עטאונה נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט לייבו), בתת"ע 7291-10-12 מיום 9.4.13, לפיה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות. המערער נדון בהעדרו בגין נהיגה במהירות מופרזת, 110 קמ"ש במקום 70 קמ"ש, ונגזרו עליו עונשים של שלושה חודשי פסילת רישיון בפועל, ופסילה על תנאי.

בבקשה לביטול פסק דין טען המערער, כי אומנם קיבל את ההזמנה להתייצב לדיון, אך בעקבות חיפוש משטרתי ברכבו, נעלמה ההזמנה ולכן לא התייצב. בשל סמיכות הזמנים בין מועד החיפוש לדיון, לא עלה בידו לפנות לבית המשפט על מנת לברר את מועד הדיון.

לגופו של עניין, טען, כי לא נהג במהירות שיוחסה לו, אלא במהירות של 70 קמ"ש. עוד טען, כי במועד המדידה, נסעו לצידו ובנתיב שלו מכוניות אחרות, ולכן, לטענתו טעה השוטר, ומדד רכב אחר.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו נשוא הערעור, כי לא ניתנה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, ואין טענה מהותית הנוגעת לעיוות דין. לקביעתו: "כפירה כשלעצמה מצידו אינה עולה כדי עיוות דין ואפילו נעשתה בפועל, יעויין רע"פ – אלנברי".

ב"כ המערער מלין על כך וטוען, כי הבקשה אינה מעלה כפירה כללית, אלא טענת הגנה מפורטת, הן לעניין מהירות הנסיעה, והן לעניין שלילת היותו רכב בודד בכיוון תנועתו.

ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור. לטענתו, לא נשמעה סיבה מוצדקת להעדר ההתייצבות, ולא טענת הגנה ממשית כנגד האישום. גם העונש אינו חורג מהרף.

דיון

ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793 נקבע כי על המבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו, להעלות במסגרת הבקשה את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן, ותצהיר מטעמו התומך בבקשה, ככל שהדבר נדרש. עוד נקבע, כי טיעון בעל פה אינו נדרש, נוכח חובת הנאשם לפרט את מלא טענותיו בבקשתו. נאמר:

"בירור נוסף בנוכחות בעלי הדין, יכול להיות נחוץ כשיש ביניהם מחלוקות ביחס לעובדות, אשר יש להן חשיבות להכרעה בבקשה. דוגמא לחריג כזה, הוא מקרה שבו יסבור בית המשפט שיש ליתן למדינה הזדמנות לחקור את המבקש על תצהירו...".

בכל הנוגע לסיבת אי ההתייצבות, לא עמד המערער בחובה הנ"ל, שכן לא פרט את טענתו כדבעי, לא ציין את מועד החיפוש ונסיבותיו, ולא צירף כל אסמכתא, כגון דו"ח חיפוש. לפיכך, לא העלה טענה טובה להצדקת אי ההתייצבות.

אשר לעיוות הדין – בנידון זה התקשיתי להבין את הנמקת בית משפט קמא, אשר צוטטה לעיל. איני מקבלת את הטענה שכפירה בביצוע העבירה, אינה עולה כדי עיוות דין. ברי כי לא ניתן לכפור כפירה כללית, אלא יש להציג טענת הגנה מפורטת, וככל האפשר לתמוך אותה באסמכתאות. אולם, שעה שהוצגה טענת הגנה שכזו, המערבת יסוד עובדתי, היה מקום, כפי שקובע בית המשפט העליון, לשקול שמיעת הבקשה בנוכחות הצדדים, על מנת לברר את היסוד העובדתי, או לחילופין, להידרש לטענה העובדתית שנטענה כפי שהיא, ולקבוע האם יש בה משום הגנה, אם לאו.

אשר על כן, אני מבטלת את החלטת בית משפט קמא, ומחזירה את הדיון אליו, לפעול בהתאם לאחת האפשרויות הנ"ל.

ניתן והודע היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: