עידוד בעמ נ' קוסטוב

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, ההתנגדות הוגשה באיחור של ימים ספורים, אולם לזכותו עומדות טענות הגנה כבדות משקל ואי הארכת המועד יגרום לו עוול והוא ידרש לשלם בגין תביעה שהתיישנה.

2. המבקש מעלה טענה מקדמית להתיישנות, כשלטענתו, תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1998 כנגד אלכסנדר קוסטוב בלבד, שהוא אחיו של המבקש. לאחר 12 שנים הגישה המשיבה בקשה לצרף את המבקש כחייב נוסף בתיק לאור חתימתו כערב על שטר החוב נשוא התביעה. רק לאחר שישה חודשים מיום צירופו כנתבע הומצאה לו אזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו. לטענתו, עילת התביעה הייתה ידועה למשיבה כבר בשנת 1998, במועד בו נפתח תיק ההוצאה לפועל, אלא שככל הנראה מחדלה הוא שמנע ממנה לצרפו כבר אז כחייב. משהוגשה הבקשה לצרפו כחייב בתיק 12 שנים מיום שנוצרה עילת התביעה הרי שחלה עליה התיישנות. לחילופין בלבד, טוען המבקש כי צירופו כחייב בתיק ההוצאה לפועל, 12 שנים מיום שנפתח, גובלת ברשלנות ויש בה משום חוסר תום לב, לאור השיהוי העצום, הן בצירופו כחייב בתיק והן במועד מסירת האזהרה.

3. לטענת המבקש השיהוי הניכר בהגשת התביעה כנגדו גרם לו לנזק ראייתי בלתי הפיך אשר פוגע ביכולתו להתגונן בפני התביעה. כמו כן, מוסיף הוא וטוען, כי זכאי הוא להגנות העומדות לערב יחיד ו/או ערב מוגן, וכי המשיבה לא מיצתה את ההליכים כנגד החייב העיקרי בתיק ההוצאה לפועל.

המבקש טוען עוד, כי יש להקבל את ההתנגדות ולהעביר את הדיון בבקשה לבית המשפט השלום בנצרת לאור מקום מגוריו.

4.לטענת המשיבה, תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד החייב העיקרי ולאחר שההליכים כנגדו לא הביאו לפרעון החוב שלחה היא התראות לערבים בתאריכים שונים. ההתראה מחודש מרץ 2005 חזרה בציון "לא נדרש" ונשלחה בשנית בדואר רגיל. גם לפני פתיחת התיק שלחה היא ביום 25/3/97 הודעה בדואר רשום לערבים ואולם המבקש לא דרש את ההודעה מהדואר. במהלך 2004 פנו הורי החייב העיקרי לבית המשפט למתן פס"ד הצהרתי כנגד עיקול המטלטלין בביתם. חרף כל ההתראות מעולם לא פנה המבקש למשיבה לצורך הסדרת ערבותו בגין חובו של אחיו ובחר להתעלם מכך.

5.בשנת 2007 נמסרה למבקש בקשת המשיבה למיצוי הליכים אולם זה לא טרח להגיב עליה ולפיכך צורף כחייב נוסף לתיק. בשל תקלה שנתגלתה על ידי המשיבה פנתה היא לצירוף המבקש לתיק ההוצאה לפועל ובשנת 2010 צורף הוא כחייב לתיק. לאחר צירופו נשלחו לו אזהרות נוספות אשר לא נדרשו על ידו ולפיכך בוצעה מסירה באמצעות חוקר מטעמה של המשיבה ביום 25/12/11. ביום 28/12/11 פנה המבקש לקבלת מסמכי ההלוואה ורק ביום 1/2/12 באיחור של 17 ימים הוגשה הבקשה להארכת המועד מבלי שפורטה בה סיבת האיחור.

6.לטענתה, לא רק שלא סיפק המבקש כל הסבר או טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שסיכויי ההתנגדות, הנסמכת על טענת התיישנות ושיהוי בלבד, הינם קלושים. לטענת המשיבה יש לבחון באם התביעה התיישנה כנגד החייב העיקרי וממנה להשליך על הערבים, וכי בנסיבות העניין אין המדובר בשיהוי, שכן כל זמן שהזוכה פועלת בניסיון לגבות את החוב מהחייב העיקרי אין כל עניין לשיהוי.

7.לטענתה, המבקש מושתק מלטעון כנגד צירופו כחייב בתיק, לאחר שלא הגיב בעבר על כל ההתראות שנשלחו אליו בעניין, בחירתו שלא להגיב והתנהלותו הכללית, היא העולה כדי חוסר תום לב. עוד טוענת המשיבה, כי גם אם ימצא שמדובר בשיהוי כלשהו מצידה, אין בכך אלא לכל היותר להשפיע על גובה החוב, באופן בו יופטר כדי סכום הנזק שנגרם לו מהשיהוי לכאורה.

דיון והכרעה

8.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר קבוע בחיקוק, ועל כן, על המבקש הארכת מועד להצביע על טעם מיוחד כדי שבקשתו תבחן לגופה.

הבקשה להארכת מועד, כמו גם ההתנגדות לביצוע שטר, הוגשו באיחור בן 17 ימים. נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין להשגת יעילות, וודאות וסופיות ההליך, המהווים יסודות כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו רק בהתקיים "טעם מיוחד".

בא כוח המבקש מציין בסיכומיו, כי האיחור במועדים נגרם עקב מחדלו האישי, זאת מבלי לספק כל טיעון עובדתי לאיחור שחל.

ההלכה שרווחה בעבר, לפיה אין טעות שבדין מצד בעל דין או בא כוחו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, רוככה בפסיקת השנים האחרונות, והוטעם כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" (ראה: בעמ 1406/12 פלוני נגד פלונית), ובלבד שבעל הדין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר את נסיבות המחדל (ע"א 8547/96 אלימלך נגד מס שבח מקרקעין).

לכאורה, נוכח הריכוך בפסיקה והמגמה לפיה יש להעדיף את בירור המחלוקת לגופה, היה מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד, אלא משלא הציג ונימק כנדרש בא כוח המבקש נסיבות מחדלו, וכן לא הובהר האם האיחור בהגשת הבקשה מקורו אכן בטעות שבתום לב, שאין בה כדי רשלנות או זלזול בבית המשפט, כזה שיש בו כדי לבסס את הארכת מועד.

למעלה מכך, יש טעם לפגם בהימנעות בא כוח המבקש מלנמק, בהזדמנויות שעמדו בפניו, את סיבת האיחור. אין די בהצהרה לכשעצמה באשר לאחריותו לאיחור, ודאי שאין בה כדי להקל או להגמיש את הדין הנוהג.