עח"ק 20528-09-15 מועצה מקומית מזכרת בתיה ואח' נ' ועוד 31 אח'

הרקע לערר ולבקשות המונחות בפני בית הדין וטענות הצדדים:

בפני בית הדין ערר שהוגש לפי סעיף 35 לחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הניקוז") ובמסגרתו מבקשות העוררות להכריע בדבר גובה פיצויי הפקעה להם זכאים המשיבים בגין הפקעת זכות הבעלות במקרקעין מהם כמפורט בערר מכוח תכנית ניקוז שסימונה מח/ש/569 (להלן: "תכנית הניקוז").

קרקע המשיבים הופקעה מכוח תכנית הניקוז שעניינה הינו הסטת נחל השלושה, שחלקים מהתוואי הטבעי שלו עברו בחלקה של שכונת מגורים המצויה בשלבי הקמה ואכלוס בתחום השיפוט של המועצה והסדרתו בתוואי מאושר מחוץ לגבולות מתחם תכנית בניין עיר של השכונה. בהתאם לתוכנית הניקוז, תוואי הנחל המאושר עובר בעיקר בחלקות חקלאיות וחלקות בייעוד לתעשייה בבעלות פרטית. לאור זאת, תוכנית הניקוז כוללת הוראות בדבר תפיסת מקרקעין לצמיתות לצורך ביצוע התכנית.

על פי צו הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (הקמת רשויות ניקוז), התש"ך – 1960, חולשת רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" בענייני ניקוז, בין היתר, על תחומה של המועצה (להלן: "רשות הניקוז"). רשות הניקוז הפעילה את כוחותיה לפי סעיפים 29-30 לחוק הניקוז לשם תפיסת המקרקעין בהתאם לתכנית הניקוז והמועצה ביצעה את העבודות מכוח תכנית הניקוז והיא זו האמונה על פיצוי בעלי המקרקעין המופקעים בתחומה של תכנית הניקוז. בין הצדדים לערר זה גובשה הסכמה לפיה מונה שמאי מכריע, מר אלכס חפץ, וביום 2.8.15 התקבלה הכרעתו של השמאי המכריע. עם קבלתה הגישו המבקשות/העוררות לשמאי המכריע שאלות הבהרה, אך בטרם התקבלה התייחסותו לשאלות ההבהרה הודיעו המבקשות לב"כ המשיבים על כוונתן להגיש ערר בתוך 45 יום ממועד קבלת ההכרעה.

ביום 15.12.15 הגישו העוררות בקשה לתיקון כתב הערר, זאת בקשר לטענתן כי נפלו טעויות חישוב אריתמטיות הנוגעות לזכויותיהם הקנייניות של המשיבים בטבלת חישוב פיצוי ההפקעה בחוות דעתו של השמאי המכריע. העוררות ביקשו להבהיר כי התיקון המתבקש אינו עוסק בעצם הסוגיה נשוא חוות הדעת, היינו שווי מ"ר קרקע, אלא בטעויות חישוב אריתמטיות שהתגלו בחוות הדעת, לפיהן ערך השמאי חישוב מוטעה של הזכויות הקנייניות של המשיבים (אחוז זכויותיהם הקנייניות של המשיבים במקרקעין) ועל ידי כך למעשה קבע סכום פיצוי שגוי, זאת כמפורט בבקשה לתיקון כתב הערר מיום 15.12.15. נטען בבקשה כי טענה זו לטעויות חישוב אריתמטיות מצטרפת לטעויות ופגמים מהותיים שנפלו בחוות דעתו של השמאי המכריע, הן במסד הנתונים, הן באופן החישוב, והן נוכח הפגמים בעסקאות שבחר להשוואות ולגזור מהן את שווי הממוצע.

המשיבים מתנגדים לבקשת העוררות לתיקון כתב הערר וטוענים כי בסעיף 6.1 לחוות הדעת של השמאי המכריע מפורטים בעלי הזכויות במקרקעין שהם צד לחוות הדעת (המשיבים), כאשר לגבי כל אחד מפורט חלקו היחסי בבעלות (אחוזי הבעלות). כן נטען כי בסעיף 8.8 לחוות הדעת מבהיר השמאי המכריע כי פיצויי ההפקעה בחוות דעת זו הינם הפיצויים המלאים המגיעים לכל חלקה, הן עבור מרכיב הקרקע והן עבור מרכיב המחוברים. נטען כי מכאן שלא נעלמה מעיניו של השמאי המכריע העובדה כי ישנן חלקות בהן המשיבים אינם בעלי כל הזכויות, כפי שאף פורט בסעיף 6.1 לחוות הדעת. נטען כי המסקנה היא כי אין מדובר בטעויות אריתמטיות של השמאי המכריע בחוות הדעת. כן נטען כי השמאי המכריע העריך בחוות דעתו את פיצויי ההפקעה עבור כל חלקה וחלקה ועל הצדדים לבצע חישוב מתמטי לגבי כל משיב ולקבוע מהי יתרת הפיצוי לה הוא זכאי בהתאם לחלקו היחסי של כל משיב בחלקה הרלוונטית ולסכום ששולם לו כסכום שאינו שנוי במחלוקת. לטענת המשיבים אין מדובר בטעויות חישוב ואין מדובר בהענקת זכויות קנייניות למשיבים שאין להם ובוודאי אין מדובר בטענה מהותית או בפגם מהותי בחוות דעתו של השמאי המכריע. כן נטען כי בקשת העוררות גם לא עומדת בתנאי סעיף 24 לתקנות המים (סדרי הדין לפני בית הדין לענייני מים ובערעורים על החלטותיו), התשכ"ו – 1966 (להלן: "תקנות המים"), שכן אין מדובר בנימוק שהושמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, מכיוון שחוות הדעת נמסרה לעוררות בטרם הוגש כתב הערר, וכן מכיוון שאין שמיעת הנימוק דרושה למען הצדק, שכן המשיבים אינם חולקים על כך שפיצויי ההפקעה ישולמו להם בהתאם לחלקם היחסי בבעלות בחלקה הרלוונטית ואשר יגזרו מהסכום שנפסק על ידי השמאי המכריע לכל חלקה, כפי שקבע השמאי המכריע וכפי שהתנהלו הצדדים עד כה.

עוד יצוין כי לבית הדין למים הוגשו כבר מספר עררים ובקשות בקשר לאותה הפקעה. בחלקם כבר ניתן פסק דין ואף הוגש ערעור לבית המשפט העליון בתיק ע"א 7808/15 על פסק דינו של בית הדין למים מיום 9.9.15, שניתן בתיקים בעלי אופי דומה, בהקשר לאותו אזור גיאוגרפי. על רקע זה הציע בית הדין לצדדים לעכב את הדיון בערר שבנדון עד לאחר שתינתן החלטה בבית המשפט העליון בערעור שהוגש במסגרת ע"א 7808/15.

המשיבים מבקשים שלא לעכב את הדיון בערר וליתן החלטה בבקשת העוררות לתיקון כתב הערר, על מנת שהמשיבים יוכלו ליתן תשובתם לערר. המשיבים טוענים כי אמנם התיקים בגינם הוגש הערעור לביהמ"ש העליון עוסקים בסוגיה דומה, אולם הערר דנן שונה מהתיקים בגינם הוגש הערעור לביהמ"ש העליון בנושא מהותי. נטען כי כעולה מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין למים ביום 9.9.15 בתיקים בגינם הוגש הערעור לביהמ"ש העליון, במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית הדין למים מינו הצדדים שמאית מוסכמת מכריעה, אולם לא נקבע כי זכות הערעור על חוות דעת השמאית המכריעה תהא בטענות משפטיות בלבד. כן נטען כי עולה מפסק הדין הנ"ל כי טענות העוררות (שהן משיבות בפסק הדין הנ"ל) בפני בית הדין למים היו בעניינים שמאיים בלבד. נטען כי בניגוד לכך, בענייננו סוכם בין הצדדים כי זכות הערעור על חוו"ד השמאי המכריע תהא בטענות משפטיות בלבד, לפיכך החלטתו של ביהמ"ש העליון בנושאים שמאיים לא תהא רלוונטית לערר דנן. על כן נטען כי עניינם של המשיבים שונה בנושא מהותי מהתיקים בגינם הוגש ערעור לביהמ"ש העליון ולכן אין לעכב את הדיון בערר דנן. כן טוענים המשיבים כי בתיק דנן הנפקעים הם משיבים ולא עוררים וכי בגין הערר שהגישו העוררות מעוכבים התשלומים להם הם זכאים בהתאם לחוו"ד השמאי המכריע, ולפיכך הם מבקשים שלא לעכב את הדיון בערר. נטען כי כל טענות העוררות הן בעניינים שמאיים בלבד ומאחר שזכות הערעור במקרה זה היא רק בטענות משפטיות, לאחר שתינתן תשובת המשיבים לערר או לאחר הישיבה המקדמית הראשונה שתתקיים בערר יכולה להינתן החלטה סופית בתיק דנן וגם לאור זאת אין מקום לעכב את הדיון בערר.

דיון והכרעה: