עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה ואח' נ' מדינת ישראל משטרת ישראל ואח'

פסק דין

כללי

תביעת פיצויים בגין מותו של סאמר אבו מיאלה (להלן – "סאמר"), ובגין פציעתו של התובע 4 (להלן – "שוויקי"), שני קטינים אשר נורו על ידי שוטרים בעת שנסו לביתם לאחר שרצחו יחד עם אחרים את מורן עמית ז"ל בטיילת ארמון הנציב בירושלים. התובע הינו עזבונו של סאמר אבו מיאלה, והתובעים 2-3 הינם הוריו ויורשיו. התובע 4 הינו, כאמור, שוויקי, ותובעים 5-6 הינם הוריו ואפטרופוסיו של שוויקי.

טענות התובעים

גרסת התובעים לאירועים שהביאו למותו של סאמר ולפציעתו של שוויקי מפורטת בכתב התביעה ובתצהיריהם של שוויקי ושל העד אבו-סלעום. על פי גרסת התובעים, ביום 08/02/02 רצחו סאמר ושוויקי יחד עם אחרים את מורן עמית ז"ל בדקירות סכין. לאחר הרצח נסו סאמר ושוויקי למערה שם החליפו את בגדיהם (סעיף 4ג לכתב התביעה). סאמר ושוויקי יצאו מהמערה על מנת לשוב לשכונת אבו-טור, ואז הם נתקלו באנשים לבושי שחורים שרכבו על אופנועים וחבשו קסדות. שוויקי וסאמר נבהלו והחלו להימלט בריצה. האופנוענים צעקו להם לעצור, אך הם המשיכו במנוסתם, מפני שלא הבינו שמדובר באנשי כוחות הבטחון. בשלב מסוים שוויקי הבחין כי הוא וסאמר מכותרים על ידי כוחות יס"מ משטרה ומג"ב, ואז השניים עצרו. או אז, ללא כל אזהרה פתחו השוטרים באש מאסיבית לעבר סאמר ושוויקי לרבות ירי ממסוק. שוויקי נפגע בידו ונפל. לידו במרחק של מטר אחד עמד סאמר שחדל ממנוסתו. השוטרים כיתרו את שוויקי וסאמר ומפקד הכוח ניגש אליהם והורה להם לעמוד ולהרים ידיים. שוויקי לא מילא אחר ההוראה בשל פציעתו, ואילו סאמר עמד והרים את ידיו. בשלב זה שוב החלו השוטרים לירות בשניים, כאשר אחד השוטרים יורה ממרחק אפסי בעכוזו של סאמר. לאחר מכן השוטרים החלו לבעוט בסאמר. לסיכום מגדיר שוויקי את האירוע כ:"ביצוע גזר דין מוות" בסאמר (סעיף 8 ד' לתצהיר). התובעים טוענים, איפוא, כי סאמר ושוויקי נורו לאחר שהפסיקו את מנוסתם וכותרו על ידי השוטרים, ומכאן שהירי לא היה נחוץ.

טענות הנתבעת

גרסת הנתבעת באה מפי הקצין עופר דרור, אשר השתתף במרדף ובירי לעבר סאמר ושוויקי. לדברי דרור האירוע החל בדווח שהתקבל במוקד 100 לפיו נשמעו יריות בטיילת ארמון הנציב ונראו חשודים שבורחים לעבר יער השלום. דרור, שסייר אותה שעה בניידת יחד עם קצין בשם בר, החליט לנסות ולאגף את הבורחים, ולכן הוא נסע לשכונת אבו- טור וממנה צפה על הואדי שאליו נמלטו החשודים. בר הבחין בשני רעולי פנים, וכאשר הללו ראו אותו ואת דרור הם הסתובבו והחלו לברוח לכיוון הנגדי. דרור ובר צעקו לחשודים לעצור אך הם המשיכו לברוח. בהמשך לכך ירו דרור ובר באויר, אך גם אז המשיכו החשודים לברוח. באותו זמן ירו גם שוטרים נוספים שהיו מאחורי דרור ובר. בשלב מסוים זרקו החשודים חבילה, ואז דרור ובר ירו לעבר פלג גופם התחתון של החשודים. שני החשודים נפגעו ואז תפסו אותם דרור ובר ועצרו אותם. בהמשך התברר כי שני החשודים הם סאמר ושוויקי, וכי שוויקי נפגע בידו וסאמר נהרג. לאור כל זאת טוענת הנתבעת כי הירי בוצע כדין. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי דין התביעה להידחות לנוכח הוראת סעיף 5ב' לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952, אשר קובע כי:

"(א) על אף האמור בכל דין, אין המדינה אחראית בנזיקים לנזק שנגרם למי שמפורט בפסקאות (1), (2) או (3), למעט לנזק שנגרם בסוגי תביעות או בסוגי תובעים כאמור בתוספת הראשונה –

...

פעיל או חבר בארגון מחבלים

...

(ב). בסעיף זה –

"אויב" ו"ארגון מחבלים – כהגדרתם בסעיף 91 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977".

דיון והכרעה

כאמור לעיל, התובעים טוענים שסאמר ושוויקי נורו ללא כל סיבה, לאחר שכבר נעצרו וכותרו על ידי השוטרים. לפי הנטען, סאמר נורה מטווח אפס ולמעשה בוצע נגדו "גזר דין מוות" ע"י שוטר. הנטל להוכיח את עובדות התביעה מוטל כמובן על התובעים. הנטל המוטל על התובעים איננו פשוט, מפני שהם מייחסים לשוטרים עבירה פלילית חמורה – הוצאה להורג של סאמר – ולפי ההלכה הפסוקה במקרה כזה נדרשים התובעים להביא כמות רבה יותר של ראיות לצורך הרמת הנטל האזרחי המוטל עליהם (ראו – י. קדמי "על הראיות" (2009 כרך רביעי עמ' 1772 ואילך ובמיוחד עמ' 1778). מנגד, הנתבעת טוענת כי סאמר ושוויקי נפגעו במהלך הפעלתו כדין של נוהל מעצר חשוד, והנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנתבעת.

מן האמור לעיל עולה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים בשאלת התשתית הנורמטיבית אשר חלה על העניין שבפניי; דומה שהמדינה לא חולקת על כך שאם נכונה גרסת התובעים לפיה "בוצע גזר דין מוות" בסאמר, אזי דין התביעה להתקבל, בכפוף לטענת הפטור של המדינה, ואילו התובעים לא חולקים על כך שאם הייתה הצדקה לבצע נוהל מעצר חשוד ואם בוצע הנוהל כדין, אזי דין התביעה להידחות אף מבלי להיזקק לטענת הפטור של המדינה. על כן, אבחן להלן האם יש יסוד לגרסת התובעים, ולאחר מכן אבחן האם יש יסוד לטענת הנתבעת לפיה השוטרים ביצעו כהלכה נוהל מעצר חשוד. כפי שיובהר להלן, בסופו של דבר לא רק שלא שוכנעתי כי השוטרים נהגו שלא כהלכה, אלא ששוכנעתי , בין היתר בהסתמך על דברי עד התביעה, כי השוטרים הפעילו כדין נוהל מעצר חשוד.

5.עדות התובע שווקי

עדותו של שוויקי לא משכנעת מכמה וכמה טעמים. ראשית, עדותו של שוויקי הייתה מתחמקת, דבר אשר בא לידי ביטוי בריבוי המקרים שבהם הוא השיב לשאלות ב"כ הנתבעת במילים "לא זוכר" וכדומה (ראו עמ' 13 ש' 20 – עמ' 15 ש' 6). תשובות אלו בולטות לנוכח העובדה שאת ארועי היום שבו הוא נורה זכר שוויקי לפרטי פרטים.

שנית, ניכרת בעדות שוויקי מגמה לגמד את חלקו באירועים שקדמו למעשה הרצח, וזאת בניגוד לעובדות כתב האישום שהוגש נגדו ונגד שותפיו, עובדות שבהן הוא הודה במסגרת ההליך הפלילי. (השוו – עמ' 16 ש' 8-10, שם טוען שוויקי כי תפקידו הסתכם בתצפית על האירועים, בעוד שלפי כתב האישום הוא השתתף באופן פעיל בעבירות שביצעו שותפיו; וכן ראו – עמ' 14 ש' 24-25, שם מיתמם שוויקי וטוען כי לא שאל האם הפעולות שביצעו הוא וחבריו כוונו נגד יהודים דווקא).

שלישית, כאשר שוויקי התבקש למסור את גרסתו בבית המשפט הוא לא חזר על הנטען בתצהירו כאילו סאמר נורה ממרחק אפס לאחר שהוא ושוויקי כותרו על ידי השוטרים.