עיד(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה (לגבי העורר 1)

הלכה היא כי בית המשפט מחויב בכל מקרה הבא לפניו ליתן דעתו לשאלה, האם קיימת בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, חלופת מעצר ראויה והולמת אשר יש בה להשיג את תכלית המעצר וליתן מענה ממשי למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי העבירה מלמדת על מסוכנותו של העורר ולפיכך מצא עצמו פטור מלדון בחלופת המעצר.

בית משפט קמא טעה בנקודה זו ולפיכך התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שישוב וידון בחלופת המעצר שתוצג לפניו.

התיק ייקבע לדיון לא יאוחר מיום 1.4.2010.

העורר 1 יובא לבית משפט קמא באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010 במעמד הנוכחים.

קלרה רג'יניאנו, שופטת

החלטה (לגבי העורר 2)

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט קמא בו נטען כי בתאריך 2.3.10 ביחד עם אחר (עורר 1) הסיעו בצוותא 16 שוהים בלתי חוקיים, אשר שהו אותה עת שלא כדין בתחומי מדינת ישראל.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עילת המעצר שנטענה היא עילת המסוכנות. נטען בבקשה כי העורר ביחד עם האחר מהווים שניים מתוך רשת של אנשים המסיעים שוהים בלתי חוקיים.

נטען לגבי העורר כי מסוכנותו מתעצמת נוכח העובדה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירות דומות, בתיק פלילי 2354/09, לבית משפט השלום בירושלים בעבירה של הסעת תושבי שטחים בתאריך 22.6.2009 ששהו בתחומי מדינת ישראל שלא כדין.

בדיון בבית משפט קמא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר.

ב"כ העורר עתר להורות על שחרורו של העורר בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט.

לאחר שבית משפט שמע את טיעוני ב"כ הצדדים לעניין הראיות ועילת המעצר, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה לגבי העורר, להוכחת האמור בכתב האישום.

בית משפט קמא ביסס החלטתו על הודעתו של אחד הנוסעים, ואאל אבו עייש, שמסר בחקירתו במשטרה שלפני המחסום אותו עברו נמצאת תחנת הסעה, שם חונים כלי רכב שעבודתם היא להעביר תושבים של הרשות הפלסטינית, שאין בידיהם אישור שהייה בארץ, לתחומי מדינת ישראל.

עד זה סיפר בהודעתו כי כאשר ביקשו השוהים הבלתי חוקיים לעלות לרכב ולנסוע לתחומי מדינת ישראל הפנה אותם נהג הרכב (עורר 1) לעבור את המחסום ולאחר שיעברו את המחסום לעלות לרכב.

מכאן הסיק בית משפט קמא, שהעורר לא היה נוסע תמים ברכב.

בנוסף, סמך בית משפט קמא על אמרתו של העורר בחקירה במשטרה, שם מסר שישב לאכול במסעדה באזור לטרון, וזאת בניגוד לגרסה שמסר העד, ואאל אבו עייש.

נקודה נוספת עליה סמך בית משפט קמא היא אמרתו של העורר בחקירה שסיפר שבא אליהם אחד מהפועלים ואמר להם אנחנו 11 פועלים, אנחנו נוסעים למודיעין והוא בתגובה השיב לו "אמרנו לו שאנחנו נגמור לאכול וניקח אותם, הייתי נוסע הביתה אם לא היה בא הייתי לוקח מונית".