עיאט נ' הראל חברה לבטוח בעמ ואח'

החלטה

1.         לפניי עתירת התובעת למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי – כאשר התבקש כי יחווה דעתו באשר לנכת בתחום הפלסטי, וכן ובתחום השיקומי, וזאת לצורך בדיקת נכותה, שנותרה לה מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 שעברה התובעת, לטענתה, ביום 23.11.10 (להלן: "התאונה"). הנתבעת הסכימה למינוי המומחה בתחום האורטופדי בלבד.

2.         לטענת התובעת בעקבות התאונה סובלת היא מהגבלה חמורה בתנועות הגב והצוואר, וכן מצלקת מכוערת בבטן. עוד היא טוענת כי מאז התאונה נזקקה היא לעזרת הזולת בביצוע פעולות יום-יומיות, וכן אינה מצליחה לבצע עבודות כעקרת בית.

התובעת מפנה לחומר רפואי, שיש בו, לטענתה, ראשית ראיה לנכות בתחום האורטופדי והפלסטי. לטענת התובעת (ראו דברי ב"כ התובעת בעמוד 1 שורות 20-22 לפרוטוקול) לאור גילה המתקדם והקשיים התפקודיים, ישנו צורך במינוי מומחה גם בתחום השיקומי.

3.         הנתבעת, כאמור, מתנגדת למינוי כל מומחה נוסף, מעבר למומחה האורטופדי.

4.         לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי המונח בפני הגעתי למסקנה, כי קיימת בפניי ראשית ראיה המספיקה למינוי המומחה בתחום האורטופדי.

5.         כידוע גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית. לעניין זה ראו: רע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216 בו קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה:

"בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט."

הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, אולם, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, כך שבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (טרם פורסמה, ניתנה 29.07.09)).

6.         לגבי התחום האורטופדי: עיינתי בחומר המונח בפני והגעתי למסקנה, כי ראוי למנות מומחה בתחום האורטופדי. התרשמתי כי קיימים בחומר הרפואי המונח בפני ממצאים אובייקטיבים המהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות אצל התובעת. כבר בתעודת חדר המיון נמצא כי קיימת "ירידת גובה ושינוי צורה של גוף חוליה D12" והומלץ על מי]וי עצמות. בהמשך במי]וי העצמות נמצאה קליטת יותר בגובה חוליה D12 ו-D5. כך גם צילום ע"ש מותני גילה שבר דחיסה בחוליה D12 (ראו הפנייה מיום 1.1.11). באשר לתחום הפלסטי – ישנו מסמך יחיד מיום 12.06.11 לפיו פנתה התובעת למומחה לכירורגיה – ד"ר ג'זמאוי עקב כאבי בטן, ובו מצויין כי "קיימת צלקת בחלק תחתון ימין של דופן הבטן... רגישות במקום, בטן רכה ולא נפוחה". מחמת הספק, ראיתי כי המומחה האורטופדי יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הפסלטי.

7.באשר לתחום השיקומי, לאור העובדה שלא קיימת בפניי אף לא ראשית ראייה לצורך מינוי מומחה בתחום זה, אולם למען לא תקופחנה זכויותיה של התובעת, ראיתי לדחות את ההחלטה אודות מינויו של מומחה בתחום השיקומי, עד לאחר מתן חוות הדעת מטעם המומחה האורטופדי (ראו: א. ריבלין "תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה שלישית, תש"ס) עמ' 557).

8.         על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986: "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה". כלומר, לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה (ראו: עניין כשרי, לעיל). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שישא בשכרם של המומחים ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי הנתבעת תישא בשכרו של המומחה האורטופדי. יחד עם זאת, לכשתתקבל חוות הדעת וככל שימצא כי לא נותרה נכות אצל התובעת באחד מן התחומים הנ"ל או בשניהם, אשקול בכובד ראש את ניכוי שכרו של המומחה מן הפיצוי שיפסק לתובעת.

9.        החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

10.        אין צו להוצאות.

11.המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים, אך לא תמציאה למומחה.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: