עיאד נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

פסק דין

1.פסק דין זה עוסק בשאלה האם אירוע הלב שארע לתובע ביום שבת 1/8/09 מהווה תאונת עבודה, בהתאם לאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

2.הרקע לתביעה:

א.התובע הינו טבח במקצועו, ועבד במועד הרלבנטי במסעדת "חוף צוקים". עבודתו בחוף צוקים הייתה בחודשים יולי אוגוסט ורק בסופי שבוע. בימים אחרים עבד במסעדה אחרת, בשם טרנטינו.

ב.ביום 1/8/09, בסביבות השעה 9:00-9:30 בבוקר בזמן היותו בעבודה, עבר התובע אירוע לבבי, נלקח לבית חולים באמבולנס, ואושפז.

ג.התובע קיבל תעודה ראשונית על פגיעה בעבודה ביום 17/8/09 בגין תקופה שמ – 2/8/09 ועד 28/8/09.

ד.התובע הגיש לנתבע תביעה לדמי פגיעה בעבודה, אך תביעתו נדחתה בשל כך שהתאונה לא ארעה עקב העבודה, כנדרש בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

ה.התובע הגיש לבית הדין תביעה נשואת פס"ד זה. בכתב תביעתו כתב התובע כי הפגיעה ארעה אחרי מאמץ רב בעבודה.

ו.לטענת הנתבע בכתב ההגנה, לא היה כל אירוע חריג בעבודת התובע בכלל וביום 1/8/09 בפרט, ועבודתו לא גרמה לליקוי ולאי הכושר אצל התובע. הליקוי, ע"פ הנטען, הופיע על רקע קוסטיטוציונאלי ולא כתוצאה מעבודתו.

3.הפלוגתאות כפי שגובשו בדיון המוקדם:

א.        האם ארע לתובע אירוע תאונתי ביום 1/8/09 תוך כדי ועקב עבודתו.

ב.         האם יש קשר סיבתי בין הליקוי שנגרם לתובע לבין האירוע הנטען.

4.הפסיקה:

א.בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529 הוגדרה תאונת עבודה כדלקמן: "תאונת עבודה" במובנה הקלאסי, משמעותה, אירוע פתאומי וחד-פעמי הנראה לעין. באירוע כזה, הסיבה לתאונה היא בלתי צפויה וניתן לתחמה בזמן ובמקום."

ב.בעניין לחץ מתמשך בעבודה נקבע בפרשת כרם כי הוא אינו מהווה אירוע חריג המהווה תאונת עבודה לפי החוק:

"מרבית האוכלוסיה היא אוכלוסיה עובדת. טרדות, תסכולים, אכזבות, קשיים כלכליים, מתחים, לחצים, עליות ומורדות הם מטבע הדברים מנת חלקו של חלק גדול מן העובדים במהלך עבודתם. מצבים אלה עלולים לגרום למחלות ממחלות שונות. חוק הביטוח הלאומי מכיר בתנאים מסוימים בנכות כללית כנכות הבאה בגדר החוק ללא דרישת קיומו של רכיב "התאונה" (פרק ט' לחוק). האם החוק מיועד לכסות גם את תוצאותיהם של כל אלה על ידי הכרה בהם כ"תאונת עבודה"? האם לכך הוא מכוון? נראה כי לאור הגדרתה של "תאונת עבודה" כ"תאונה", אין הדבר כך." (סעיף 23 לפסק הדין).

5.דיון:

א. אין חולק כי לתובע היה התקף לב (או דום לב) בזמן שהותו בעבודה. השאלה, הינה כאמור, האם האירוע התרחש עקב העבודה, והאם היה אירוע תאונתי. בתביעתו למוסד תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן: "נכנסתי למשמרת קרוב לשעה בבוקר הייתי על הפס של האוכל, התחלתי להרגיש סחרור והלב שלי דפק בחוזקה, אחרי כמה דקות חבר שם לב שאני חיוור ונתן לי לשתות באותו זמן, התמוטטתי ואיבדתי את ההכרה, קיבלתי עזרה מבעלי המקום עד שהגיע אמבולנס".

ב. בחקירתו של התובע לפני חוקר המוסד (נ/1) תיאר התובע את האירוע כך (ההדגשות לא במקור – י.ש): ..."בתאריך 1/8/09 בשעה 09:30 ביום שבת, כאשר ששי קודם עבדתי עד 2 בלילה ומ 17:00, איך שהגעתי למשמרת, עוד לא התחלתי לעבוד, הרגשתי דפיקות לב חזקות, כאשר עמדתי על פס ההזמנות ואני לא יודע מה קרה לי, התעוררתי בבית חולים" בהמשך נשאל אם היה משהו חריג בעבודה והוא השיב (נ/1 עמ' 2 שורה 10):"לא היה שום דבר חריג, בדרך כלל בשבת יש לחץ בעבודה, אבל בסביבות 13:00 מתחיל הלחץ. עדיין לא היה לחץ. ביום שישי היתה הרבה עבודה והיה חם במטבח.ש. האם היה לך ויכוח או מריבה בעבודה באותו יום או יום קודם לכן. ת. לא. שום דבר לא היה.ש. איזה לחץ היה ביום ששי. ת. להוציא מנות, לרוץ מפה לשם. ש. זה משהו שאתה רגיל לעשות. ת. כן, בטרנטינו יש פחות, שם זה חוף ים ויש הרבה עבודה ויותר לחץ". ובהמשך (עמ' 3 משורה 3):"ת. יולי אוגוסט תמיד יש לחץ בעבודה הזו. ש. זאת אומרת שלא היה משהו חריג מעבר למה שאתה רגיל בימי ששי שבת בעבודה. ת. כן, זה נכון. ש. מתי בדיוק התחלת להרגיש דפיקות לב חזקות. ת. שבוע או עשרה ימים קודם לכן, בדרך לנתניה ברכב, בנסיעה הרגשתי דפיקות לב אחרי משמרת לילה שהלכתי לישון, וזה עבר לי. הלכתי לישון אחרי זה, במהלך השבוע היה לי כמה פעמים דפיקות כאלה בלב לחצי שניה, לא היה הרבה זמן, אז לא התייחסתי ולא הלכתי לרופא".

בהמשך שורה 18 הסביר התובע את הקשר לבין התאונה בעבודה:ת. "זה קרה לי בזמן שהייתי בעבודה וזה בגלל הלחץ בעבודה ואחד הרופאים אמר לי שאני מתאמץ יותר מדי בעבודה מבחינת שעות וימי עבודה.