המשפט למשפחה בהפרדה שערך בין המעגל החיצוני למעגל הפנימי, בקובעו כי המשיב יוכל להסדיר את ענייניו מול הרשויות לאחר שהקניית הזכויות מן האם אליו הושלמה זה מכבר, זאת כיוון שאין בידי המשיב ולא היו לו מעולם מסמכים שעל פיהם יוכל להשלים את העברת הזכויות במשק. מטעם זה, סבורים המבקשים, גם במישור הפנימי לא הושלמה עסקת המתנה, משלא הוגשה כל בקשה על-ידי האם להעברת הזכויות, לאחר הגשת בקשות מתאימות לקבלתו של המשיב כחבר באגודה השיתופית.

           לצד טענות אלה, סבורים המבקשים כי שגה בית המשפט שעה שהתעלם מן השיהוי הרב בהגשת התביעה, אשר הוגשה בחלוף 5 שנים מאז הענקת המתנה. עוד טוענים המבקשים, כי אין לקבל את הטענה כי המשיב שינה את מצבו לרעה עקב קבלת המתנה, היות ששינוי המצב לרעה הנטען על-ידי המשיב, מתייחס לאירועים שהתרחשו בשנים 1993-1992, עת בנה המשיב את ביתו, בעוד שהמסמך אשר בעטיו נטענת הטענה לשינוי מצב לרעה, ובו הוענקו לו הזכויות במשק במתנה, ניתן למשיב רק 7 שנים מאוחר יותר, בשנת 2000. עוד טוענים המבקשים כי 5000$ ששילם להם המשיב ניתנו כפיצוי בגין ניצול היחידה הבנויה בחלקתה של האם באופן בלעדי על ידיו, ללא כל קשר להעברת הזכויות במשק, וכי ממילא אין תשלום זה יכול להוות בסיס כלשהו לתשלום בגין זכויות במשק הנאמדות בכמיליון וחצי דולר.

           לבסוף, טוענים המבקשים, כי דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע תסב להם נזק רב, תביא לפגיעה ממשית וכבדה במבקשים, לקריסת משקם ולסגירתו, ולשבירת מטה לחמם, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק.

5.        בתגובה לבקשה טוען המשיב, כי טענותיהם של המבקשים שלפיהם אין הוא עומד בתקנה זו או אחרת בתקנון האגודה השיתופית אינם מעניינם של המבקשים, וכי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו מונע מגורמי "המעגל החיצוני", קרי האגודה השיתופית, הסוכנות או מנהל מקרקעי ישראל, להעלות טענות אלו כלפי המשיב לו חפצו בכך. יתרה מכך, המשיב מצרף לבקשתו מסמכים המעידים על הסכמתם של הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית להעברת הזכויות לידי המשיב, בכפוף למילוי מספר תנאים, ומצביעים על כך שהמשיב כבר השלים את מרבית התנאים לצורך העברת המקרקעין לידיו, גם אם לא את כולם. לצד זה טוען המשיב, כי מכתב ביטול העברת הזכויות לא הוצג מעולם בפני המשיב, לא בפני בית המשפט קמא ולא נכלל בחומר הראיות, אף שנכתב לכאורה בשנת 2000. לאור זאת, סבור המשיב, על בית המשפט להתעלם ממכתב זה.

           מוסיף המשיב וטוען, כי שינוי המצב לרעה מצדו נעשה בעקבות הבטחת ההורים למשיב כי הם רואים בו "בן ממשיך", דבר שזכה לאישור האגודה השיתופית,  ואינו קשור לשאלת המתנה. לדעת המשיב, המתנה רק שיקפה את רצון האם להעביר את הזכויות למשיב במלואן עוד במהלך חייה, זאת משם ש"בן ממשיך" זוכה לזכויות רק לאחר מות הוריו. עוד טוען המשיב, כי הוא ומשפחתו עברו למושב לאור הפצרות הוריו, ולאחר שכל האחים האחרים עזבו את המשק. לטענת המשיב, את בית המגורים הקטן שבו חיו עד 1992 בנו המשיב ומשפחתו על חשבונם, ואת המשכנתא המשולמת על הבית המורחב שנבנה בשנת 1992 משלם המשיב, אף אם האם משכנה את המשק בעבור מטרה זו. יתרה מכך, דווקא משכון המשק מלמד כי האם ראתה במשיב "בן ממשיך", שהרי ממילא המשק אמור היה לעבור לבעלותו לאחר מותה. לצד זה טוען המשיב, תשלום הפיצוי למבקשים נעשה בשל העובדה שהמשיב נבחר כ"בן ממשיך", והמבקשים לקחו מן המשיב את הפיצוי מתוך הכרה ברורה שכך אמנם יקרה.

           לעניין מאזן הנוחות טוען המשיב, כי המבקשים הציגו בפני בית המשפט מצג שווא בנוגע לנזק שהם טוענים שייגרם להם אם לא יעוכב פסק הדין, היות שהמבקשים כלל אינם מתגוררים במשק, כי אם בבתים משלהם מחוץ למושב, ומתפרנסים באופן עצמאי מעיסוקים שאינם כרוכים במשק נשוא המחלוקת. עוד דוחה המשיב את טענת המבקשים כי העברת הזכויות על שם המשיב תיצור מצב בלתי הפיך, היות שהמשיב מתגורר במקרקעין מזה 25 שנה ואין בכוונתו למכור את המשק. לטענת המשיב, כל מטרתם של המבקשים בבקשה זו היא להוסיף וליהנות מדמי השכירות הנגבים בעבור השכרת מכולות וקרוואנים המצויים בשטח המשק, תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה כי כספים אלו יועברו לקרן משותפת. לצד זה מוסיף המשיב, אין מקום לעיכוב תשלום הוצאות המשפט על-ידי המבקשים בסך 20,000 ש"ח היות שמדובר בחיוב כספי שלאור מצבם הכלכלי של המבקשים, אינו מטיל עליהם עול כה רב.

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

           ככלל, יש לממש פסק דין עם הינתנו, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אלא במקרים שבהם מתעוררים טעמים מיוחדים לכך. במסגרת טעמים מיוחדים אלה יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכוייו הלכאוריים של המבקש לזכות בערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים, שבמסגרתו יבחן בית המשפט, האם במקרה שבו לא יעוכב ביצוע פסק הדין והמבקש יזכה בערעור, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל החלטותיי בעע"מ 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1160; רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2006(4) 1115).

           בנסיבות המקרה דנן, ולאחר שניתן למבקשים עיכוב ביצוע חלקי בנוגע לאפשרות מכירת המקרקעין על-ידי המשיב או לאפשרות כי ישכירם בשכירות ארוכת מועד, לא שוכנעתי כי למבקשים ייגרם נזק כה רב באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עד לערעור. מן החומר שהוגש בפנינו לא עולה שהמבקשים מתגוררים בשטח המקרקעין האמור, ואף לא הובאו כל ראיות, זולת אמירות בעלמא, כי המשק משמש כ"מטה לחמם".

           לא שוכנעתי גם כי יש מקום לעכב את ביצועו של החיוב הכספי שהושת על המבקשים בעבור הוצאות משפט. ככלל, חיוב כספי איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים, שבהם ייטה בית-המשפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, היות שמימוש פסק-דין לתשלום חיוב כספי ניתן, על-פי רוב, להפוך או להשיב (ראו: רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2) 288, 289; בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, תק-על 2006(4) 1515)). בכדי לזכות בכל זאת בסעד של עיכוב ביצועו של חיוב כספי, על המבקש להוכיח מדוע במקרה שבו יזכה בערעור, לא יהיה באפשרותו, או למצער יהיה זה קשה עד מאוד, לגבות בחזרה את כספו מן המשיב. לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיים קושי מסוג זה.

           לצד זה יודגש, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב במתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים, ומשמדובר בערעור שאינו בזכות, הדברים מקבלים אף חיזוק נוסף (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ, תק-על 98(3), 73). משכך, אף אם היה מוכח כי סיכויי הערער גבוהים הם, ואיני קובעת דבר בשאלה זו, לא הייתי רואה מקום להיענות לבקשה.

           הבקשה נדחית איפוא. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 3000 ש"ח ובהוצאות משפט.