עח"ק 43136-06-15 - פסקדין

בפני בית הדין ערר שעניינו בהקצאת מים להשקיית השטחים החקלאיים של העוררים. העוררים מבקשים במסגרת הערר לאפשר קבלת אספקת מים שלא באמצעות המשיבה 2 וטוענים נגד הקצאת המים שנקבעה לכל אחד מהם. ביחד עם הערר הוגשה בקשה לסעד זמני שעניינו מתן צו להגדלה זמנית של מכסת המים.

העוררים היו בעבר חברים במשיבה 2, האגודה השיתופית החקלאית, עד אשר החליטו לפרוש מחברות באגודה זו. מאחר שהעוררים הינם חקלאים המחזיקים בשטחי מטעים הנמצאים בתוך מתחמי המטעים של האגודה וחבריה, קיימו הצדדים מו"מ לצורך הסדרת השירותים השונים שנדרשו העוררים להמשיך ולקבל מן האגודה לאחר פרישתם ממנה, בראשם אספקת המים למטעיהם. ככל הנראה, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי מתן השירותים והתשלום עבורם. האגודה הינה ספק מים מכוח רישיון שנמסר לה מאת המשיבה 1 והעוררים הינם צרכניה של המשיבה 2, למרות פרישתם מהאגודה. העוררים פנו אל המשיבה 1 בבקשה לקבוע להם הקצאת מים והמשיבה 1 קיימה פגישה עם העוררים ונציגי המשיבה 2 בנושא הקצאת המים של העוררים. בפגישה הובהר לעוררים כי עם הפסקת חברותם במשיבה 2 היא מנועה מלהוסיף ולספק להם מים עד אשר תקבע רשות המים אחרת, לא לפני שכמות המים ומחירם תוסדר על ידי האגודה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר (המשיב 3) ורשות המים. בסיכום הפגישה נקבע כי על ב"כ העוררים לפנות למשרד החקלאות לצורך קבלת הקצאה וחלה על העוררים חובה לשלם לספק המים בעבור המים שסופקו להם. לשנת 2015 הוקצו לעוררים 16,500 קוב מי קולחין כצרכן מפורט המקבל מים מהאגודה (המשיבה 2).

במסגרת הבקשה לסעד הזמני העוררים מבקשים ליתן צו המחייב את המשיבה להגדיל את מכסת המים שקבעה לעוררים, זאת עד לקביעה סופית של מכסת המים וכדי למנוע נזק בלתי הפיך למטעים של העוררים. העוררים טוענים כי פנו למשרד החקלאות לצורך קבלת הקצאה ולא נענו. עוד טוענים העוררים כי מכסת המים שהוקצתה להם לשנת 2015 נוספה למכסת המים של המשיבה 2 ולא נגרעה ממכסת המים הכוללת שלה (יצוין כי טענה זו תוקנה על ידי העוררים בתשובתם לתגובות המשיבים ונטען כי נטענה בשוגג). כן נטען כי מכסת המים שנקבעה לעוררים התבססה על החלוקה השוויונית שמנהיגה האגודה, המשיבה 2, לחבריה, ולא חושבה לפי סוג ושטח הגידול וכמות המים המומלצת לגידולים אלה על ידי משרד החקלאות. נטען כי המכסה שנקבעה לעוררים אינה מספיקה לשנת 2015 ומאחר שספק המים הודיע לעוררים כי לא יספק להם מים להשקיה מעבר למכסה שנקבעה להם משמעות הפסקת ההשקיה תהיה נזק בלתי הפיך למטעים של העוררים. נטען כי קביעת מכסת המים של העוררים צריכה להתחשב בסוג הגידול, שטח הגידול והכמות המומלצת על ידי משרד החקלאות.

המשיבים 1 ו-3 טוענים כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי בניגוד לנטען בבקשה כאילו הקצאת העוררים לא נגרעה ממכסת המים של האגודה, המשיבה 2, הקצאת המים דווקא חולקה באופן שווה ויחסי בין חברי האגודה, לרבות העוררים שפרשו ממנה. עוד נטען כי לא ניתן לחרוג מהקצאת מי הקולחין שהוקצתה לכלל צרכני האגודה ואשר חולקה באופן יחסי ושווה בין העוררים ושאר צרכני האגודה. שינוי מעיקרון זה יכול להיות אך ורק במישור החוזי ובהסכמה בין העוררים לאגודה (בכפוף לכל דין). המשיבים 1 ו-3 מציינים כי קיימת באופן עקרוני-תיאורטי אפשרות שהעוררים יתחברו למקורות, בהתאם להסכמתה ועל חשבונם, וישקו נחלתם במים שפירים, אך כפי שניתן להבין שטחיהם מפוזרים בין יתר שטחי האגודה, דבר שיקשה על חיבור כאמור וגם מחיר המים יהא גבוה פי כמה. ככל שתוגש בקשה להתחברות למקורות היא תידון על ידי הגורמים המוסמכים בהתאם לנהלים המקובלים. המשיבים טוענים כי המענה לפנייתם של העוררים ברמה החוקית והמעשית הינו אך ורק במישור שביניהם לאגודה באמצעות חתימה על חוזה לאספקת מים. המשיבים מציינים עוד כי חלוקת המים אינה מתבצעת בהתאם לגידולים בפועל אלא באופן שוויוני וכן כי העוררים טוענים בעלמא על כמות המים שתחסר להם מבלי מתן כל הסבר מקצועי לכך.

המשיבה 2, האגודה השיתופית החקלאית, טוענת כי בקשת העוררים מושתתת על תשתית מוטעית לפיה כתוצאה מהליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים נוספה לעוררים הקצאת מים כתוספת להקצאה המיועדת לאגודה. האגודה טוענת כי כנגד העברת ההקצאה שנקבעה לעוררים נגרעה כמות ההקצאה המיועדת לאספקת המים לעוררים מהקצאת המים לאגודה. על כן, כל תוספת מים לעוררים מתוך כמות המים המוקצית לאגודה בהתאם לרישיונה תפגע באגודה. נטען כי ככל שימצא בית הדין לנכון לקבל את עמדת העוררים החלטה כזו חייבת להיות מגובה בהגדלת מכסת המים המוקצית לאגודה ברישיון לאספקת המים. כן נטען כי כמות המים שהקצתה האגודה לעוררים וכן התעריף שנקבע למים הינם כפי שמשרד החקלאות ורשות המים אישרו. עוד נטען כי העוררים נהגו בחוסר ניקיון כפיים כאשר לא ציינו בבקשתם את ההליך המשפטי שהתקיים בת"א 766-04-15 והסתיים לפני מספר שבועות בלבד בעניין רישיון האספקה שבנדון כאן. נטען כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה לצו זמני. המשיבה 2 טוענת כי אין הצדקה למתן צו זמני שכן לא קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המשיבה 2 אשר תיפגע כאשר המכסה המבוקשת עלולה לבוא על חשבון חבריה ולשנות המצב הקיים.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיונו של בית הדין הגענו למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן צו זמני להגדלת ההקצאה של העוררים. העוררים לא הצביעו על כל זכות שיש להגן עליה במסגרת סעד זמני, תוך שינוי המצב הקיים, ואף לא הצביעו על החלטה שנגדה הם עוררים ואשר הינה בלתי סבירה לכאורה. על פני הדברים נראה כי העוררים קיבלו מהמשיבה 2 את אותה ההקצאה הניתנת לכל אחד מחבריה, באופן שוויוני ויחסי, למרות שהעוררים אינם חברי האגודה. עוד נראה על פני הדברים כי הגדלת ההקצאה של העוררים תפגע בהקצאת המים של חברי האגודה והעוררים לא הראו כי הפגיעה שתיגרם להם עולה על הפגיעה והנזק שיגרמו לאגודה וחבריה אם תוגדל הקצאת העוררים. הבקשה אף אינה עוסקת בשימור המצב הקיים אלא מבקשת להקנות לעוררים הקצאה נוספת, על חשבון ההקצאות של חברי האגודה, כאשר העוררים אינם מבססים טענותיהם בדבר האופן שבו יש לקבוע את חלוקת המים או בדבר הכמות הדרושה להם.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, העוררים אינם עומדים בקריטריונים שנקבעו למתן סעד זמני, כפי שהתבקש.

בשולי האמור נציין עוד כי בכתב הערר נרשם כי המשיבה 2 היא משיבה פורמלית. כפי שצוין עוד בהחלטה מיום 21/6/15 מדובר בצד מהותי לסכסוך. די באי צירופו כמשיב נכון כדי שהבקשה תידחה.

עוד יוער, כבר כעת, כי בכתב הבקשה שהוגש לבית הדין לא בא זכרו של ההליך שהתקיים רק לאחרונה בין הצדדים בת"א 766-04-15 של בית המשפט המחוזי בנצרת (הגם שההליך אוזכר בשפה רפה בכתב הערר). במסגרת שבפנינו, בשבתנו כבית דין מנהלי, די באי גילוי כל התשתית העובדתית במלואה כדי לבסס עילה לדחייה על הסף של ההליך מחמת אי ניקיון כפיים. לא כל שכן די בכך כדי שבקשה לסעד זמני תידחה על הסף.