עייש נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

התביעה הוגשה ביום 26.5.03. חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים הוגשו לפני שנים רבות.

ביום 14.7.08, ציווה כב' השופט חאג יחיא, על הגשת ראיות בכתב. הוראתו לא קוימה, המועד הוארך ולבסוף הוגשו ראיות הצדדים. בסופו של דבר, עמד בפני בית משפט זה, מערך הראיות של הצדדים כולו, לפני כשנה. זה כלל תצהירים וחוות דעת. משכבר גם ניתנה חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. התיק נקבע לשני מועדי הוכחות, אלא שפרצה שביתה, העדים לא זומנו כראוי ומועדי הדיון בוזבזו לריק. בדיון אחרון שהתקיים ביום 30.6.10, נקבעה ישיבה להיום לשעה 10:00, וצויין כי לדיון זה תדאג הנתבעת להסדיר הקלטה, והצדדים ידאגו לזמן את פרופ' קפלינסקי. לדיון היום הזמינה הנתבעת הקלטה, אבל איש מהצדדים לא ביקש לזמן את פרופ' קפלינסקי. ב"כ הנתבעת אמר, שאין לו עניין לחקור את פרופ' קפלינסקי, ולכן לא זימן אותו. ב"כ התובע אמר שחשב שזוהי אחריותה של הנתבעת ולכן לא זימן את פרופ' קפלינסקי, אף שהוא מעוניין לחקור אותו. הוא התנצל על הטעות וביקש הזדמנות לתקן אותה.

אילו כל שעמד בפני היה תקלה בזימון עדים, היה כמובן מן הראוי לנהוג בה בצורה המאפשרת לצדדים למצות את זכויותיהם הדיוניות, אלא שבמקרה שבפני, לא מדובר בעמידה על זכות דיונית לגיטימית, אלא על ניסיון לכפות על בית המשפט תוך היתממות ביטול החלטה קודמת שנתן, מתן זכות יתר לתובע לשבש את סדר עבודת בית המשפט ולהעניק לו יתרון דיוני בלתי הוגן, על ידי כך שמומחה מטעמו אשר חוות דעתו תוגש לאחר הגשת כל הראיות, הוא שיאמר "את המילה האחרונה בתיק". לכך לא אסכים.

ביום 29.10.10 ניתנה החלטה של בית המשפט בנוגע לבקשה של התובע, לאפשר לו להגיש חוות דעת נוספת מטעמו. בקשה זו הוגשה ביום 19.1.10 ובכותרתה המילים: "בקשה לדחיית הדיון הקבוע ליום 4.11.10". מכלול הדברים הוא זה: התובע – ביקש רשות להביא ראיה נוספת מטעמו באיחור רב, לאחר שהראיות כבר הוגשו ובמקביל ביקש את ביטול הדיון שנקבע להיום וחקירתו של פרופ' קפלינסקי. היום התבשרתי שבדעת התובע לבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט מיום 29.10.10. לא אחזור על מה שנאמר באותה החלטה, אך אציין שבית המשפט לא היה מוכן להתיר לתובע להפוך את סדר הבאת הראיות, להגיש באיחור רב חוות דעת מומחה חדשה, אשר היתה אמורה להיות מצורפת לכתב התביעה לפני 7 שנים, ולהעמיד את התובע בעמדת יתרון לא הוגן, כאשר המומחה מטעמו, יהיה המומחה האחרון שיחווה דעתו בעניין, הרבה לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט נתן את חוות הדעת מטעמו.

ברור, שאם התובע מעוניין היה לחקור את פרופ' קפלינסקי, עליו האחריות לבקשו להתייצב לדיון (והחלטת בית המשפט מיום 30.6.10 הותירה את העניין בידי "הצדדים" בדיוק על מנת שמי שמעוניין בחקירתו של המומחה יבקש את זימונו). התובע עשה דין לעצמו, לא זימן את המומחה וברור לחלוטין שפעולה זו משתלבת היטב בניסיונו לבטל את ההחלטה מיום 29.10.10. יש כאן במפגיע ובמופגן "יצירת עובדות בשטח" שאין לקבלה. ב"כ התובע אמר שמדובר בטעות והוא התנצל עליה. לא נראה לי שזו טעות, מכל מקום אם מדובר בטעות, היא נראית כמשתלבת להפליא באינטרס הדיוני של התובע. אין בדעתי להעניש את התובע על ידי פסיקת הוצאות, אבל אין בדעתי לתת לו הזדמנות נוספת לבזבז את זמנו של בית המשפט. לכל אדם זכות שיהיה לו יומו בבית המשפט, אבל לאף בעל דין אין זכות לכפות על בית המשפט את בזבוז זמנו, ובעל דין אשר לא מנצל את היום שנקצב לו ביומן (ובמקרה זה מדובר ביום דיונים שלם), מיצה את זכותו הדיונית.

לכן, ישמעו הראיות בתיק במועדים שיקבעו להלן ולישיבות שיקבעו לא יזומן פרופ' קפלינסקי אשר ההזדמנות לחקור אותו ניתנה ולא מומשה.

בשולי הדברים, מן הראוי להסתייג מדברים שיוחסו לבית המשפט, אשר לפיהם אמר בית המשפט שפרופ' קפלינסקי אינו מומחה לצנתורים. בית המשפט איננו מביע דיעה על מומחיותו של פרופ' קפלינסקי בשום תחום, שכן בית המשפט לא שמע את עדותו ואינו מכיר לפרטיה את הביוגרפיה המקצועית שלו, אשר על פניה נראית כאילו דווקא יש לו ידע מסויים בתחום הקרדיולוגיה.

נקבע להוכחות ביום 16.2.11 בשעה 10:00 וליום 1.3.11 שעה 10:00.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

ירון בשן, שופט

הוקלד על ידי: חווה ארמה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: