עזרן נ' שמילוביץ - פסקדין

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 31.7.09 ברחוב וינגייט בחיפה.

2.לטענת התובע, רכבו עמד במקום חנייה מוסדר כאשר רכבו של הנתבע התדרדר במורד הרחוב ופגע ברכבו. לרכבו של התובע נגרמו נזקים, כמפורט בחוות דעת השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבע, בתאריך האמור, היה בסלון ביתו ושמע חבטה מכיוון הרחוב. הנתבע ניגש לחלון ביתו והבחין ברכבו כאשר דלתו פתוחה לרווחה והרכב צמוד לרכב התובע. הנתבע ירד מביתו לכיוון הרכבים והבחין, כי במהלך ניסיון גניבת רכבו, הורד בלם היד וסובב הגה הרכב, פעילות שגרמה להתדרדרות. לאחר מספר דקות, הגיע למקום התובע. רכבו של הנתבע, כך נטען, עמד אף הוא במקום חנייה מוסדר כיממה טרם האירוע. הנתבע הרים את בלם היד וסגר את רכבו כראוי. לאחר האירוע זימן הנתבע כוח משטרתי למקום. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים, אומדנם ודרך חישובם.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבע.

הוברר כי איש מהם לא חזה בהתדרדרות רכב הנתבע ובפגיעה ברכב התובע.

התובע טען, כי בהיותו במדרגות בניין מגוריו, שמע את החבטה והגיע למקום התרחשות בו ראה את הנתבע עומד מחוץ לרכבו. הנתבע אמר לתובע כי לדעתו נעשה ניסיון לגנוב את רכבו ולפיכך אף הזמין, בעצת חבר, את המשטרה.

הנתבע העיד, כי שהה בביתו ושמע חבטה, הוא הביט מעבר לחלון וראה את רכבו צמוד לרכב התובע. הנתבע ניגש במהירות לשני הרכבים והבין כי רכבו נסע בנסיעה לאחור בצורה קשתית. כן העיד, כי רכבו עמד בניגוד לכיוון התנועה. כך או כך, זימן הנתבע את המשטרה למקום ונפתח "אירוע" בעקבות הזימון. משביקש הנתבע לברר תוצאות החקירה, נמסר לו פתק בלבד לפיו מספר האירוע הוא 138.

לאחר הדיון, פנה הנתבע אל תחנת המשטרה, בצירוף החלטת בית המשפט אשר הורתה למשטרה לאפשר לו להעתיק את חומר החקירה המשטרתי. דו"ח פעולה לא נמצא לכן צויד הנתבע בתדפיס הדיווח למוקד המשטרתי והגישו לתיק בית המשפט. בתדפיס יש כדי לתמוך בטענות הנתבע.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון ולאחריו, לאחר שהקשבתי לדברי הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל הטענות, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

הוברר, כי התובע כלל לא חזה ברכבו של הנתבע פוגע ברכבו שלו.

עוד הוברר, כי אכן כגרסת הנתבע זומנה משטרה למקום לאחר שהנתבע פנה למשטרה. לכל היותר, מסיק התובע בשל סמיכות הזמנים, כי הנתבע היה ברכבו בעת הפגיעה, אך כל ראיה ממשית בהקשר זה לא הוגשה.

משכך, לא נסתרה גרסת הנתבע לפיה רכבו התדרדר, אגב ניסיון גניבה, לכיוון רכבו של התובע ופגע בו.

בנסיבות אלה, אין מקום להטיל אחריות לנזקי התובע על כתפי הנתבע, שכן לא הוכח כי הנתבע התרשל בדרך כלשהי בעטיה נגרמו הנזקים.