עזרא נ' נויפלד ואח' - פסקדין

פסק דין

בתאריך 23.6.13 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכבו של התובע, נהוג על ידי בנו יאיר עזרא, ורכבם של הנתבעים, נהוג על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, אירעה התאונה שעה שהתכוון לפנות ימינה, אל החנייה המקורה בבית הוריו, והמתין לפתיחת השער החשמלי בכניסה אל החנייה, כשרכבו נטוי לצד ימין, כמתואר בתרשים שהגיש (ת/3). לטענתו, הגיח לפתע רכבה של הנתבעת במהירות ופגע ברכבו מאחור.

לטענת הנתבעת, נסעה בזהירות ובמהירות איטית בנתיב נסיעתה, כשלפתע יצא רכבו של התובע בנסיעה לאחור מתוך חניית הבית, ופגע בה בעוצמה.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הנהגים, ועיינתי בתמונות ממקום האירוע ובתמונות כלי הרכב המלמדות על מוקדי הנזק, מצאתי כי אין כל יסוד לגרסת התובע. עדותו של נהג התובע אינה מתיישבת עם הראיות, ואני מוצאת אותה בלתי מהימנה.

עדותה של הנתבעת, לעומת זאת, היתה קוהרנטית וברורה ולפיכך מהימנה בעיני. עדותה אף מתיישבת עם יתר הראיות, ולפיכך אני מבכרת אותה על פני עדותו של נהג התובע.

עיון בתמונות רכבה של הנתבעת מלמד כי הוא נפגע בדופן ימין, פגיעת מעיכה, וכי אין כל פגיעה בחזית הרכב (נ/1). הפגיעה ברכב התובע הינה בחזית האחורית, משמאל. מיקום הפגיעות מתיישב באופן ברור עם גרסת הנתבעת לקרות התאונה, ואינו מתיישב כלל עם גרסת נהג התובע.

בנוסף, אין מחלוקת כי בעת התאונה היו ברכבה של הנתבעת ארבעה ילדים. הנתבעת העידה כי הסיעה אותם לבית הספר, וכי שעת התאונה היתה 07:55. נהג התובע העיד כי שעת התאונה היתה 09:00 לערך, וכי בשעה זו כבר שב הביתה לבית הוריו, משום שיום העבודה שלו מתחיל מוקדם. מאחר שילדיה של הנתבעת היו עמה ברכב, בדרכם לבית הספר מסתבר יותר כי התאונה אירעה לפני השעה 08:00 בבוקר. שעת התאונה תומכת אף היא בגרסת הנתבעת, שכן מתקבל יותר על הדעת שבשעת בוקר זו יצא נהג התובע מחניית בית הוריו לעבודתו, ולא ביקש להיכנס אל החניה.

משקבעתי כי אני מקבלת את גרסת הנתבעת, ומעדיפה אותה על פני גרסת נהג התובע, ברור כי האחריות לקרות התאונה רובצת במלואה על נהג התובע, אשר נסע לאחור ביציאה מחניית הבית, ולפיכך היתה מוטלת עליו החובה לוודא שהדרך פנויה, בהתאם לתקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

הנתבעת העידה כי הבחינה ברכבו של התובע שניות ספורות בלבד לפני הפגיעה, וראתה אותו נוסע לאחור במהירות, אך לא היתה לה כל אפשרות בשלב מאוחר זה למנוע את התאונה. עדותה של הנתבעת מהימנה בעיני, ולפיכך אני קובעת כי אין לייחס לה אשם תורם כלשהו לקרות התאונה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר בטלה בסך 1,200 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום.

ערעור ברשות, לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: