עיאס נ' שפינדל

פסק דין

עניין לנו בתביעה שטרית, שבמוקדה שיק על סך של 180,000 ש"ח.

ואלה העובדות הצריכות וטענות הצדדים

1.התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק ע"ס של 180,000 ₪, שזמן פרעונו 8.7.2007, המשוך על חשבון פולינה ויינר (להלן: פולינה), לפקודת הנתבע, ועל גבו חתימת הנתבע.

2.הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק. בתצהיר שהוגש שם הוא טען מספר טענות כלהלן:

כי החתימה על גב השיק אינה חתימתו.

כי הוא אינו חייב דבר לתובע, לא קיבל ממנו תמורה כלשהי ומעולם לא נקשר בינו לבין התובע הסכם כלשהו.

כי השיק נמסר לבטחון על ידי פולינה בהיותה ערבה לחיוביו במסגרת עסקה, שלפיה היה אמור לקבל הלוואה על סך של 20,000 דולר ארה"ב (ולהחזירה בסכום של 30,000 דולר ארה"ב) מבן דודו, עמי שפינדל (להלן: עמי). עסקה זו לא יצאה אל הפועל, שכן הלוואה לא ניתנה לו על ידי עמי והשיק נשמר בנאמנות אצל התובע אשר עשה בו שימוש שלא כדין.

כי עת נמשך השיק מחשבון פולינה, לא היה רשום התובע כנפרע ולא היו בשיק פרטים נוספים- ואלה נרשמו בשלב מאוחר יותר.

בנוסף טען הנתבע טענות נוספת לגבי שיקים נוספים שניתנו על ידו או על ידי פולינה, שהתברר במהלך ניהול המשפט, כי אינן רלוונטיות לענייננו.

3.ביום 23.2.2012 התקיים דיון בהתנגדות. ביום 15.10.2012 הוחלט על ידי כב' הרשם נ' מוראני ליתן לנתבע רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה בתנאי כי יפקיד סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט. עוד נקבע בהחלטה, כי במידה והנתבע לא יפקיד את הסכום האמור, תינתן רשות להתגונן על היתרה שהנה מעבר לסך של 32,700 ₪, שלגביו ההתנגדות נדחתה. הסכום האמור לא הופקד ועל כן ניתנה רשות חלקית להתגונן כאמור.

4.לאחר דברים אלה הועבר התיק לטיפולי. הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבע הודיע כי הוא מסתפק בתצהיר שתמך בהתנגדות.

5.יודעים אנו כבר, כי עמי הנו בן דודו של הנתבע. אשר לפולינה: התובע טען כי פולינה הייתה, בעת הרלוונטית למשיכת השיק, בת-זוגו חברתו לחיים של הנתבע ואילו הנתבע טען, כי היא הייתה שותפה עסקית. משאין רלוונטית לנתון זה להכרעה, לא אתעכב על העניין. עוד אציין כי לטענת הנתבע, עמי והתובע היו שותפים בעיסוק של הלוואות בריבית.

6.בתצהירו טען התובע, כי הוא הלווה לנתבע כספים בסכומים שונים שניתנו לו מעת לעת, חלקם בשיקים וחלקם במזומן (זאת מבלי שידרוש ממנו ריבית בשל היחסים הקרובים ביניהם). בשלב מסוים נערך ונחתם הסכם בין התובע לבין הנתבע שבו עוגנו הסכומים שניתנו כהלוואה לנתבע עובר להסכם ובעת עריכת ההסכם. לפי הסכם זה סך כל הסכומים שהנתבע נטל מהתובע הנו 41,000 דולר ארה"ב. על ההסכם האמור אעמוד בהרחבה בהמשך. להבטחת החזר הסכום האמור ניתנו מספר בטחונות ובין היתר, הופקד שיק בגובה סכום ההלוואה (הוא השיק מושא תיק זה לטענת התובע), אשר נמשך מחשבון פולינה מאחר ובאותה עת הנתבע היה מסובך בחובות ולא יכול היה משוך שיקים. משלא הוחזרה ההלוואה, למעט סך של 4,680 דולר ארה"ב, הוגש השיק לפרעון, הוא חולל בשל חוסר כיסוי מספיק והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

7.המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב מספר שאלות: האם הנתבע חתם על השיק? מה מהות חתימתו על השיק? מה טיב החזקת התובע בשיק? האם ניתנה תמורה כלשהיא כנגד השיק? והאם הצליח הנתבע לסתור את החזקות העומדות לזכות התובע כמי שמחזיק בשיק? כפי שנווכח להלן, שתי טענות ההגנה שהועלו על ידי הנתבע, בנשימה אחת; הכחשת חתימתו על השיק וכי הוא אינו חייב על פי השיק, יוצרות קושי מסוים. אם הנתבע אינו חייב על פי השיק, משאין החתימה חתימתו ומשאין עילה שטרית נגדו, על שום מה יש להידרש לשאלת כשלון התמורה?

דיון והכרעה

8.משהצבנו את גדר המחלוקת נעבור לדון בטענות הצדדים. ראשית, נדון בשאלה אם החתימה שעל גב השיק הנה חתימת הנתבע ומה מהות החתימה ולאחר מכן נעבור לדון ביתר הטענות.

9.הנתבע הכחיש תחילה כי החתימה על גב השיק הנה חתימתו אולם כבר בחקירתו בהליך ההתנגדות החלו להסתמן ניצנים של חזרה מטענה זו. בחקירתו שם, בעמ' 2, שורה 13 לפרוטוקול, אמר הנתבע כך: "אתה מציג בפני את השיק נשוא התיק ושואל אם אני חתום על גב השיק, אני משיב שהחתימה נראית כמו החתימה שלי, אבל מאחר ויפוי הכח זויף, אני לא בטוח אם זו החתימה שלי. מקדימה השם שפנדל לא שמי ולא שמעתי שמישהו יכתוב את השם שלו עם טעות. בנוסף תעודת הזהות אינו רשום בכתב ידי. החתימה נראית שלי". [ההדגשה שלי- מ"ע]. בדיון שנערך בפני ביום 20.5.2013, לא הכחיש עוד הנתבע, כי החתימה שעל גב השיק הנה חתימתו, הוא אישר את הדבר ללא סייג, וכך ציין: "אני מאשר את חתימתי על גב השיק המקורי שהצגת לי. זה שיק שהיה פתוח. הוא היה בלי סכום ובלי שם. החתימה מאחור היא חתימתי והחתימה על החוזה היא חתימתי ושניהם הופקדו ביחד עם 72 שיקים על סך של 585 $".

10.יאמר כאן, כי לגלגולי הגרסה של הנתבע: מהכחשתו החתימה ועד לאישורו, ללא סייג, כי המדובר בחתימתו, השלכה על בחינת יתר טענותיו. גרסה "מתפתחת" דומה הייתה בכל הקשור בטענותיו לגבי ההסכם – אליהן אדרש בהמשך.

11.אשר לחזקתו של התובע בשיק, הרי הנתבע לא סתר את החזקה העומדת לתובע לפיה אחיזתו בשיק הנה אחיזה כשורה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות. מעבר לכך, הראיות שהובאו, מביאות למסקנה, ניתנה תמורה בעד השיק וכי החזקת התובע בו, הנה בתום לב.