עטיה נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת תמר נמרודי) מיום 3.3.2013, לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד לביצוע צו הריסה.

1. בשנת 2000 בנה ראדי עטיה (להלן גם: "הנאשם", "המנוח") בשכונת חירבת מזמוריה מבנה בשטח של כ-121 מ"ר (להלן: "המבנה"), וזאת ללא היתר כדין.

בגין כך הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ת"פ 3402/00), הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון, וביום 21.1.2003 נגזר דינו, והוא נצטווה, בין היתר, להרוס את המבנה נשוא כתב האישום ליום 1.7.04 (להלן: "הצו"). כן צויין בגזר הדין שאם הנאשם לא יבצע את הצו בתוך בתקופה שנקבעה, תהא הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה רשאית לבצעו כעבור 90 ימים.

2. מאז ועד היום הוגשו בגין בנייה זו בקשות מבקשות שונות ונפתחו הליכים רבים בערכאות השונות, החל בבית המשפט לעניינים מקומיים, דרך בית משפט זה, וכלה בבית המשפט העליון. התיק האמור עבר גלגולים רבים ושונים, הוגשו בו מסמכים, תמונות, תצהירים ומכתבים שלכולם מטרה אחת: למנוע הריסת המבנה, אף שאין מחלוקת כי הוא נבנה ללא היתר כדין ואף שעד היום לא ניתן לו היתר בניה.

רקע – ההליכים הקודמים:

3. כחצי שנה לאחר תום המועד לביצוע צו ההריסה, ביום 12.12.05, הוגשה לבית המשפט קמא בקשה נושאת כותרת: "בקשה דחופה ובהולה להתליית צו הריסה". בבקשה, אשר הוגשה ע"י סנאא, אלמנתו של הנאשם (היא המערערת בערעור דנן) (להלן: "האלמנה" "המערערת"), נמסר שהנאשם נהרג בתאונת עבודה בחודש אוקטובר 2003, וכי צו ההריסה לא בוצע. לכן התבקש בית המשפט להתלות או לעכב את הצו.

עוד באותו יום נתן בית המשפט קמא (מפי כב' השופט זיו) את החלטתו, בה נאמר שמאחר שצו הריסה אינו עונש, הוא אינו מתבטל עם מות הנאשם. לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים, הורה בית המשפט קמא לוועדה המחוזית לא לבצע את צו ההריסה בשמונת החודשים הבאים, וזאת בכדי ליתן לאלמנה אפשרות לנקוט בהליכים להכשרת המבנה.

4. ביום 10.9.06 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, בה ציינה שנודע לה שהוועדה המחוזית מתעתדת לבצע את צו ההריסה ביום 13.9.06.

למחרת, ביום 11.9.06, התקיים בבית המשפט קמא (לפני כב' השופטת יעל ייטב) דיון בבקשה, בסיומו עיכב בית המשפט קמא את ביצוע הצו וזאת עד שתוגש בקשה מפורטת ומתאימה.

5. ביום 30.11.06 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה דחופה נוספת לעיכוב ביצוע הצו. בבקשה פירטה המערערת שהיא אלמנה ואם לילדים קטינים וכי סמוך למועד גזר הדין כבר החלה בהליכי הכשרת המבנה.

מאחר שהמערערת לא התייצבה לדיון, נדחתה הבקשה תוך שבית המשפט קמא קובע כי הצו יעוכב למשך 20 יום.

ביום 18.1.07 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה דחופה לביטול החלטה ולעיכוב ביצוע. בדיון שהתקיים ביום 25.1.07, ובהסכמת הצדדים, עוכב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת. בהמשך נתן בית המשפט קמא החלטה נוספת לפיה על ב"כ המערערת להגיש אישורים בנוגע למצב התכנוני.

6. ביום 1.4.07 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אליה צורף מכתבו של אדריכל המתייחס למצב התכנוני במקום. כן נאמר בבקשה שאחד משכניה של המערערת מנהל תיק דומה בגין מבנה המצוי באותו מצב תכנוני, ובו הורה בית המשפט על הארכת המועד לביצוע הצו למשך 10 חודשים.

ביום 22.4.07 קבע בית המשפט קמא שצו ההריסה יעוכב עד ליום 15.4.08.

7. ביום 2.4.08 הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע. המערערת חזרה על כך שהיא עשתה דרך משמעותית בהליכי ההכשרה, וצירפה מכתב מאדריכל.

בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא נדונה שאלת סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה, כאשר המבקשת היא אלמנת הנאשם. המשיבה מסרה שלא תטען לחוסר סמכות, בכפוף לכך שהבקשות תוגשנה על ידי יורשיו החוקיים של המנוח.

בהחלטה מיום 31.12.09 האריך בית המשפט קמא את כניסתו לתוקף של הצו, וזאת עד להגשת בקשה מתאימה בצירוף המסמכים המוכיחים את הקשר למנוח.

8. ביום 17.2.10 הוגשה לבית המשפט קמא בקשה דחופה לעיכוב ביצוע חרף אי עמידה בתקנות, וזאת לאחר שהמשיבה לא הגישה תגובה לבקשה ששלחה אליה המבקשת להכרזה על פקיעת הצו בשל מות המנוח.

בהחלטה שנתן בית המשפט קמא ביום 31.5.10 (מפי כב' השופט בן-עטר ז"ל), וזאת לאחר שהמשיבה לא הגיבה על אף החלטת בית המשפט בעניין, נקבע כי אין במות הנאשם כדי להביא לפקיעת הצו, מה גם שבמקרה זה אין כל בעיה באכיפת ביצוע הצו שכן הוועדה המחוזית הוסמכה לבצע את ההריסה. לעניין הבקשה להארכת מועד קבע בית המשפט קמא שאף ללא תגובת המשיבה דין הבקשה להידחות, וזאת מאחר שעל אף שחלפו למעלה מעשר שנים ממועד הבנייה ומעל לשבע שנים מיום מתן גזר הדין, לא נפתח כל תיק במטרה להכשיר את הבנייה. לכן קבע בית המשפט קמא שעיכוב ביצוע צו ההריסה יפקע ביום 15.7.10.