עטיה נ' טסטומט מ.מ.מ. בע"מ - פסקדין

פסק דין

א.גרסאות הצדדים ע"פ כתבי בי הדין:

1.לדברי התובע בכתב תביעתו ביום 15/10/08 פנה לנתבעת על מנת שתבצע בדיקות תקינות מערכות הרכב ברכב שהתעניין ברכישתו. לאחר תשלום סך 420 ₪ עבור עמלת בדיקה, בדק את הרכב בודק מוסמך המועסק אצל הנתבעת. בתום הבדיקה הנפיקה הנתבעת לתובע דו"ח אשר עיקרו הוא ההודעה כי הרכב תקין ולא עבר כל תאונת דרכים קודמת. בעקבות המלצותיה אלו של הנתבעת החליט התובע לרכוש הרכב במחיר של 41,500 ₪.

כעבור מספר ימים מיום הרכישה ובעקבות גשמים עזים גילה התובע כי לתא המטען של הרכב חלחלו כמויות גדולות של גשם, דבר שגרם נזקים לרכב.

על מנת להעריך את גובה הנזקים שנגרמו לרכב פנה התובע לשמאי, בכדי שזה יאמוד גובה הנזקים. במהלך הבדיקה ע"י השמאי נתברר לשמאי כי הרכב עבר תאונת דרכים קשה בעבר ואשר בעטיה נפגע בעיקר חלקו האחורי של הרכב. כן נסתבר כי נזקי התאונה ההיא תוקנו אך לא בהתאם למפרט הטכני המקורי של הרכב.

לאור כך פנה התובע לשמאי על מנת שזה יתן חו"ד מיוחדת רק לעניין תאונת הדרכים בעבר והערכת נזקיה.

התובע מבקש כי ביהמ"ש יפסוק לטובתו סך 22,125 ₪ המורכבים משכר טרחת השמאי בגובה 705 ש"ח, עלות הבדיקה אצל הנתבעת – 420 ש"ח, ירידת ערך הרכב ועוגמת נפש.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע הזמין בדיקה טכנית בלבד בדבר מצבו של הרכב ושל מערכותיו. כן הוסיפה הנתבעת וציינה כי ב – 12 מתוך 14 פריטים שנבדקו במסגרת הבדיקה נתגלו ליקויים אשר צויינו בדו"ח שהועבר לידיו לאחר הבדיקה, וזאת בניגוד לטענותיו של התובע כאילו לא נאמר לו דבר אודות ליקויים אלו. באשר למקורם של הליקויים ולסיבת אי רישום עברו התאונתי של הרכב, טענה הנתבעת, כי לא נהוג לציין בדו"חות בדיקת תקינות מערכות הרכב באשר לליקויים שנמצאו בו - מה מקורם ומהי סיבת היווצרם, וכך אף היא נהגה.

ב.הדיון:

1.בדיון טען התובע (אשר הינו אביו של בעל הרכב), כי לא נאמר לו עובר לרכישת הרכב, ע"י הבודק מטעם הנתבעת דבר בדבר עברו התאונתי של הרכב למרות שאלותיו הספציפיות בעניין זה. התובע המשיך והסביר כי למרות היעדר מידע בעניין העבר התאונתי החליט לרכוש הרכב בגלל יופיו בעיניו. לאחר מכן סתר עצמו התובע וציין כי הבודק אמר לו כי הרכב לא עבר כל תאונה קודמת שהיא. בקשר לכל יתר הליקויים שנמנו בדו"ח אמר התובע כי פרטים אלו לא עניינו אותו שכן כל החלקים ניתנים להחלפה או לשדרוג, אך רכב שעבר תאונת דרכים לא ניתן להחליף. התובע הדגיש וציין כי מאחר והרכב לא עבר כל תאונת דרכים קודמת, החליט לרוכשו, ורק עקב עובדה זו. התובע הבהיר שהוא שאל מספר פעמים את הבוחן לעניין תאונת דרכים קודמת – כי רק זה עניין אותו.

העד מטעם הנתבעת, מר שיבלי אשר בדק הרכב, טען בדיון כי לאחר שבדק בנוכחותם של התובע ושל המוכרת את הרכב ציין בפניהם כמו גם בדו"ח שנתן לתובע, הליקויים שמצא ברכב. הבודק הוסיף כי ציין בפני המוכרת והתובע כי לרכב קיימים נזקי פח וצבע וכן גומיותיו פגומות. הבודק אמר כי לא זכורה לו שאלה ספציפית כזו או אחרת שנשאל ע"י התובע.

לשאלת התובע בדיון האם הרכב עבר בעברו תאונה ענה העד כי הרכב לא עבר תאונה, אם כי קיימים בו נזקי פח. העד הבהיר ואמר כי לא כל נזק פח, וודאי ברכב ישן בן 7 שנים, עולה כדי תאונה; סביר והגיוני שברכב יהיו נזקי פח, ואין כל ודאות כי נזק הפח נגרם דווקא בעקבות תאונה. כן הוסיף העד וציין שוב כי כשנשאל ע"י התובע לעניין זה, ענה כי הרכב לא עבר כל תאונת שלדה, וקיים הבדל גדול בין תאונת שלדה לבין נזק פח שאיננו שלדה. גם לשאלת בית המשפט האם ציין בפני התובע אם הרכב עבר תאונת שלדה, ענה ואמר כי הרכב לא עבר תאונת שלדה.

ג.הכרעה:

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי בי הדין שהגישו על צרופותיהם אני קובעת כי התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן:

1.בהשוואת גרסאות השמאי מטעם התובע מחד ונציגי הנתבעת מאידך עולה כי ההבדל בגרסאותיהם הוא אינו משמעותי:

הבודק מטעם הנתבעת ציין בפני התובע קיומן של פגיעות בפח האחורי מימין והשמאי מטעם התובע איתר בנוסף לכך אף פגיעות ברצפת תא המטען, בחלקו האחורי ואלו שימשו השמאי כבסיס למסקנתו שהרכב עבר עקב תאונת דרכים.

אלא שסביר בעיני ששני המומחים צדקו וכי אכן היתה פגיעה או פגיעות מאחור על הפח החיצוני והן על חלקו הפנימי בסמוך לרצפת תא המטען.

מסקנה ברורה אחת משותפת לבודק ולשמאי כי הרכב לא נפגע בשלדתו עקב תאונת הדרכים, התובע טען כי מה שעניין אותו הוא שהרכב לא עבר תאונת דרכים משמעותית שתגרום לו לנזקים כאלו שלא ניתן יהיה לתקנם, כי לדבריו חלפים אפשר לתקן.

אינני מתייחסת למונח "חלפים" כלשונו, ונראה לי כי פגיעה בפח אף היא פגיעה הניתנת לתיקון, בין אם היא חיצונית ובין אם היא פנימית.

3.התובע טען, ועדותו אושרה ע"י נציג הנתבעת, כי מחיר הרכב ע"פ המחירון נכון ליום הרכישה היה 44,000 ₪, ואילו הוא רכש אותו תמורת 41,500 ₪ היינו התובע זכה להנחה בשיעור השווה ל – 2.5% ממחיר המחירון בהתבסס על הליקויים שהיה ידוע לו עליהם.