עיאשה סעיד נ' מועצה מקומית כאבול

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד מיום 27.12.09 במסגרת ת.א 5486/07.

המערער הגיש תביעה נזיקית בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, ביום 15.9.06, במהלך אימון קבוצת הכדורגל של המשיבה. המשיבה לא הגישה כתב הגנה, על אף שכתב התביעה הומצא לה. בנסיבות אלו, ובהתאם לבקשת המערער, ניתן ביום 9.4.08 פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו חויבה המשיבה לשלם למערער סך של 30,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד.

ביום 17.5.08 פתח המערער תיק הוצאה לפועל כנגד המשיבה לביצוע פסק הדין.

ביום 31.8.08 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת החלטה מיום 29.12.08 נדחתה הבקשה האמורה. ביום 30.3.09, כעבור כשנה ממועד מתן פסק הדין ולאחר שפסק הדין מומש ונגבה מלוא הפיצוי, הגישה המשיבה בקשה נוספת לביטול פסק הדין בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה האמורה. בהחלטה מיום 27.12.09 נעתרה כבוד הרשמת אבו אסעד לבקשה האמורה, תוך שהיא מקבלת טענת המשיבה, לפיה העיכוב בהגשת הבקשה נבע מכך שיועצה המשפט דאז לא מילא תפקידו כנדרש וכי עסקינן בנימוק מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. על ההחלטה האמורה הוגש הערעור בו עסקינן.

המערער טוען, כי לאורך כל הדרך, זלזלה המשיבה בסדרי הדין ובהחלטות בית המשפט. לטענת המערער, נגרם לו נזק רב בשל העיכובים בניהול התיק. לטענתו, פסק הדין ניתן כדין ועל כן לא היה מקום לבטלו ובעיקר לאחר שבקשה בנדון נדחתה ועל כן היה על המשיבה להגיש ערעור על פסק הדין או על החלטת הרשמת שלא לבטלו.

לטענת המערער, אין בטענת המשיבה באשר לתפקודו הלקוי של יועצה המשפטי ופרישת מזכיר המועצה בנובמבר 2008, בטרם מונה לו מחליף, כדי להסביר את העיכוב בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שכן לא יכולה להיות מחלוקת, כי לכל המאוחר נודע למשיבה אודות פסק הדין ביום 17.5.08, מועד פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל. מכאן, שהסבריה של המשיבה הינם ניסיון לתרץ את מחדליה. לטענתו, אין לקבל את טענות המשיבה לפיה לה אישית, כרשות מקומית, לא היה יד ורגל במחדלים. המערער טוען, כי המשיבה הייתה מודעת למחדלי בא כוחה הקודם ושינוי הייצוג היה ראוי בעת הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק דין, כאשר התגלו המחדלים המתוארים בבקשה ובסיכומי המשיבה. לטענתו, היה על המשיבה לנהל מעקב אחר התנהלות התיק, בעיקר לאור טענתה באשר לדפוס התנהגותו של יועצה המשפטי הקודם.

המערער טוען, כי החלטת כבוד הרשמת מקפחת אותו באופן זועק. לטענתו לא ייתכן, כי על אף מחדלי המשיבה הוא חייב להשיב לה את הכספים שהוא גבה בהתאם לפסק הדין.

כאמור, הבקשה השנייה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 30.3.09, כשנה לאחר מתן פסק הדין. המערער טוען, כי די בשיהוי האמור כדי להביא לדחיית הבקשה. לטענתו, לא הייתה כל הצדקה לביטול פסק הדין בשלב האמור ותוך התעמרות בו וגרימת עינוי דין. בנוסף טוען המערער, כי היה על המשיבה לשכנע את בית המשפט, כי יש להיעתר לבקשה בהתאם לכללים החלים על ביטול החלטות אשר ניתנו במעמד צד אחד. המערער טוען, כי שגתה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי בידי המשיבה להצביע על סיבה טובה בגינה לא הוגש כתב הגנה מטעמה במועד. עוד טוען המערער, כי כבוד הרשמת התעלמה מההלכה לפיה מקום בו התנהגות המבקש איננה עניין של רשלנות בלבד והיא עולה כדי התעלמות מדעת הרי שבית המשפט יטה לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

עוד טען המערער, כי נימוקי המשיבה במסגרת הבקשה הינם חלקיים וסתמיים ואינם מעלים סיכויי הגנה ממשיים. לטענתו, אף בשל כך לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה.

המשיבה מתנגדת לערעור וטוענת, כי דינו להדחות. לטענתה, ההחלטה נשוא הערעור ניתנה לאחר שכבוד הרשמת שקלה באופן מעמיק את סיבת המחדל בגינו לא הוגש כתב הגנה ואת סיכויי הגנתה. לטענתה, ההחלטה בה עסקינן הינה החלטה הוגנת ומוצדקת ובמסגרתה נלקחו בחשבון מכלול האירועים וכן זהות המשיבה- רשות ציבורית הממונה על כספי הציבור.

עוד טוענת המשיבה, כי הסכום אשר נקבע במסגרת פסק הדין נגבה במלואו ואף ביתר ולפיכך אין ממש בטענת המערער, כי ייגרם לו נזק במידה ותתקבל התביעה. המשיבה טוענת, כי היא פעלה בהתאם להחלטה נשוא הערעור והעבירה לבא- כוח המערער המחאה על סך 2,500 ₪, לכיסוי הוצאות המערער בהתאם להחלטת הביטול.

המשיבה טוענת, כי היא הגישה בקשה חוזרת לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדה בשל הנסיבות והעובדות המיוחדות אשר פורטו במסגרת בקשתה ואשר מהווים לטענתה טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. המשיבה שבה על טענותיה באשר לנסיבות בגינן לא הוגש כתב הגנה מטעמה במועד.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט.

המערער הגיש תביעת נזיקין נגד המשיבה. במסגרת התביעה האמורה ניתן, ביום 9.4.08, פסק דין נגד המשיבה, בהעדר הגנה. ביום 31.8.08 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין האמור ובקשתה נדחתה. ביום 30.3.09, בחלוף כשנה ממועד פסק הדין הגישה המשיבה בקשת ביטול נוספת. בהחלטה מיום 27.12.09 קיבלה כבוד הרשמת אבו- אסעד את בקשת המשיבה. בגין החלטה זו הוגש הערעור בו עסקינן.

אין מחלוקת, כי בפסק הדין אשר ניתן נגד המשיבה לא דבק פגם. פסק הדין ניתן משלא מיצתה המשיבה את זכותה להגיש כתב הגנה בתביעה אשר הוגשה נגדה. בנסיבות אלו, ניתן פסק הדין בהתאם להוראות החוק. יחד עם זאת, בית המשפט היה מוסמך לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו. בעת שבית המשפט דן בבקשה מהסוג האמור עליו לבחון את הסיבות למחדל וכן את סיכויי ההגנה.

כאמור לעיל, בבקשתה מיום 30.3.09 עתרה המשיבה, כי תינתן לה אורכה להגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדה וכן עתרה לביטולו. במסגרת החלטתה מיום 27.12.09 קבעה כבוד הרשמת, כי המשיבה הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. כן קבעה כבוד הרשמת, כי המשיבה הצביעה על סיבה טובה לאי הגשת כתב הגנה מטעמה במועד וכן הצביעה על סיכויי הגנה טובים. לאחר שעיינתי במכלול החומר המונח בפניי מצאתי, כי שגתה כבוד הרשמת שעה שנעתרה לבקשה האמורה וביטלה את פסק הדין אשר ניתן ביום 9.4.08.

בחלוף זמן סביר ממועד סיומו של הליך משפטי מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד, כי ההתדיינות המשפטית אשר הוא היה צד לה הסתיימה ותהפוך לנחלת העבר. עקרון סופיות הדיון מחייב קביעת מועדים להתמשכותם של ההליכים המשפטיים. כפי שנקבע בפסיקה, צד זכאי לכלכל את ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך. דברים אלו יפים אף לגבי הגשת בקשה לביטול פסק- דין. צד זכאי לדעת, כי בחלוף זמן מסוים ההכרעות המשפטיות אשר ניתנו בעניינו הינן סופיות.