עזריה נ' רקת - פסקדין

פסק דין

זוהי תביעה קטנה ע"ס 5,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

פרשת התביעה מסתכמת במספר שורות שרשם התובע בכתב יד ולפיהם: "חב' מי רקת מבקשת ממני לשלם מים בזמן שבדירה היה בחור אחר.

כמו כן הם דורשים כמות לא הגיונית מדובר בגניבת מים".

הנתבעת, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כנגד התביעה, הכחישה את טענות התובע ועתרה לדחיית התביעה נגדה. נטען על ידי הנתבעת כי, התובע אינו מפרט את טענותיו ואינו מצרף לכתב תביעתו ולו אסמכתא אחת להוכחת הטענות. בנוסף לכך, תיארה הנתבעת בכתב הגנתה את השתלשלות העניינים שקדמה להגשת התביעה נגדה, במסגרתה בוצע לפנים משורת הדין תיקון של חשבון המים של התובע לטובת האחרון, והוחלף מד המים באחר, חרף בדיקה מקצועית שהראתה כי מדובר במד מים תקין.

בנוסף, הפנתה הנתבעת להוראות חוק תאגידי מים וביוב הקבוע בסעיף 108 כי "הרשות תברר תלונות של צרכנים, ובלבד שפנו תחילה לחברה הנוגעת בדבר". בעניין ההוראה הנ"ל, טענה הנתבעת, יצר המחוקק מנגנון פיקוח ובדיקה ייחודי לתלונותיהם של צרכני המים, והעובדה כי התובע לא פנה לרשות המים בטרם הגיש תביעו מצדיקה דחיית התביעה על הסף.

במסגרת התיק נערכו לפני, שלא כמקובל, שני דיונים שבמסגרתם שמעתי את עדיהם וטענותיהם של בעלי הדין.

מטעמו של התובע העיד התובע עצמו ומטעמה של הנתבעת העידו נציגיה והעדים מטעמה – זיו אברהם ודוד שאול.

בתום שמיעת העדויות והטענות, נדחה התיק למתן פסק דיני זה.

אקדים אחרית לראשית ואציין כבר כאן כי לאחר שמיעת העדויות ושקילת הטענות לכאן ולכאן, שוכנעתי כי דין התביעה דחייה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, הנימוקים לפסק הדין יובאו להלן באופן תמציתי.

ראש וראשון, תביעת התובע הינה למעשה תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו אין התובע חייב לנתבעת את הסכום הנתבע בגין צריכת המים. התובע טען בעדותו כי בגין צריכת מים רשום על שמו ברישומים המתנהלים אצל הנתבעת חוב בסך 5,000 – 6,000 ₪ (ראה בעמ' 1 לפרוטוקול, שורה 12). ברם, טיעון זה לא עלה בידי התובע לבסס כדבעי. מעבר לכך, גם אם היה עולה בידי התובע לבסס את יתרת החוב הנ"ל עדיין אין הדבר מזכה את התובע בקבלת הסעד ההצהרתי הנ"ל, לביטול החיוב, במסגרת תביעה המוגשת לבית המשפט לתביעות קטנות. הסמכויות הנתונות בידי בית המשפט לתביעות קטנות, למתן סעדים, הינה מיוחדת וספציפית ואין היא כוללת מתן סעדים הצהרתיים.

בנוסף, ולא פחות חשוב, התובע לא פירט כנדרש את תביעתו. כאמור, וכפי שהובא לעיל, טענות התובע במסגרת כתב התביעה הועלו בכלליות ממש, ללא פירוט ולא ניתן להבין מתוכן מדוע אין התובע חייב לשלם לנתבעת את סכומי החוב הרשומים על שמו.

טענת התובע במסגרת עדותו לפני, לפיה בתקופת החיוב הרלבנטית, לטענתו (שלא פורטה אף היא על ידי התובע כנדרש), שהה בנכס מושא החיוב, פולש שהוא נרקומן שצרך ככל הנראה את המים במושכר, אינה אמורה להיות מעניינה של הנתבעת.

התובע, בתור בעלים של נכס, נדרש לוודא כי בנכס לא ישהו פולשים וככל שהתובע אינו ממלא אחר חובתו זו, אין הוא רשאי לבוא בטענות לנתבעת בעניין זה ובוודאי שאינו רשאי להשיג על החיובים שהוטלו עליו בגין צריכת המים בפועל על ידי אותו פולש נטען. לא זו אף זו, עצם העובדה כי התובע פתח בהליכים משפטיים כנגד אותו פולש – הליכים שבמסגרתם ניתן פסק דין המורה על פינוי הנכס וחיוב הפולש בתשלום הסך של 11,000 ₪ לתובע, היא הנותנת כי לתובע ניתן סעד בגין הנזקים שהסב לו אותו פולש ומכל מקום ברי כי התובע אינו רשאי לקבלת סעד זהה מן הנתבעת בתיק. בעניין זה, יצויין, עצם העובדה כי אותו פולש אינו אלא נרקומן שיכולת הגבייה ממנו אינה טובה, אינה מעלה ולא מורידה בעניין זה ובוודאי שאין זו מקנה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת.

טענתו הנוספת של התובע לחיובים מופרזים לא פורטה אף היא ומכל מקום דומה כי היא נזנחה על ידי התובע בעדותו ובטיעוניו לפני.

בנסיבות העניין, ולאור מכלול הנתונים שעליהם עמדתי לעיל ובשים לב למהות הסעד המבוקש שהינו סעד הצהרתי גרידא, והעדר הפירוט הדבק בתביעה לכל אורכה, החל מפירוט העובדות וכלה בסכום הנתבע במסגרתה, שוכנעתי כי ישנו מקום להורות על דחיית התביעה וכך אני מורה .

לפנים משורת הדין בלבד, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: