עטייה נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בנתניה במ"ת 14714-07-09 מיום 16.12.09 (כב' השופטת איריס רבינוביץ-ברון), בגדרה הוסר הפיקוח האנושי במהלך השעות בהן שוהה העורר במקום עבודתו, הושאר על כנו התנאי, שלפיו ישהה ב"מעצר בית" לילי בין השעות 24:00 – 07:30 ביום שלמחרת בפיקוח אחד הערבים, ונדחתה העתירה לבטל את הלווי והפיקוח על העורר בדרכו מהבית לעבודה ומהעבודה לבית.

הערר שבפניי מתמקד אך ורק בדחיית הבקשה להסרת הפיקוח על המערער מהעבודה לביתו (לקראת שעת חצות).

2.כנגד העורר הוגש לבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת זקן, לפי סעיף 368 ו' רבתי לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, והעורר שוחרר בתנאים מגבילים.

בפני בית המשפט התקיימו מספר רב של דיונים, בהתייחס לתנאי השחרור, ולאחר החלטת בית משפט קמא מיום 16.12.09 – ההחלטה נושא הערר – התנאים בהם נתון העורר, הינם כדלקמן:

א."מעצר בית לילי בין השעות 24:00 – 07:30, בפיקוח אחד מן הערבים.

ב.ביתר שעות היממה ישהה העורר בבית עסקו (בית קפה בנתניה) בו פועלות מצלמות אבטחה, ללא פיקוח אנושי.

ג.העורר יצא מביתו למקום העבודה וממקום העבודה בחזרה לביתו בפיקוח אחד הערבים – אשתו או אביו.

3.בבקשה שבפניי העלה בא כוח העורר את הקושי הרב של בני משפחתו של העורר: אשתו המטופלת בתינוקת ואביו שמלאו לו למעלה מ – 70 שנה, לצאת בשעת לילה מאוחרת, בכל יום, לצורך לווי המבקש כאמור. כמו כן הפנה לעברו הנקי של העורר, לחלוף הזמן (כ – 5 חודשים), ולכך ששמר על כל התנאים המגבילים כנדרש, ובכך הוכיח כי ניתן ליתן בו אמון. כמו כן הפנה לכך ששירות המבחן המליץ לבטל כליל את התנאים המגבילים.

4.ב"כ המשיבה עותרת לסמוך על החלטת בימ"ש קמא המנומקת ומדגישה, ועל כך אין מחלוקת, כי לאורך התקופה בימ"ש קמא גילה ליברליות כלפי העורר והקל במידה רבה בתנאים שנקבעו מלכתחילה, ולפיכך היא בדעה כי אין לבטל את התנאי המבוקש, כי אם על העורר להתארגן בצורה שונה ולדאוג למפקח אחר.

5. לאחר ששקלתי את כל השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי לא נפלה בהחלטתו של בימ"ש קמא טעות. אני מסכימה עם קביעת בית משפט קמא כי באיזון הנכון יש לאפשר לעורר להימצא במהלך שעות העבודה במקום עבודתו אשר מצויות בו מצלמות, ללא פיקוח, אך עליו להגיע אל מקום העבודה בחזרה ממנו בפיקוח אחד הערבים.

יוזכר כי לעורר מיוחסת עבירה שנסיבותיה חמורות – האירוע התרחש ביום 28.6.09, בבית עסקו של העורר, אשר קילל קשיש שדרש לבטל את הזמנתו, קיללו ושפך לעברו בירה, הקשיש נבהל ומעד, ובעודו שרוע על הקרקע הפליא בו העורר את מכותיו, תוך שהוא בועט בו בכל חלקי גופו. הקשיש איבד את הכרתו, פונה לבית חולים ובדיקות העלו כי נגרם לו שבר מרוסק באפו.

סבורני כי חסד עשה בית משפט קמא עם העורר בכך שהקל את התנאים המגבילים, מעת לעת, ולמעשה נותרו על כנם תנאים מינימאליים. אינני מקבלת את הטענה כי התנאים שנקבעו מקשים על בני המשפחה, אשר בקבלם על עצמם את ההתחייבות היו אמורים להיערך בהתאם. עיינתי בהמלצת שירות המבחן, אך מדובר בהמלצה, ועל בית המשפט להתחשב בקשת רחבה של שיקולים, שהמלצת שירות המבחן היא רק אחד מהם. ניתן אפוא לשקול מפקח חלופי, אך אין מקום לביטול התנאי.

סוף דבר, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ב' שבט תש"ע, 17/01/2010 במעמד הנוכחים.

ליאורה ברודי, שופטת

החלטה

בהסכמת באי כוח הצדדים אני מאפשרת לעורר לצאת ממעצר הבית היום בין השעות

16:00 – 24:00, בלוויית אשתו ובפיקוחה, לצורך השתתפות בשמחה שתיערך באולמי טרה בקיסריה.

מובהר כי היציאה היא אך ורק למטרה האמורה ועל העורר להימצא כל העת בפיקוח אשתו.

ניתנה והודעה היום ב' שבט תש"ע, 17/01/2010 במעמד הנוכחים.