עידן נ' מועצה מקומית אבן-יהודה ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף.

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשים, מועצה מקומית אבן יהודה (להלן: המועצה) וראש המועצה, בגין משתלה אשר לטענתו החזיק במקרקעין שבבעלות אימו ואחותו בשטח המועצה (להלן: המקרקעין). בתמצית, טענות התביעה הן כי המועצה יצרה מצג לגבי גבול המקרקעין ע"י הקמת גדר בגבול המערבי, בשעה שיזמה אותה עת שינוי תב"ע שישנה את יעוד המקרקעין והחלק עליו מצויה המשתלה יופקע.

בכתב התביעה צויין כי שינוי התב"ע פורסם כדבעי בעתונות, אך המשיב טוען כי היה על המועצה למסור הודעה באופן אישי להוריו שניסו אותה עת לקדם תכנית של בניית תחנת דלק על המקרקעין.

המשיב מלין על התב"ע שאושרה לרבת ההפקעה של חלק מהמקרקעין, לטענתו משיקולים אישיים/משפחתיים של ראש המועצה, ומציין כי בעלי המקרקעין מתכוונים להגיש תביעה כספית.

התביעה מתמקדת בהפסד ההשקעות שהשקיע המשיב במשתלה, כאשר לטענת המשיב התברר לו אחרי אישור התב"ע כי הגדר שנבנתה אינה מתיישבת עם הוראות התב"ע ובמקום בו עמדה אמור להיסלל כביש גישה והשטח ששימש למשתלה ולחניה ללקוחותיה אמור לשמש לסלילת הכביש.

התובע טוען כי במסגרת עבודות הבניה שבוצעו אחרי הפקעת חלק מהמקרקעין בהתאם לשינוי התב"ע שאושר, שרפו ועקרו המבקשים עצים ששתל בשטח המשתלה ודרשו ממנו לפנות מכולה שהציב בשטח. לאחר שסרב המשיב להתפנות מהשטח, שלחו הנתבעים פקחים ועובדים עם דחפור

ולאחר שהתובע התנגד לפינוי הזעיקו את המשטרה והמשיב נעצר למשך הלילה ושוחרר למחרת בבית המשפט.

המשיב טוען כי הוא בעל זכויות במקרקעין מכח ישיבתו בהם ברשות הבעלים ובהסכמת המבקשים וכי אין מקום לפנותו ולחילופין יש לפצותו על הפסד השקעותיו ואובן רווחים והכנסות.

להלן אפרט את נימוקי הבקשה לסילוק על הסף, ואת התייחסות המשיב אליהן, ואכריע בטענות הצדדים.

א. התיישנות – המבקשים טוענים כי אישור שינוי התב"ע מס' הצ/ מק/ 122 /30 קיבל תוקף ביום 5.1.04 (י"פ 5261) ועל כן עילת התביעה התיישנה. בהתאם לכך, גם המועד להגשת בקשה לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה חלף. המבקשים מציינים כי בעלי המקרקעין קיבלו פיצוי בקרקע חליפית המיועדת למגורים, בהתאם לטבלת איזון במסגרת תכנית איחוד וחלוקה.

המשיב טוען כי אין מדובר בתביעה לפי סעיף 197 אלא בתביעה כספית-נזיקית בגין פגיעה ברכוש. הגם שהתב"ע הרלוונטית פורסמה למתן תוקף ב-5.1.04, הרי שתכנית האיחוד והחלוקה שמכוחה בוצעה החלוקה מחדש של השטח והחלו פעולות לפינוי המשתלה, אושרה ע"י הועדה המרחבית שרונים רק בשלהי אוגוסט 2005, ורק אחרי כן נודע למשיב עליה. בנוסף, פעולות הפינוי וגרימת הנזק נשוא התביעה ארעו בשנים האחרונות, כעולה לדוגמא ממכתב מיום 16.1.12 שצורף לכתב ההגנה, בו נדרש ע"י פקחי המועצה פינוי המכולה.

אני קובעת כי המועד לתביעה לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין שינוי התב"ע חלף, ואולם לגבי הטענות לאי מתן התראה מספקת על תחילת העבודות במקרקעין ולגבי אופן נסיון פינוי המשיב והמשתלה מהמקרקעין בכח, ונזקים שנגרמו תוך כדי כך, קיימת למשיב עילת תביעה שלא התיישנה.

ב. העדר יריבות – המשיב אינו הבעלים של המקרקעין או מיופה כוחם ואינו יכול לבקש פיצויים בגין שינוי התב"ע. בנוסף, לא המבקשים הם הגוף המשפטי העומד מאחורי שינוי התב"ע, אלא הועדות לתכנון ובניה אשר אישרו את התב"ע החדשה (ועדה מרחבית שרונים וועדת הערר של מחוז מרכז). בנוסף, אין כל עילת תביעה כנגד המבקש 2 שכל פעולותיו נשוא כתב התביעה בוצעו במסגרת תפקידו כראש המועצה, אותו סיים אשתקד.

אני מקבלת את הטענות דנן. המבקשים אינם ברי הפלוגתא של המשיב לגבי אישור שינוי התב"ע ואינם הרשויות המוסמכות לקבל החלטות לגביה, וגם אין זה ההליך הנכון להשיג על אישור התב"ע. יצויין כי הוגשה על ידי בעלי המקרקעין התנגדות לאישור התב"ע בדרך של עתירה מנהלית, בה הועלו טענות אישיות כנגד ראש המועצה, והעתירה נדחתה, כפי שיפורט להלן.

אני מקבלת גם את הטענה לגבי העדר יריבות עם המבקש 2, שפעל, ככל שהיה לו חלק במהלכים שנעשו ע"י המועצה לפינוי המקרקעין, במסגרת תפקידו כראש המועצה, כך שפעולותיו מחייבות את המועצה, ואין כל עילת תביעה אישית נגדו.

ג. השתק פלוגתא ומיצוי עילה – העילות שהיו קיימות לבעלי המקרקעין בגין אישור התב"ע מוצו זה מכבר בהליכים משפטיים קודמים, לרבות הגשת ערר ועתירה מנהלית שנדחו הן ע"י הרשויות והן ע"י בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ (ת"א) 2497/05, פס"ד מיום 19.10.06).

ב"כ המשיב מקבל בתגובתו טענה זו ומאשר כי אין למשיב כל תביעה בגין העילות הקיימות לבעלי המקרקעין עקב אישור התב"ע, אשר נדונו והוכרעו.

ד. הליך לא ראוי – התביעה הוכתרה כתביעה כספית אך המשיב מבקש גם סעד הצהרתי לגבי זכותו להחזיק במקרקעין.

ב"כ המשיב הסכים, בתגובתו, כי מאחר שבינתיים הוגשה כנגד המשיב ובני משפחתו תביעת פינוי, המתבררת בבית משפט השלום בנתניה, בה נדרש פינוי מכולה ורכב משא עם מנוף שהוצבו ע"י המשיב במקרקעין, אין מקום לכפל הליכים והליך הפינוי הוא ההליך המתאים להעלות את טענותיו כי יש לו זכויות להחזיק במקרקעין ולחילופין לקבל פיצוי בגין הפינוי. לפיכך צמצם תביעתו לתביעה כספית-נזיקית בלבד.