עידן נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור

בתביעה דנן עותרת התובעת להשבת דמי השתתפות ששילמה לנתבעת בגין סלילת מדרכה הגובלת בנכס שבבעלותה, מאחר והנתבעת לא שלחה לה הודעה מוקדמת המאפשרת סלילה עצמית, כנדרש בחוק העזר.

רקע עובדתי:

1.         התובעת הינה בעלת נכס מגורים הגובל ברחוב דרך הבנים 40, במושבה פרדס חנה, אשר בתחום שיפוטה של המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור (להלן: "המועצה" או "הנתבעת").

2.         בשנת 2006 הושלמה סלילה מחדש של כביש וסלילה ראשונה של מדרכה ברח' דרך הבנים הגובל בנכס שבבעלות התובעת. הסלילה בוצעה על ידי החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "מע"צ").

3.         ביום 3.1.2007 קיבלה התובעת הודעה מהנתבעת (מיום 27.12.2006) בדבר חיוב בהיטל סלילת רחובות לפי חוק עזר לפרדס חנה - כרכור (סלילת רחובות), התשמ"ז - 1986 (להלן: "חוק העזר"), בגין סלילת מדרכה והרחבת כביש.

4.         התובעת, אשר סברה, כי הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות כספים בגין סלילת הכביש והמדרכה, פנתה בכתב למהנדס המועצה ומשפנייתה לא נענתה, הגישה עתירה מנהלית כנגד הנתבעת (עת"מ (חי') 4067/07), בבקשה להורות כי הדרישה לתשלום היטל הסלילה הינה דרישה שלא כדין וכי הינה פטורה מתשלום.

            בפסק הדין שניתן בעתירה המנהלית, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי מאחר ודרישת התשלום עבור סלילת המדרכה הינה בניגוד לחוק העזר (על פי הערכה ולא על פי תחשיב), הרי שדינה להתבטל.

5.         בחודש דצמבר 2007 שלחה הנתבעת לתובעת דרישת תשלום מתוקנת, לתשלום דמי השתתפות בגין סלילת המדרכה, בהתאם לתחשיב.

            לאחר מגעים שהתנהלו בין הצדדים, התובעת שילמה, תחת מחאה, את דמי ההשתתפות בגין סלילת המדרכה, בסך של 12,596.6 ש"ח (מיום 8.8.2010) ובתוספת ריבית בסך של 3,765.5 ש"ח (מיום 7.10.2010).

6.         כעת, עותרת התובעת, במסגרת התביעה שבפניי, להשבת הסכומים ששילמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ - 1980, בטענה כי לא היה מקום לחייבה מלכתחילה בדמי השתתפות בגין סלילת המדרכה.

            הצדדים הסכימו כי יגישו סיכומים בצירוף מסמכים וכי פסק הדין יינתן על סמך החומר שהוגש לבית המשפט, מבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות.

עיקר טענות התובעת:

7.         לטענת התובעת, הנתבעת אינה מוסמכת לגבות דמי השתתפות עבור סלילת מדרכה, אלא לאחר פניה מקדימה מראש המועצה אל בעל הנכס, בדרישה לסלול את המדרכה בעצמו והעדר היענות מצד בעל הנכס למלא אחר הדרישה, כאמור בחוק העזר.

            התובעת טוענת כי הנתבעת לא המציאה לה דרישה בכתב לסלילה עצמית של המדרכה, כאמור וכי הודעת הנתבעת בגין חיוב בדמי השתתפות הומצאה לה לאחר השלמת סלילת המדרכה.

8.         התובעת טוענת, כי תנאי מקדים לכך שהמועצה תוכל לדרוש דמי השתתפות מבעל הנכס הגובל בגין סלילת המדרכה הוא, כי ראש המועצה יפנה בדרישה בכתב לתושבים בדרישה לביצוע הסלילה, בטרם ביצוע עבודות הסלילה, כאשר בפסק דין של בית המשפט העליון ב- עע"מ 7027/07 ד"ר מימון אדגר נ' המועצה המקומית בנימינה (טרם פורסם, 26.12.2010) (להלן: "פס"ד אדגר") נקבע כי המדובר בחובה של המועצה ולא ברשות.

9.         התובעת מוסיפה וטוענת כי לא ידעה על תחילת הסלילה מטעם הנתבעת, שכן מע"צ היא אשר ביצעה את העבודות ולא המועצה.

עיקר טענות הנתבעת:

10.        הנתבעת מקדימה וטוענת, כי הודעת החיוב אשר נשלחה לנתבעת, לא הומצאה לה בגמר פרויקט סלילת המדרכה, כנטען על ידה, שכן בהודעה שנשלחה נכתב כי "החישוב יעודכן לאחר סיומו". 

11.        הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה הודעה בגין חיוב בעלות סלילת המדרכה ויש לראות בהודעה זו הזדמנות בה היה על התובעת להודיע על רצונה לבצע את סלילת המדרכה בעצמה.