עיזבון פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

מבוא

1. המנוח, נעצר ביום 5.7.2010 בגין חשד לביצוע שוד והחזקת נשק שלא כדין. בהמשך נעצר עד תום ההליכים והמתין לגזר דינו, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות גניבה והחזקת נשק שלא כדין.

    

2. ביום 1.3.3011, בשעה 5:10, בזמן ספירת הבוקר, נמצא המנוח בתאו בבית המעצר "ניצן", כשהוא מחוסר הכרה. המנוח הובהל לבית החולים אסף הרופא ולמרבה הצער, נפטר שם ביום 3.3.2011.

    

   תמצית טענות הצדדים והראיות מטעמם

    

3. התובעים, הורי המנוח ויורשיו, עותרים לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מות בנם המנוח. לטענתם, המנוח התאבד בתאו באמצעות נטילת כדורים פסיכיאטריים שאגר, ומדינת ישראל- שירות בתי הסוהר (להלן: הנתבעת) התרשלה בכך שעל אף שידעה על נטיותיו האובדניות של המנוח לא עשתה די למניעת ההתאבדות. על פי הטענה, המנוח, שנטל תרופות פסיכיאטריות על פי מרשם רופא, נהג לאגור את הכדורים ואף ניסה להתאבד באמצעותם מספר פעמים קודם לכן, ולכן היה על הנתבעת למנוע את אגירת הכדורים ולהשגיח על המנוח באופן מיוחד.

    

4. התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת של פרופ' שמואל הימן שבדק את התיעוד הרפואי של המנוח והגיע למסקנה כי מותו נגרם עקב הרעלה תרופתית. כמו-כן, הוגש תצהיר של התובע 3, אבי המנוח, ושל מר רונן בר שירה ששהה עם המנוח בתא בעת האירוע הנטען. בנוסף, העיד סגן גונדר נתן פז, שזומן על ידי התובעים, כדי להעיד על מאמר שכתב בקשר לסמים במתקני כליאה.

    

5. לעומתם, טוענת הנתבעת כי לא הוכח כלל שהמנוח מת מהרעלה תרופתית וכפועל יוצא גם לא הוכח שהמנוח התאבד ולכן דין התביעה להידחות. לחלופין היא טוענת, כי אף אם יונח כי המנוח התאבד, ואף שהיא אינה חולקת על כך שלאור עברו של המנוח היה עליה לצפות את ההתאבדות, היא קיימה את חובת הזהירות הקונקרטית שחלה עליה, השגיחה על המנוח, מנעה ממנו לאגור תרופות ועשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את האסון ולכן אין להטיל עליה את האחריות למות המנוח.