עיד ואח' נ' קידר ואח'

החלטה

לאחר עיון בבקשה לדחייה על הסף של התביעה שכנגד, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות על הסף את מרבית התביעה שכנגד בשל התיישנות עילותיה.

אין לקבל את טענות הנתבע שכנגד ככל שאלה מושתתות על הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. הוראת סעיף 4, המונעת את התיישנות התביעה שכנגד, חלה רק על "תובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות" (ההדגשה הוספה – ר.ו). קביעה זו מושתתת על "התכלית השוויונית" לפיה לא תתיישן התביעה שכנגד אם לא נטען שהתביעה העיקרית התיישנה (ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון, פ"ד כ(1) 505, 521ג (1966); ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 9 - 11 (2003); רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד ס(2) 211, 222ג-ו (2004); רע"א 4223/06 כץ נ' גוטליב, מיום 25.5.2008, בפסקה כט להחלטה; וראו גם הערות החיתום בע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, מיום 28.10.10; וההערה ברע"א 8996/09 עזבון סלימאן נאסר נ' הקרן הקיימת לישראל, מיום 22.8.11, בפסקה 13 לפסק-הדין). במקרה דנא טען הנתבע שהתביעה העיקרית התיישנה בחלקה, וטענתו זו התקבלה. לפיכך מנוע הוא מלהישען על הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות.

גם טענות הנתבע לפיהן אין למחוק את התביעה שכנגד מאחר וזו עניינה בהפעלת זכות עיכבון – דינן להידחות. טענות אלה לא נטענו בתביעה שכנגד. זו עסקה באי ביצוע תשלומים במועד על ידי התובעים, בנזקים שונים שנגרמו כתוצאה מפעולה זו, בעלויות משרד ושעות עבודה ושכר טרחה שנבעו מפעולתם של התובעים, ובטענות לפיצוי מוסכם. אלה גם אלה הקימו עילות שהתיישנו לפני שנים רבות. הטענה לפיה מודבר בהפעלת זכות עכבון לא רק שמהווה היא הרחבת חזית אסורה (כפי שטענו הנתבעים שכנגד, ובצדק, בתשובתם), אלא שאינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של כתב התביעה שכנגד העומד כולו על "החייאת" מחדלים של הנתבעים שכנגד ועל דרישת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע שכנגד בשל מעשים אלה (או על דרישה לפיצוי מוסכם מכח הפרה הסכם שאף היא אירעה לפני למעלה מעשור). גם בפנייה לבית המשפט שעסק בפש"ר בדרישה להעברת כספים בגין "נזקים" שנגרמו יש משום מעין הודאה בכך שאין מדובר בהפעלת זכות עכבון אלא בדרישה לפיצוי עבור נזק.

אין גם מקום להעלאת תביעה לסעד הצהרתי לפיו "יאשרר" בית משפט זה החלטה בנוגע לעיקולים שהוטלו בהליך אחר. לבד מהשאלה אם מוסמך בית משפט זה לאשרר החלטה שיצאה לכאורה מתחת ידו של בית המשפט המחוזי (השוו הדיון ברע"א 8996/09 עזבון סלימאן נאסר נ' הקרן הקיימת לישראל, מיום 22.8.11), הרי שהליך מעין זה הוא עקר, מיותר, וספק אם נשען הוא על מקור כלשהו בדין או בתקנות. אם ההחלטה ניתנה כדין, אין כלל צורך לדון בה, ואם חלילה לא ניתנה ההחלטה כדין – הרי שעל הנתבעים שכנגד לתוקפה (ואלה עשו כן במסגרת התביעה ובמסגרת הבקשה לתקן את סכום התביעה). ממילא גם בסעד זה אין מקום לדון במסגרת התביעה שכנגד.

העולה מכל האמור לעיל הוא כי התביעה שכנגד התיישנה, רובה ככולה, למעט הטענה בעניין "הנזק הכללי" והטענה בעניין הוצאות המשפט הנוגעות להליך הקודם. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה שכנגד על הסף, למעט טענות אלה. התובע שכנגד יגיש עד ליום 13.11.11 כתב תביעה שכנגד כשהוא מתוקן כנדרש. כתב הגנה שכנגד יוגש עד ליום 12.12.11. התובע שכנגד ישא בהוצאות הנתבעים שכנגד בסכום של 2,000 ₪.

אני מתיר לתובעים לתקן את כתב התביעה כמבוקש (הוספת הסכום של 100,500 ₪), בכפוף לתשלום אגרה מתאימה. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 10 ימים. הנתבע רשאי לתקן את כתב הגנתו בתוך 20 יום מקבלת כתב התביעה המתוקן.

לעיון ביום 18.12.11.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: