עזרא נ' ביינובסקי - פסקדין

פסק דין

1.עניינה של התביעה בהשבה של מכשיר לניקוי שיניים אשר התובע טוען כי מסר לנתבעת לנסיון, ולא הושב אליו.

2.שווי המכשיר 220 ₪. התביעה הינה על סך 1,540 ₪.

3.התובע טוען כי כאשר הגיע לחנות בו עבדה הנתבעת, הציע בנסיון 4 מכשירים, הנתבעת אישרה שהיא רוצה את המכשיר וכך הוא רשם את שמה ברשימת אלו שקיבלו את המכשיר לנסיון. לטענתו, לאחר מכן ביקש לקבל את המכשיר חזרה, הגיע פעם אחת לאילת, המכשיר היה אך לא היו כל חלקיו, ביקש שהמכשיר יישלח אליו לתל אביב, המכשיר לא נשלח אליו לתל אביב. הוא הגיע שוב לאילת והמכשיר לא היה בחנות ומכאן, הוגשה התביעה אשר כוללת את מחיר המכשיר בסך 270 ₪ ולא 220 ₪ כאמור לעיל [הטענה היא כי 220 ₪ הינו המחיר שהוא הציע על מנת להחדיר את המכשיר לאילת] וכן כולל כתב התביעה הוצאות לינה, דלק והפסד יום עבודה.

4.הנתבעת טוענת כי כלל לא סברה שהמכשיר ניתן לה לנסיון אלא סברה שהוא ניתן לה במתנה בשל השירות הטוב.

הנתבעת טענה כי הביאה את המכשיר לחנות כדי לתת אותו לתובע, אולם חלק קטן שהיא כלל לא ידעה שצריך להשיב אותו נותר מחובר בברז, היא הביאה את החלק האמור ובפעם הבאה שהתובע הגיע לאילת, היא חיפשה את המכשיר בחנות, אך לא מצאה אותו.

הנתבעת מודיעה כי הביאה את המכשיר כעת על כל חלקיו לבית המשפט והיא מוכנה להחזיר אותו לתובע.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד, תוך השבת המכשיר לתובע.

6.אני דוחה את גרסת הנתבעת, לפיה סברה כי קיבלה את המכשיר במתנה. אני מוצא את גרסת התובע בעניין זה סבירה ומהימנה. לראיה כי 3 מכשירים הושבו לתובע.

אני מקבל את גרסת התובע כי הוא אמר לנתבעת כי המכשיר הוא לנסיון. משכך, היה על הנתבעת להשיב אותו לתובע.

נראה כי הנתבעת, משקיבלה את המכשיר לידיה התייחסה כלאחר יד לחובתה להשיב את המכשיר אל התובע.

הנתבעת לא פעלה בשקידה ראויה על מנת לגרום לכך שהמכשיר יגיע לידיו של התובע, אשר טרח והגיע למקום עבודתה פעמיים, פעם אחת המכשיר היה ללא כל חלקיו ובפעם השניה הנתבעת לא מצאה אותו בחנות.

7.הנתבעת טוענת כי כאשר הגיע התובע בחודש אפריל לחנות, אדם בשם איתן חיפש את המכשיר ולא מצא אותו וגם היא לא מצאה אותו – מחובתה של הנתבעת היה לשמור על המכשיר, לדעת היכן הוא ולמסור אותו לתובע.

8.אני מתרשם כי הנתבעת אשר קיבלה לנסיון מכשיר, לא התייחסה כראוי לחובתה להשיב אותו וגרמה לתובע לטרחה מיותרת אשר ניתן היה לפתור עם מעט יותר תשומת לב וטרחה מצידה.

הנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה שהמכשיר לא נמצא בחנות, שכן באחריותה היה לשמור עליו, לדעת היכן הוא ולמסור אותו לתובע.

9.לצד חובת ההשבה של המכשיר, אני מוצא כי ההוצאות אליהן נכנס התובע לצורך קבלת מכשיר זה, הינן הוצאות בלתי סבירות ואיני רואה לנכון לחייב את הנתבעת במלוא ההוצאות הנטענות, גם אם אתן אמון בכך שכל ההוצאות האמורות הוצאו והוצאו אך ורק לצורך השבת המכשיר שהמכשיר בו היה אמור להמכר היה 220 ₪ כאמור.

10.בנסיבות העניין יש להעמיד את ההוצאות להן זכאי התובע על סכום סביר יותר אשר יבטא גם את האפשרות שהיתה לו להקטין את נזקיו, בכך שלא היה נכנס להוצאות של מלון ונסיעות אלא תובע את מחיר המכשיר בלבד.

11.אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א.הנתבעת תשיב לאלתר לתובע את המכשיר על כל חלקיו. ככל שלא תשיב היא את המכשיר על כל חלקיו לתובע עד מחר – 21.10.2010 שעה 18:00 – לידיו או לכתובתו של התובע, תישא היא, לחילופין לחובת ההשבה האמורה בסך 220 ₪ אשר ישולם לתובע.

ב.בנוסף לאמור בסעיף א' לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך 250 ₪ בגין הוצאותיו לקבלת המכשיר.