עח"ק 8404-12-13 וינדמן נ' מועצה מקומית מזכרת בתיה,עח"ק 11448-12-13 פרס נ' רשות נחל וניקוז שורק לכיש,עח"ק 4331-02-14 דהן נ' רשות נחל וניקוז שורק לכיש,עח"ק 4336-02-14 רכבת המושבה בתיה בע"מ נ' רשות נחל וניקוז לכיש - פסקדין

כב' השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לעררים וטענות הצדדים:

בפנינו עררים שהוגשו לפי סעיף 35 לחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הניקוז") ובמסגרתם מבקשים העוררים להכריע בדבר גובה פיצויי הפקעה להם הם זכאים בגין הפקעת זכות הבעלות במקרקעין כמפורט בעררים מכוח תוכנית ניקוז שסימונה מח/ש/569 (להלן: "תכנית הניקוז"). בהסכמת הצדדים ובאי כוחם אוחד הדיון בכל ארבעת העררים.

בטרם נתייחס למחלוקת ולהליך שבפנינו נציין כי בפתח הדיון בעררים אלו הודע לצדדים ולבאי כוחם כי אחד מחברי המותב הוא תושב המועצה המקומית מזכרת בתיה ואולם אינו מכיר את הצדדים ואינו קשור לנושא שבמחלוקת. הצדדים הודיעו כי מבחינתם אין כל מניעה לקיום הדיון בהרכב זה של בית הדין.

עניינה של תכנית הניקוז הינו הסטת נחל השלושה, שחלקים מהתוואי הטבעי שלו עברו בחלקה הדרומי של שכונת מגורים המצויה בשלבי הקמה ואכלוס בתחום השיפוט של המועצה והסדרתו בתוואי מאושר מחוץ לגבולות מתחם תכנית בניין עיר של השכונה. בהתאם לתוכנית הניקוז, תוואי הנחל המאושר עובר בעיקר בחלקות חקלאיות וחלקות בייעוד לתעשייה בבעלות פרטית. לאור זאת, תוכנית הניקוז כוללת הוראות בדבר תפיסת מקרקעין לצמיתות לצורך ביצוע התכנית.

על פי צו הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (הקמת רשויות ניקוז), התש"ך – 1960, חולשת רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" בענייני ניקוז, בין היתר, על תחומה של המועצה (להלן: "רשות הניקוז"). רשות הניקוז הפעילה את כוחותיה וסמכויותיה לפי סעיפים 29-30 לחוק הניקוז לשם תפיסת המקרקעין בהתאם לתכנית הניקוז והמועצה ביצעה את העבודות מכוח תכנית הניקוז והיא זו האמונה על פיצוי בעלי המקרקעין המופקעים בתחומה של תכנית הניקוז. המועצה שילמה לעוררים 1 ו-4 פיצויים שאינם שנויים במחלוקת על פי חוות דעת שמאית מטעמה והעררים נסבים על טענות העוררים כי הינם זכאים לתמורה נוספת בגין הפקעת המקרקעין. העוררים 2 – 3 סירבו לקבל את הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת וטוענים כי הינם זכאים לתמורה גבוהה יותר בגין הפקעת המקרקעין. יצוין כי המועצה הציעה לעוררים 2 - 3 תשלום פיצויים שאינם שנויים במחלוקת על פי חוות דעת שמאי מטעמה, נערך הסכם ואולם טרם החתימה נמלכו עוררים אלה בדעתם ובחרו שלא לקבל את הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת.

תכנית הניקוז באה לעולם לאור הוראות תקנון תכנית בניין עיר זמ/2/250 אשר חייב כתנאי להוצאת היתרי בנייה בחלק הדרומי של שכונת מגורים בו עבר נחל השלושה להסדיר את הנחל בתוואי מאושר סופית על פי תכנית להסדרת הנחל על פי חוק הניקוז. המועצה יזמה את תכנית הניקוז בהתאם להוראות תב"ע זמ/2/250 הנ"ל ולמעשה קבעה את הסטת התוואי של הנחל העובר בשכונה אל מחוץ לה והסדרתו מדרום לתוואי המקורי בצמוד לכביש 411 ובתוך תחום מגבלת קווי הבניין של הכביש.

תכנית הניקוז פורסמה להתנגדויות ביום 29.1.09. דבר אישורה של תכנית הניקוז פורסם ביום 12.4.10. ביום 7.3.12 פרסמה רשות הניקוז הודעה בדבר תפיסת מקרקעין לצורך הקמת מפעל ניקוז ולעוררים נשלחו הודעות אישיות באמצעות הדואר. העבודות מכוח התכנית החלו בחודש נובמבר 2012 והסתיימו בחודש ספטמבר 2013. כאמור, בין המועצה ובין חלק מהעוררים (העורר 1 אמנון וינדמן והעוררת 4 פרס רחל) נחתמו הסכמי פיצוי הפקעה לתשלום פיצויי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת וזאת בהתאם לשומה שנערכה על ידי שמאי מטעם המועצה. בהתאם, המועצה שילמה לחלק מהעוררים את הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת. בהתאם לשומה שנערכה על ידי שמאי מטעם המועצה (שמר) הפיצוי עבור כל מ"ר משטח החלקות החקלאיות בבעלות העוררים הינו 150 ₪ למ"ר. יצוין כי העוררים 1 ו-4 (וינדמן ופרס) הגישו שומה מטעמם וטענו לנזק ליתרת החלקה.

המשיבה טוענת שעל פי הוראות הדין – סעיף 34א(א) לחוק הניקוז, סעיף 1 לכללי המים (חישוב פיצויים), תשכ"ב – 1961, וסעיפים 93 ו-72 לחוק המים, התשי"ט – 1959 – מועד אישור התכנית הוא המועד הקובע לשומה, קרי, יום 12.4.10. בתחילה טען העורר וינדמן כי המועד הקובע לעריכת השומות הינו מועד שליחת ההודעה בדבר תפיסת המקרקעין ולכל הפחות מועד פרסום ההודעה הפומבית בדבר תפיסת המקרקעין ביום 7.3.12. מאוחר יותר, כאשר הגיעו הצדדים להסכמה למינוי שמאית מוסכמת מכריעה, הוסכם בין הצדדים כי המועד הקובע לעריכת השומה הינו מועד אישורה של התוכנית, קרי, יום 12.4.10.

במהלך הדיון בעררים שבנדון, אשר הדיון בהם אוחד, הסכימו הצדדים למנות שמאית מקרקעין, הגב' נעמי ספיר, אשר תכריע במחלוקות בין הצדדים – שווי הפיצוי למ"ר והאם נותר נזק ליתרת החלקות של העוררים ויש לפצות בגין נזק זה. הצדדים הסכימו כי השמאית המוסכמת תכריע במחלוקות הנ"ל ותקבע את שווי הפיצוי למ"ר ואת שווי הפיצוי ליתרת החלקות, ככל שתמצא שנותר נזק כזה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה של בית הדין. השמאית המוסכמת מסרה את חוות דעתה, השיבה לשאלות הבהרה שהוגשו מטעם המשיבות ואף נחקרה בדיון שהתקיים לפני בית הדין למים ביום 2.6.15.