עזרן ואח' נ' אמסלם ואח' - פסקדין

פסק דין

בקשה לביטול פסק בוררות משלים מיום 7.4.13 שניתן ע"י הבורר כב' הרב מנדל שפרן והעברתו מתפקידן, ובקשה נגדית לביטולו החלקי.

לשם הנוחות יכונו המבקשים בהפ"ב 42539-05-13, שהגישו ראשונים את תביעתם, כ-"המבקשים", ואילו המבקשים בהפ"ב 42551-05-12 יכונו "המשיבים".

1. זו הפעם השלישית שבעלי הדין מביאים לפתחו של ביהמ"ש את הסכסוך שנתגלע ביניהם. כפי שפירטתי בפסק הדין שניתן על-ידי בסכסוך זה במסגרת הפ"ב 15942-03-11, בעלי הדין הינם תושבי חוץ ושותפים בחברה המשיבה 8 שהינה הבעלים הפורמאליים של הפרויקט שהוקם ע"י השותפים על חוף ימה של אשקלון והכולל בית מלון ודירות נופש. הסכסוכים ביניהם הובילו את בעלי הדין לניהול בוררות לפי דין תורה בפני כבוד הרב מנדל שפרן שליט"א (להלן – הבורר). ביום 31.1.11 ניתן ע"י הבורר פסק בוררות (להלן – הפסק הראשון) בו נקבע כי שיעור אחזקותיהם של המבקשים במשיבה מס' 8 (להלן – החברה) מתבטא, לפי שלוש חלופות, ב- 14.25%, ב-14% ו-15%. הבורר דחה את דרישת המבקש לדמי ייזום ובמקביל דחה אף את דרישותיהם הכספיות הנגדיות של המשיבים. הבורר קבע כי "ערך החברה יחושב עשרה מליון יורו (10,000,000 יורו) כולל כל הזכויות והחובות" וכי "הנתבעים ישלמו לתובעים עבור חלקם בחברת הרלינגטון 2... לפי ערך החברה היום. אבל יהי' לתובעים זכות לקנות את החברה במחיר זה עד שבועיים וכדלהלן סעיף ו'". כן קבע הבורר כי "במקרה שהתובעים מוכרים חלקם יהיה לתובעים זכות להודיע עד שבועיים שמערער על מחיר זה. ואם יבחר לערער יהי' זכות גם לנתבעים לערער על הסכום".

2. עם מתן פסק הבוררות הראשון, עתרו המבקשים לביטולו בטענה שהבורר חרג מסמכותו עת דן ביחסים שבין בעלי דין שלא כולם חתמו על הסכם הבוררות ומשכך אינו מחייב את המבקשת 2, אף לא את המשיבות החברות 3-8. עוד נטען כי הפסק הראשון לא הכריע במערכת החשבונאית שבין המבקש לבין המשיבה 8 ובטענתו כי זו חייבת לו למעלה מ-3.6 מליון דולר. בפסק הדין שניתן על-ידי ביום 10.1.12 דחיתי את הבקשה לביטול פסק הבוררות, קבעתי כי הוא מחייב אף את המבקשת 2, כמו גם את החברות המשיבות 3-8.

הפסק הראשון אושר והפך לחלוט.

3. הסכסוך לא תם עם מתן פסק הדין שכן חרף קביעת הבורר בפסק הראשון לפיה רשאי המבקש להודיע שהוא חולק על הערכת השווי שנקבעה ע"י הבורר, התנגדו המשיבים לקיום שלב שני בדיוני הבוררות לצורך קביעת שוויה של החברה, משלטענתם החמיץ המבקש את המועד להגשת הערעור, שכן בפסק הראשון הוקצבו לו שבועיים ימים להודיע שהוא חולק על הערכת השווי, ומשאיחר בהגשה זכותו לעשות כן פקעה. משכך, נאלצו המבקשים להגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות בה עתרו להורות לבורר ולמשיבים להשלים את חלקה השני של הבוררות בכל הנוגע לקביעת שוויה של החברה.

בהחלטה מיום 10.6.12 נקבע כי "העובדה שהבורר הכתיר את הפסק הראשון בכותרת 'פסק דין' לא סותמת את הגולל על מתן אפשרות לבירור השלב השני, בהינתן שזו הוענקה מפורשות ע"י הבורר, באופן שעם מימוש הזכות הפך הפסק הראשון לפסק ביניים" וכי "אין הגשת הבקשה לביטול כדי לאיין את עתירת המבקש לקיום שלב ב' בבוררות, ומשהבקשה לביטול נדחתה, רשאי המבקש לממש את זכותו להשלים את הדיון בסוגיית שוויה של המשיבה 8".

4. כמצוות ביהמ"ש אכן התקיים שלב שני בדיוני הבוררות, ובסופו הוציא הבורר תחת ידיו ביום 7.4.13 את שהוכתר על ידו בכותרת "המשך פסק דין" בו אושרה זכותם של המבקשים "לבקש הערכת ערך החברה ע"י מומחה וכזכותו לפי סעי' ו' אות ב'..." (להלן – הפסק השני) ובו הוסיף הבורר את הקביעות הבאות:

הראשונה – "במקרה זה אין לתובעים אופצי' לקנות אלא למכור...;

השנייה – "... אבל הנתבעים לא יהיו חייבים לקנות";

השלישית – "התאריך הקובע ערך החברה יהי' יום הערכת החברה";

הרביעית – "כמובן שאם הנתבעים השקיעו עוד כסף יקח המומחה כסף זה בחשבון לפי רבית המגיע למשקיעים או לפי חישוב אחר שיקבע".

למותר לציין שמומחה הערכת שווי לא מונה, ולא חלה כל התקדמות בפיתרון המחלוקת.

5. שני הצדדים לא השלימו עם הפסק השני ועתרו לביטולו. המבקשים עתרו להעברת הבורר מתפקידו ולביטולו בשלמותו של הפסק השני, תוך האצלת הסמכות למינוי מעריך השווי לבית המשפט או לבורר אחר, ואילו המשיבים עתרו רק לביטולו של פרק ב' של הפסק השני, המכיל את הקביעה השלישית לעיל.

6. המבקשים עותרים להעביר את הבורר מתפקידו ולמנות בורר אחר תחתיו משלטענתם "הבורר פעם אחר פעם נותן לנו להרגיש כי העניין לא מעניין אותו יותר והוא לא חפץ במלאכה הזו יותר...שהבורר לא רוצה להיות בורר". לגופו של עניין טוענים המבקשים כי פסק הבוררות השני אינו יכול להיוותר על כנו משהוראותיו נוגדות את הפסק הראשון, אף מסכלות את המטרה לשמה פנו הצדדים להליך הבוררות, שאינה אלא פירוק יחסי השיתוף ביניהם וסיום היחסים המסחריים שבין בעלי הדין. במיוחד קובלים המבקשים על הקביעה הראשונה השוללת מהם את אופציית הרכישה, עת זו הוענקה להם במפורש בפסק הראשון, אף על הקביעה השנייה לפיה רשאים המשיבים שלא לרכוש את חלקם של המבקשים, קביעה המרוקנת לשיטתם את הבוררות מכל תוכן ומייתרת את הצורך במינוי מעריך שווי. עוד תוקפים המבקשים את הקביעה הרביעית שלטענתם מוסיפה על הפסק הראשון וחורגת ממתווה הדיונים של החלק השני של הבוררות, אף עותרים לחייב את המשיבים לאפשר להם לעיין בספרי החברה משהם שותפים בה לכל דבר ועניין.

7. המשיבים עותרים, כאמור, רק לביטולה של הקביעה השלישית, שלטענתם סותרת את שנקבע מפורשות בפסק הראשון ולפיו תתייחס הערכת השווי ליום מתן פסק הדין, להבדיל מיום ביצוע ההערכה. לדבריהם מהפסק הראשון עולה כי אופציית הרכישה הוענקה למבקשים רק בהינתן הסכמה להערכת השווי של 10 מליון אירו כפי שנקבעה ע"י הבורר, שכן כך קבע הבורר באופן מפורש בסעיף בסעיף ה' לפסק הראשון.

8. בעתירה להעברת הבורר מתפקידו אין כל ממש.

התנהלותה האיטית של הבוררות, היא כשלעצמה אינה עילת פסלות. מה גם, וכפי שהבינותי, בעלי הדין אינם מקלים על הבורר את מלאכתו. אמות המידה להעברת בורר מתפקידו דומות לאלו הנבחנות עת מתבקשת פסלות שופט, דהיינו, על המבקש להעביר בורר מתפקידו להראות, על בסיס ראיות אובייקטיביות, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. הרגשתו הסובייקטיבית של המבקש לפיה מאס הבורר בתפקידו – אין די בה, משאינה נתמכת בכל ראיה אחרת או אמירה מפי הבורר.

9. ולגופן של בקשות הביטול –