עזריה נ' חשמל

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת (להלן "חברת החשמל").

בכתב התביעה טען התובע, באופן שלא פורט כדבעי, כי חברת החשמל גבתה ממנו כספים בשקר ומרמה עבור חשמל שלא הוא צרך. בדיון שהתקיים בפני היום פרט התובע את טענותיו כדלקמן: התובע ניהל עסק (חנות חיות) במשך שנים, בעל הנכס החנות צבר חובות רבים לחברת החשמל שלא הצליחה לגבות ממנו את הכסף. למרות שהעסק צרך רק 140 ₪ בחודש, חברת החשמל צירפה לחשבון גם את הצריכה בביתו של בעל הנכס. בשנת 2008 הציע עובד של חברת החשמל בשם סיבוני לתובע כי יעביר את החשבון של העסק בלבד על שמו והתובע הסכים לכך וביקש לעשות שינוי זה, בתנאי שהחשבון יעבור על שמו ללא חובות העבר. עובדי חברת החשמל – סיבוני והמזכירה בשם איילת אמרו לתובע שכך יהיה, התובע חתם על המסמכים והחשבון הועבר על שמו. החל משובר התשלום הראשון נוכח התובע לגלות כי חברת החשמל מחייבת אותו על "הוצאות בגין התראה לניתוק חשמל", למרות שמאז שהחשבון הועבר על שמו הוא לא צבר שום חוב. לאחר מספר חשבונות פנה התובע לבירור בחברת החשמל, תוך שהוא משלם את החשבונות כדי שלא יצברו ריבית. מנהל סניף הנתבעת אמר לתובע שאם ישלם את התשלומים החשמל לא ינותק ובלית ברירה נאלץ התובע לשלם. התובע פנה ליחידה לתלונות הציבור של חברת החשמל אך גם פניה זו לא הועילה. בסופו של יום בעל נכס סגר את החנות, חברת החשמל פנתה להוצאה לפועל והתובע, שחשש מהצטברות ריבית והצמדה שילם את החוב. התובע מבקש כי יוחזרו לו הכספים ששילם לאחר שהעסק נסגר.

חברת החשמל מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובע מחזיק בחנות, צורך ומשלם את חשבונות החשמל משנת 1998, כאשר היחסים בינו לבין בעל העסק אינם מעניינה. על פי אמות המידה על פיהם מחויבת חברת החשמל, על הצרכן לשלם עבור השירותים הניתנים לו על ידי ספק השירות. בחודש אוגוסט החנות הייתה חייבת חשמל עבור שנה וככל הנראה אחד העובדים הציע לתובע להעביר את החשבון על שמו ולשלם את החוב של החנות מאחר והוא משתמש בה ומפעיל אותה. העברת חשבון נעשית רק לאחר שמוודאים כי הלקוח מבין ומסכים שהחוזה מועבר כולל חוב. ביום 6.8.2008 הועבר חשבון החשמל של החנות על שם התובע והוא שילם מחצית מהחוב הקיים במספר תשלומים (נ/3) ולאחר מכן שילם את היתרה. התובע המשיך לצרוך חשמל ולשלם עד לחודש מאי 2012 שאז הועבר החשבון על שם מישהו אחר. לאחר שהתובע פנה ליחידה לפניות הציבור חברת החשמל הסכימה שכל עוד העניין בבירור החשמל בחנות לא ינותק וכך היה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

מעדות התובע עלה כי הוא איננו חולק על טענת הנתבעת ולפיה במשך שנים רבות, החל משנת 1988, הוא מנהל עסק של חנות חיות בנכס ומשלם לחברת החשמל עבור החשמל שהעסק צורך, על אף שעד לשנת 2008 חשבון החשמל לא היה רשום על שמו.

מעדות התובע ומפנייתו ליחידה לפניות הציבור (נ/1) עולה, כי הטרוניה שהעלה התובע כלפי חברת החשמל, בגינה, ככל הנראה, הוא ביקש להעביר את חשבון החשמל של העסק על שמו, הייתה שחשבון החשמל באותה עת כלל, בנוסף לצריכת החשמל בעסק, גם את צריכת החשמל בביתו של בעל הנכס, ששיעורה היה גבוה באופן ניכר משיעור הצריכה של העסק (עמ' 2 שורות 4-7 לפרוטוקול).

העברת החשבון של העסק על שמו של התובע, בנסיבות אלה, מתיישבת עם הגיונם של דברים: התובע הסכים להצעת נציג חברת החשמל וביקש להעביר את חשבון החשמל של העסק בלבד על שמו, על מנת ליצור הפרדה בין החשבון עבור העסק, שאת החשמל בו צורך התובע ומשלם עבורו, לבין החשבון עבור ביתו של בעל הנכס. אילו היה ממש בטענת התובע ולפיה הוא איננו 'הצרכן' של החשמל בעסק, כי אז, מן הסתם, הוא לא היה מבקש להעביר את החשבון על שמו.

התובע לא הוכיח את טענתו ולפיה חברת החשמל הסכימה לוותר על חובות העבר של העסק, עם העברת החשבון על שמו. התובע אף שילם את החוב בפריסה לתשלומים, מה שמתיישב עם טענת נציג חברת החשמל ולפיה נעשה עמו הסדר, בהסכמה, כדי לבוא לקראתו (עמ' 6 שורות 18-20 לפרוטוקול).

משמיעת העדויות התרשמתי כי יש לדחות מכל וכל את טענת התובע ולפיה הוא שילם תחת איומים. התובע העיד על עצמו בבית המשפט כי הוא שנוטה להתפרצויות זעם וכי גם במגעיו עם נציגי חברת החשמל כך נהג. מנגד, התרשמתי כי מנהל סניף חברת החשמל נהג עם התובע בסבלנות ובנועם ונענה לבקשותיו בעניין פריסת החוב לתשלומים ואי ניתוק החשמל כל עוד העניין מצוי בבירור.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: