עיזבון המנוח יוסף יהושוע ואח' נ' א. כרמל את א. בסון בע"מ ואח'

צדדים שלישיים 1 . עזבון המנוח שמו א ל חביב ז"ל 2 . אליה ליפסקר 3 . הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע

ביום 25.10.01 נהרג המנוח יוסף יהושע ז"ל, יליד 1975, (להלן גם: "המנוח") בתאונת עבודה במהלך בצוע פרויקט של השלמת עבודות פיתוח ותשתית במתחם הפארק בכפר סבא (להלן גם: "הפרויקט"), במקרקעין המצויים בבעלות הנתבעת 5. התובעים הם יורשיו ותלוייו של המנוח אשר תובעים לפצותם בגין נזקי העיזבון והתלויים. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות וברקע העובדתי הרלוונטי.

הנתבעת 1 הייתה במועדים הרלוונטיים חברה קבלנית לעבודות חפירה, תשתית וצנרת ביוב. היא הייתה מעבידתו של המנוח. בשנת 2001 זכתה הנתבעת 1 במכרז שפרסמה הנתבעת 4 לבצוע הפרויקט ושימשה כקבלן הראשי בפרויקט וכ"מבצע הבניה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הבניה"). הנתבע 2, מהנדס אזרחי, שימש כמהנדס ביצוע וכממונה על העבודות באתר מטעם הנתבעת 1 (שאלת היותו "מנהל עבודה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבניה תדון להלן). הנתבע 6 המנוח, מהנדס אזרחי אשר נפטר בשנת 2009, שימש כמפקח על החוזה עם הנתבעת 1 מטעם מזמין העבודות, הנתבעת 4. הנתבע 7, אף הוא מהנדס אזרחי, מונה כמפקח מטעם הנתבע 6. הנתבעת 3 היא מבטחת הנתבעות 1-2 ו- 4 בביטוח אחריות. במסגרת ההליך שוגרו מספר הודעות לצדדים שלישיים, אשר ידונו בהמשך.

הנתבעת 1 החלה לבצע הפרויקט בשנת 2001 לאחר שקבלן אחר שביצעו (נ.ע.ב בע"מ) הוחלף. במסגרת הפרויקט בוצעו עבודות להחלפת צנרת ביוב. לצורך כך נחפרו תעלות, אליהן הורדו עובדי הנתבעת 1 שהניחו את הצנרת. ביום האירוע ירד המנוח לתעלה והחל להניח צנרת ביוב בקרקעיתה. בשלב מסוים התמוטטה דופן התעלה כאשר המנוח בתוך התעלה. החול קבר את המנוח וגרם למותו.

פסק הדין הפלילי וממצאיו

כנגד הנתבעים 1-2 הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 40072/04 בבית המשפט המחוזי בת"א. ביום 5.12.04 וביום 13.2.05 הנתבעים הודו במסגרת הסדרי טיעון בעובדות כתב האישום (הנתבעת 1) וכתב האישום המתוקן (הנתבע 2) ובהתאם לכך ניתנו ביום 5.12.04 וביום 13.2.05 הכרעות דין המרשיעות את הנתבעים 1-2 בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום ובכתב האישום המתוקן, עבירה של גרם מוות ברשלנות, בהתאם לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. סעיף 42ג לפקודת הראיות קובע עוד כי במקרה בו חלות הוראות סעיף 42א לא יהא המורשע רשאי להביא ראיה לסתור את פסק הדין במשפט הפלילי אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו וכדי למנוע עוות דין. בהתאם להלכה הפסוקה ועל פי התכלית המרכזית של הוראות החוק, היא חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות, אין נפקא מינה אם ההרשעה במשפט הפלילי מבוססת על הודאה או על הרשעה לאחר שמיעת ראיות. הכלל הוא: "מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר "הממצאים" שבפסק הדין" (ע"א 71/85 אריה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא (4) 327; ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4) 752). מקום בו לא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי נותר פסק הדין כראיה שלא נסתרה. הראיות היחידות שרשאי המורשע להביא הן ראיות שאינן סותרות את אחריותו הפלילית ואינן מהוות במהותן ראיות לסתור כמו ראיות לעניין רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, לרבות הניזוק (ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' אל מלק, פ"ד לז(2) 119). ראה עוד: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1553 ואילך.

בענייננו כלל לא התבקשה, וממילא לא ניתנה, רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי. הנתבעים 1-2 הגישו בתיק זה תצהיר חתום על ידי הנתבע 2. במסגרת תצהירו טען הנתבע 2 טענות שונות לעניין העדר אחריותו, הסותרות את עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה. עוד טען הנתבע 2 טענות שונות לעניין אחריות הנתבעים 6-7 ולעניין אשמו התורם של המנוח. בישיבת ההוכחות מיום 15.10.09 ביקשה ב"כ התובעים למשוך התצהיר בשל כך שלא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי. ב"כ הנתבעים 1-4 השיב כי אין מקום למשוך התצהיר כיון שיש לדון גם באשמו התורם של המנוח ובאחריות גורמים נוספים. בהחלטה נקבע כי התצהיר לא ימשך מהתיק אלא שהגשתו היא בכפוף להוראות סעיף 42א לפקודת הראיות. כאמור לעיל, תצהירו ועדותו של הנתבע 2 יוכלו להוות ראיה אך ורק לצורך תמיכה בטענות לעניין רשלנות גורמים אחרים אך לא כראיה לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי לעניין אחריות הנתבעים 1-2. יש לדחות את כל טענותיו של ב"כ הנתבעים 1-2 בסיכומיו כנגד ממצאי פסק הדין הפלילי לעניין אחריות הנתבעים 1-2 ובהן טענות כי התובעים לא הוכיחו את נסיבות הארוע ולא הביאו עדים להוכחת נסיבות הארוע, כי הנתבעים הודו בעובדות כתבי האישום במסגרת הסדר טיעון, כאשר מטרת הצדדים בהליך לא הייתה חקר האמת אלא קניית סיכונים הדדית ולכן אין לייחס משקל לממצאי פסק הדין, וכי אחת מהודעות הנתבע 2 במשטרה ניתנה עת היה "תשוש ובהלם" מהארוע ולכן יש להסתייג ממנה ולהעדיף את גרסתו בתצהיר שניתן כעת. בהתאם להוראות הדין וההלכה, משלא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, יש לראות את עובדות כתב האישום וכתב האישום המתוקן בהן הודו הנתבעים 1-2 כממצאים אשר מהווים ראיה מכרעת לעניין אחריותם, אותה אין לסתור בהליך זה.

עובדות כתב האישום וכתב האישום המתוקן בהן הודו הנתבעים 1-2, אשר יש לראותן כממצאים עובדתיים שהוכחו בתיק זה, תפורטנה להלן.

הנתבעת 2 חתמה על חוזה עם מזמינת העבודה, הנתבעת 4, במסגרתו נטלה על עצמה את בצוע הפרויקט ושמשה כ"מבצע הבניה" בו, בהתאם לתקנות הבניה. במסגרת החוזה התחייבה הנתבעת 2 לשמש כ"קבלן ראשי בעל אחריות כוללת על כל שנעשה באתר", לשמור על "כל הוראות הדין באשר לבטיחות וגהות", "לנקוט בכל האמצעים הדרושים להגנת החפירה מפני מפולות והתמוטטות, כולל דיפונים ותמיכות...במיוחד כאשר החפירה נחפרה שלא על פי השיפוע הטבעי", "לדאוג להרחקת האדמה שנחפרה מתוך התעלה למרחק של לפחות 50 ס"מ משפתה, כדי למנוע לחץ נוסף על דופן החפירה", "להבטיח אמצעי הגנה מירבים לעובדיו, בעת בצוע עבודות שונות בתוך החפירה ובקרבתה, להגנה מפני מפולת, על ידי שימוש בתא הגנה, תמיכות, כובעי מגן וכד'". נתבע 2, הוא מהנדס מוסמך ומנהל עבודה מוסמך, ניהל את העבודות בפרויקט ושימש בפועל כמנהל עבודה מטעמה של הנתבעת 1, אף שהודעה על מינויו לא נשלחה על ידי הנתבעת 1 למפקח עבודה ראשי כנדרש בתקנה 2 ב' לתקנות. בפרויקט שימש כמפקח מטעם מזמינת העבודה הנתבע 6, והוא מינה מטעמו כמפקח את הנתבע 7. במסגרת הפרויקט הוחלפה צנרת ביוב במספר מקומות כאשר הנתבע 2 ניהל את העבודה ופיקח על העובדים בפרויקט. בהתאם להוראות הנתבע 2 ותחת פיקוחו, הונהגה שיטת עבודה בפרויקט שכללה: חפירת תעלה באמצעות מחפרון באורך של מספר מטרים, הורדת עובד לקרקעית התעלה באמצעות סולם, הנחת צנרת ביוב חדשה בתחתית התעלה ע"י העובד, יציאת העובד מהתעלה וכיסויה בחול. בחודש אוגוסט 2001 הבחין הנתבע 7 כי העבודה שהתבצעה על פי הוראות נתבע 2 התבצעה בצורה לא בטיחותית, בכך שהתעלה נחפרה לעומק של מספר מטרים, בשיפוע הקרוב לאנכי וללא הנחת דיפון, ועל כן קיימת סכנת התמוטטות של דפנות התעלה על העובד שהניח את הצינורות בקרקעיתה. הנתבע 7 הזהיר את הנתבע 2 מהסכנות הכרוכות בבצוע העבודה בדרך המתוארת לעיל ונתבע 2 המשיך בחפירה רק לאחר שדאג ליצירת שיפועים מתאימים בדפנות התעלה. הנתבע 7 ציין אירוע זה ביומן העבודה השבועי והנתבע 2 חתם על היומן. במהלך חודש ספטמבר 2001, במספר מועדים, הבחין הנתבע 7 שוב כי העבודה המתבצעת בהוראות הנתבע 2 מתבצעת בצורה לא בטיחותית כמתואר לעיל. הנתבע 7 שב והזהיר את הנתבע 2 מהסכנות הכרוכות בבצוע העבודה בדרך המתוארת לעיל ונתבע 2 המשיך בעבודה רק לאחר שדאג ליצירת שיפועים מתאימים בדפנות התעלה. הנתבע 7 ציין, בשלושה מועדים שונים, אירועים אלה ביומן העבודה השבועי ונתבע 2 חתם בכל הפעמים על היומן.

בתאריך 25.10.01 ובמסגרת הפרויקט הגיע הנתבע 2 לרחוב אז"ר בכפר סבא, יחד עם עובדי הנתבעת 1: המנוח, נח נעים וזהאר נאצר. הנתבע 7 שהה בחופשה באותו השבוע ולא נכח במקום ובשעות הבוקר בלבד החליפו הנתבע 6. בהנחיית הנתבע 2, בוצעו הפעולות הבאות: (א) נחפרו תעלות להנחת צינורות הביוב, כאשר אחת התעלות נחפרה בעומק של כ- 3 מטרים, ברוחב של כ- 1.5 מטרים ובאורך של כ- 5.5. מטרים. (ב) התעלה נחפרה ללא יצירת שיפוע טבעי של דפנותיה, ללא הנחת דיפונים מתאימים בדפנותיה ומבלי שננקטו אמצעים כלשהם למניעת התמוטטות דופן החפירה או להגנת העובד הנמצא בקרקעית התעלה. (ג) החול שהוצא מהתעלה נערם משני צידי התעלה, לכל ארכה, והפעיל לחץ על דפנותיה.

בשעה 16:00 או בסמוך לכך ירד המנוח לתעלה והחל להניח צינורות ביוב בקרקעיתה. בשלב מסוים ושעה שהמנוח נמצא בקרקעית התעלה, התמוטטה דופן התעלה וקברה את המנוח תחתיה. עובדי הנתבעת 1 שהיו במקום, ובהמשך אף הנתבע 2, נזעקו לתעלה והחלו לנסות לחלץ את המנוח אולם בשל עומקה של התעלה לא צלחו מאמציהם. כתוצאה מהתמוטטות דופן התעלה נפטר המנוח ומותו נקבע במקום.

אחריות הנתבעים 1-2

לאור העובדות המפורטות לעיל, דומה שלא יכול להיות כל ספק בדבר חבות הנתבעים 1-2 כלפי המנוח, הן בעוולת הנזיקין והן בעוולת הפרת חובה חקוקה. הנתבעת 1, כאמור, היא קבלן ראשי אשר לו נמסרו מלוא עבודות הבניה ולכן, בהתאם לתקנה 6 לתקנות הבניה, היא "מבצע הבניה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבניה. מבצע הבניה הוא הגורם בעל האחריות הכוללת לבטיחות באתר העבודות ועליו מוטלות מלוא החובות לקיים את הוראות הדינים הרלוונטיים באשר לבטיחות ולמנוע סיכונים בטיחותיים לכל העובדים באתר (ראה: ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית נ' תנעמי, פ"ד נח(1)1; ע"א 3479/06 הוארי הוארי נ' אלי ארבע ואח', 29.3.09). מבצע בניה אחראי לכך "כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו" כאשר יש להודיע על המינוי למפקח העבודה האזורי עם תחילת בצוע העבודות, בהתאם לתקנות 2-3 לתקנות הבניה. הנתבע 2 מונה על ידי הנתבעת 1 כאחראי על העבודות וכמנהל עבודה באתר בפועל, למרות שהודעה על מינויו לא נשלחה למפקח העבודה האזורי. מקום בו לא מונה מנהל עבודה, חובותיו מוטלות על מבצע הבניה בהתאם לתקנה 5(ג) לתקנות הבניה. פרק ט' לתקנות הבניה עוסק עבודות חפירה. בהתאם לתקנה 112 על מבצע בניה להבטיח צידי חפירה או מילוי, שעמקם או גובהם עולה על 1.20 מטרים, מפני התמוטטות על ידי דיפון מתאים, או על ידי תא הגנה, או על ידי מערכת שיגומים או על ידי כלונסאות. עוד קובעת התקנה כי חומר או אדמה שהוצאו תוך כדי חפירה יוחזקו במרחק המבטיח מפני התמוטטות, מרחק שלא יפחת מ- 50 ס"מ מדופן החפירה או שפתה. עוד נקבע כי אם מעת התקנת דיפון נשקפת סכנה לעובד בשל מפולת, יורד לתוך הבור, החפירה או התעלה תא הגנה שיקנה לעובד הנמצא בו את מידת הבטיחות הדרושה עד להשלמת העבודה. תקנה 122 קובעת כי מנהל העבודה יערוך ביקורת בטיחות של חפירה, מילוי, חציבה או דיפון בכל יום לפני תחילת העבודה וירשום בפנקס הכללי את תוצאות הבדיקה. הנתבעת 1 היא גם מעבידתו של המנוח. הנתבעים 1-2 חבים היו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המנוח: הנתבעת 1 כמבצע הבניה, אשר כל החובות בתקנות הבניה מוטלות עליו וכן כמעבידתו של המנוח; הנתבע 2, גם אם לא מונה פורמלית כמנהל עבודה ולא נשלחה הודעה על מינויו בהתאם לתקנות, כאחראי בפועל על העבודות באתר. במסגרת חובות הזהירות שהיו מוטלות עליהם, היה עליהם לדאוג למנוע התמוטטות דפנות התעלה על המנוח. היה על הנתבעים לנקוט אמצעים למניעת ההתמוטטות, כמו יצירת דיפון, הגנת המנוח בתא הגנה או נקיטת אמצעים אחרים המפורטים בתקנות הבניה. הנתבעים 1-2 לא נקטו כל אמצעים למניעת ההתמוטטות, כפי שנקבע מפורשות בפסק הדין הפלילי, בניגוד לחובות שהיו מוטלות עליהם ובניגוד לאזהרות שניתנו להם. גם היום, למעשה, כלל לא נטען אחרת על ידם והם לא טענו כי נקטו אמצעי זהירות כלשהם. בכך התרשלותם כלפי המנוח. אם היו ננקטים אמצעי זהירות למניעת התמוטטות דפנות התעלה – ניתן היה למנוע את האסון.

אחריות הנתבעות 4-5

הנתבעת 5 היא בעלת המקרקעין ויזם העבודות. היא התקשרה עם הנתבעת 4 על מנת שתוציא לפועל את הפרויקט באמצעות קבלן. הנתבעת 4 היא מזמין העבודה מהקבלן הראשי, הוא הנתבעת 1. בסיכומיהם טוענים התובעים כי הנתבעות 4-5 התרשלו בבחירת הנתבעת 1 כקבלן לבצוע הפרויקט והתרשלו בפיקוח שנדרשו לבצע על עבודת הנתבעת 1. עוד טוענים כי המשך ההתקשרות עם הנתבעת 1, למרות התרשלותה, מעיד על רשלנות הנתבעות 4-5.

הנתבעת 4 טוענת בסיכומיה כי משהעבירה לנתבעת 1 את הפרויקט כקבלן מבצע ומשמינתה את הנתבעים 6-7 כמפקחים על עבודת הקבלן היא אינה אחראית לתאונה. נטען כי לא פורט כיצד התרשלה הנתבעת 4 בבחירת הקבלן ומדוע התרשלה בפיקוח אם שכרה מפקחים מטעמה. הנתבעת 5 טוענת בסיכומיה כי מלוא סמכויותיה הועברו לנתבעת 4, הנתבעת 4 הייתה בעלת השליטה המקרקעין בעת הארוע והנתבעת 5 לא הייתה כלל צד לפרוייקט מלבד העובדה שהיא הרשות המקומית במקום והיא יזמה את העבודות.

ההלכה היא כי "שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין...עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר בצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה...בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למנרב את עבודות הקמת המבנה; מנרב נמצאה יומיום באתר הבניה, ארגנה את העבודה ופקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק...במצב דברים זה אין לצפות שאלתא תנקוט אמצעי זהירות מצדה. גם לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין אין מעסיק אחראי לעוולה של קבלן עצמאי שנעשתה תוך כדי בצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק" (ע"א 7130/01 הנ"ל). וכך גם בענייננו. הנתבעות 4-5, יזם העבודות ומזמין העבודות, גם אם חבו חובת זהירות מושגית כלפי כל עובד בפרויקט אותו יזמו והזמינו, הרי שמהרגע בו הועבר הפרויקט לידי קבלן ראשי עצמאי, מומחה בתחום עבודות הבניה, אין הן חבות חובת זהירות קונקרטית למנוע מפגעי בטיחות באתר ולדאוג לשיטת עבודה בטיחותית. התובעים טוענים כי הנתבעות 4-5 התרשלו בבחירת הקבלן ולכן הכלל הקבוע בסעיף 15 לפקודת הנזיקין לא יחול, אך זאת לא הוכח. להפך, מהעובדות עולה כי הנתבעת 1 נבחרה לאחר הליך מכרז. לא נטען כלל כי היא לא הייתה קבלן רשום ולא נטענה כל טענה ספציפית כנגד כשירותה. ההנחה היא, בהעדר ראיות אחרות, כי מי שזכה במכרז נדרש להוכיח והוכיח רישומו בכל מרשם על פי דין כמו גם עמידה ביתר תנאי הסף במכרז, מקצועיים ופיננסיים, לרבות ניסיון בעבודות דומות וכשירות מקצועית. מעצם העובדה שניתנו במהלך הפרויקט על ידי המפקחים מספר הערות בנושא בטיחות לנתבעת 1, לא עולה המסקנה כי בחירת הנתבעת 1 הייתה רשלנית. הנתבעת 4 אף שכרה שירותי מהנדס לצורך פיקוח על העבודות ולא הוכח כלל כי המפקחים לא היו כשירים לבצע עבודתם. להפך, מהראיות עולה כי מדובר באנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום זה. גם אם תימצא רשלנות כלשהי בפעילות הנתבעים 6-7, שאלה שתידון להלן, עדיין, בהתאם לסעיף 15 לפקודת הנזיקין, אין בכך כדי לקבוע כי הנתבעות 4-5 אחראיות לתאונה בשל כך.

לאור כך, דין התביעה כנגד הנתבעות 4- 5 להידחות.