עטיה ואח' נ' משרד החינוך התרבות והספורט - פסקדין

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1990, לטענתו, ביום 1.1.03 כתוצאה מבעיטות שבעטו בו ילדים במהלך משחק אלים בשם "קדווה", ששיחקו בהפסקה בהיותו תלמיד בבית הספר "כינרת" שבקיבוץ כנרת (להלן: "ביה"ס").

2.הנתבעת – מדינת ישראל, משרד החינוך, הגישה תחילה הודעת צד ג' כנגד המועצה האזורית בתחומה נמצא ביה"ס, אולם בהמשך, ביקשה למחוק את ההודעה והצהירה כי במידה והתובע יוכיח את התביעה, המדינה תישא בפיצוי.

3.הנתבעת הכחישה את התרחשות התאונה ונסיבותיה, ולחילופין אף הכחישה קיומה של רשלנות בנסיבות.

מטעם התובע העידו: התובע, אימו של התובע וחברו של התובע (להלן: "יהונתן").

מטעם הנתבעת העידה: עירית קרמר – מורה מביה"ס.

דיון:

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את נסיבות פציעתו הנטענת.

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

5.במקרה דנן, סבורתני כי נוכח העובדה שכפי שיפורט, אין בנמצא כל מסמך או תיעוד ממועד הסמוך לתאונה ביחס לנסיבותיה ומהמסמכים הנמצאים אף עולה כי נמסרה מפי התובע (או אמו), גרסה אחרת באשר לנסיבות הפגיעה, אין די בעצם ההעדה בעל פה של התובע וחברו יהונתן. אימו של התובע לא הייתה עדה ישירה לנסיבות הנטענות, ובנוסף עדותה לא תאמה את עדות התובע באשר למועד בו סיפר לה על הנסיבות האמיתיות, לדידו, של פציעתו.

6.ההלכה הינה כי לגרסה הנמסרת מפי התובע סמוך לקרות האירוע יש משקל רב, וזאת כאשר היא לחובת התובע וגם כאשר היא לטובתו (ראה ע"פ 421/71 מימרן נ. מד"י פ"ד כ"ו (1) 281, ע"א (מחוזי ת"א) 3013/99 פרץ נ. פרץ, ע"א (מחוזי ת"א) 2109/00 פרנקל נ. אררט).

אין ספק שבגרסה הנמסרת לרופא הבודק את הנפגע מיד בסמוך לפגיעה, יש כדי לשקף בדרך כלל את הגרסה הנכונה והאוטנטית וזאת מאחר שהנפגע עדיין לא הספיק להתייעץ ביחס להשלכות המשפטיות של פגיעתו.

במקרה דנן, בתיעוד הראשון המצוי ביחס לפניית התובע לקבלת טיפול רפואי ביום 11.1.03 (עשרה ימים לאחר קרות האירוע הנטען) - תעודת חדר מיון מבית החולים פוריה (נ/2) נרשם: "מזה מס' ימים כאבים בברך ימין וצליעה, ללא סיפור של חבלה". וכן: "אין סימני חבלה חיצוניים...". בסיכום המחלה מבית החולים פוריה (נ/3) נרשם: "לדברי המשפחה, מזה 10 ימים התחיל לסבול מכאבים והגבלה בתנועות ירך ימין עקב משחק כדורגל".

במכתב רפואי מיום 12.1.13 מבית החולים שניידר (נ/4), אליו הועבר התובע, נרשם: "מזה כשבוע וחצי כאב במפשעה הימנית ללא קשר למשחק כדורגל ששיחק ביום שהתחיל הכאב- ללא טראומה/ חבלה".

הנה כי כן, באף מסמך רפואי לא נזכר אותו משחק אלים. נהפוך הוא, תחילה נמסר לכאורה "ללא סיפור של חבלה" ובהמשך הוזכר "משחק כדורגל", אך גם הפגיעה במהלכו הוטלה בהמשך בספק "ללא קשר למשחק כדורגל" והודגש, כי לא הייתה טראומה או חבלה.

7.התובע ואימו העידו כי אף בטרם הפניה לבית החולים פוריה, נבדק התובע, אולם הבדיקות לא תועדו. יחד עם זאת, העובדה שבתיעוד שכן נמצא נמסרו פרטים שאינם תואמים את הגרסה הנטענת עתה במסגרת התביעה, יש בה כאמור כדי לעמוד לחובת התובע וכנגד גרסתו החדשה. טענת התובע בחקירתו כי היה ילד, אין בה כדי להסביר את העובדה שע"פ האמור במסמכים הרפואיים, נמסר על ידו בתחילה, כי הכאבים אינם על רקע של חבלה, לאחר מכן נמסר על ידו כי הם כתוצאה ממשחק כדורגל ולאחר מכן אף נשללה שוב, על ידו או על מי מבני משפחתו, האפשרות לפגיעה במהלך משחק כדורגל.

התובע היה במועדים הרלוונטים בגיל שהינו למעלה מגיל- 12- מדובר בהחלט בגיל בו, אף אם מדובר בילד, אין המדובר בתינוק, או בילד רך בשנים שאינו מדבר.

גם הטענה כי לא סיפר לאימו בהתחלה אודות הסיבה לפגיעה לא נמצאה מהימנה בעיני, עת התובע העיד כי סיפר לאימו על הנסיבות הנכונות: "כשהגעתי לבית החולים פוריה סיפרתי לה בלילה, אחרי שהיא לחצה עלי ושאלה ממה זה אמרתי לה את האמת" (עמ' 13 שורות 5-6). גם בהמשך חזר התובע ואישר כי בפוריה במחלקה האורטופדית בלילה, אמא שלו לחצה עליו ואמר לה. אולם, כאמור במכתב סיכום מחלה מפורט מהיום שלמחרת נזכר משחק כדורגל ולא משחק קדווה או משחק אלים אחר. אמנם המדובר בתיאור שונה מתעודת חדר מיון מיום לפני ,בה נרשם "ללא סיפור של חבלה", אולם העובדה שהשוני היה ביחס לציון משחק כדורגל דווקא, מצביעה על כך שאכן בלילה סיפר התובע לאימו שנפגע, אלא שנפגע במשחק כדורגל!