עזבון המנוחה פלונית ואח' נ' מדינת ישראל - פסקדין

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לפיצויים נגד מדינת ישראל, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, מירי פגזי טנק של צה"ל על בית התובעים, ביום 16.1.09, במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

2. התביעה נסבה על אסון נ' א: משפחה פלסטינית, תושבת ג'בליה שברצועת עזה, שכלה ברגע אחד 4 מבנותיה: 3 אחיות ובת-דודן. בני משפחה נוספים נפגעו גופנית ונפשית. אסון זה התפרסם בשל נסיבות יוצאות דופן: התובע 4, ד"ר ע.א , שבמועד האסון עבד כרופא במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר (להלן: "הרופא"), ראה את מותן המזעזע של 3 מבנותיו, ואת פציעתה הקשה של בת נוספת, בתוך דירתו, בעת שהתראיין לטלוויזיה הישראלית בתחום עיסוקו הרפואי. רבים צפו בו מבכה בשידור חי את בנותיו ההרוגות. חרף טרגדיה נ' אה זו, הפגין הרופא גדלות נפש, הצהיר שאין בלבו שנאה והמשיך לקרוא לפיוס בין העמים.

3. התובעים טענו כי לא הייתה כל עילה מבצעית, וממילא לא היה כל צידוק, לירי הפגזים לתוך דירתם. לפיכך, המדינה חבה לפצותם מכוח עוולת הרשלנות, הפרת הדין הבין-לאומי ההומניטרי ועוולה חוקתית. התובעים הוסיפו וטענו כי המדינה הפרה את חובתה לחקור את האירוע וגרמה להם נזק ראייתי. לטענתם, היעדרה של עילה מבצעית לירי שוללת גם את תחולתו של הסייג לאחריות המדינה בנזיקין בגין "פעולה מלחמתית".

4. המדינה טענה כי הירי שפגע בדירת התובעים כוון אל דמויות שהיה יסוד סביר לחשוד כי תצפתו על כוחות צה"ל והכווינו לעברם את הירי של ארגוני הטרור; כל זאת במסגרת הלחימה נגד ארגוני הטרור במבצע "עופרת יצוקה". זאת ועוד: בזירת האירוע, ובגופן של כמה נפגעות, זוהו חומרי לחימה המצויים בשימושם של ארגוני הטרור ואינם מצויים בשימוש צה"ל; ומכאן שהנזק או חלקו נגרם עקב חימוש זה, ולא עקב ירי צה"ל. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, משום שהנזק נגרם עקב "פעולה מלחמתית" ו"מעשה מדינה", שהמדינה אינה אחראית בנזיקין בגינם. למעלה מן הצורך טענה המדינה כי חרף תוצאותיו המצערות של הירי – תחקורו לא הצביע על כל רשלנות או אי-חוקיות.

5. ביום 29.11.15 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני בין הצדדים, שלפיו תידון תחילה השאלה אם הירי שגרם לנזק היה בגדר פעולה מלחמתית אם לאו. הסדר זה הנו בהתאם לסעיף 5(ב) בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים"), הקובע לאמור: "טענה המדינה, כטענה מקדמית, כי אינה אחראית בנזיקים בשל כך שהמעשה שבשלו נתבעה הוא פעולה מלחמתית כאמור בסעיף קטן (א), ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור, ידחה את התביעה" (ההדגשה הוספה). התובעים הודיעו באותו מעמד כי ראיותיהם לשאלת היות האירוע בגדר פעולה מלחמתית זהות לראיותיהם בשאלת האחריות בכללותה. המדינה הטעימה [כגון בפרוטוקול עמ' 12 ובסעיף 2 בסיכומיה] כי לאור המתווה הדיוני האמור – לא הביאה ראיות אלא כדי הצורך לבסס את טענתה להיות האירוע בגדר פעולה מלחמתית. אעיר כי המדינה הודתה שלא אותרו התותחן והמט"ק שזיהו את הדמויות בבית הרופא, וגם לא יומן המבצעים הגדודי [סיכומי המדינה, סעיפים 50 ו-54]. לפיכך, תמוה בעיניי אילו ראיות הייתה המדינה עוד עשויה להביא, מלבד אלו שהביאה, לו נדונו גם השאלות אם הירי היה רשלני ואם הפר את דיני המלחמה.

    

   הראיות

6. מטעם התובעים הוגשו תצהירים מאת הרופא, ששכל באירוע את בנותיו ב' , מ' וא' ז"ל; מאת התובעת 6, גב' ש.א , בתו של הרופא אשר נפגעה באירוע (להלן: "ש' "); מאת התובע 11, מר ש.א , אחיו של הרופא ושכנו, אשר באירוע זה שכל את בתו נ' ז"ל, ואף נפגע בעצמו (להלן: "שיהאב"); מאת התובע 18, מר ע.א , אחיו של הרופא שהתגורר בבית שנפגע, בדירה שמעל דירת הרופא, אשר בתו ג' נפגעה באירוע (להלן: "ע' "); ומאת התובעת 8, גב' ר.א , בתו של הרופא אשר נפגעה באירוע [להלן: "ר' ". תמצית עדותה הצפויה התקבלה כתצהיר; פרוטוקול עמ' 201-200]. כניסתם של המצהירים שיהאב וע' מרצועת עזה לישראל, לצורך מתן עדותם, לא הותרה; אולם שאר המצהירים האמורים העידו לפניי. עדים אלה העידו כי הירי לדירתם בוצע שלא בעקבות ירי כלשהו בסביבת ביתם שהיה עשוי להצדיק זאת. לגרסתם, לא היה שום אדם זר או חימוש זר בבית (קרי: בבית המשפחתי המשותף, שבו 3 דירותיהם של הרופא ושנים מאֶחָיו, ומשפחותיהם); ואיש בבית לא תצפת לעבר כוח צה"ל או הכווין את ירי המחבלים עליו. התובעים הגישו תצהירים נוספים מאת מר יזהר באר, עיתונאי, אשר העיד אודות הסיקור התקשורתי של האירוע וגרסת המדינה לגביו (להלן: "באר"); מאת מר שלומי אלדר, עיתונאי, אשר סייע לרופא ליצור קשר עם צה"ל עובר לאירוע ובעקבותיו (להלן: "אלדר"); ומאת גב' מירי מינוסקין-הוברמן, פעילה בקשרים בין ישראל ומדינות ערב וידידה של הרופא, אשר סייעה לו ביצירת קשר עם צה"ל עובר לאירוע (להלן: "מינוסקין"). עדים אלו תמכו בעדות הרופא כי יומיים לפני האירוע הופיע טנק של צה"ל ליד בית הרופא, אשר הטיל פחד בבני משפחתו. הרופא סיפר זאת לחבריו האמורים, והם הצליחו ליצור קשר עם גורמים בצה"ל אשר התערבו וגרמו לכך שהטנק עזב את המקום. גם מצהירים אלו העידו לפניי.

7. מטעם המדינה הוגש תצהיר מאת מפקד גדוד "גולני" שפיקד על הירי הנדון, אל"מ ד' (להלן: "המג"ד"). המג"ד העיד כי תוך כדי לחימה בסביבת ביתו של הרופא בוצע ירי על ידי ארגוני הטרור לעבר כוח צה"ל, ונראה היה כי הירי הזה מוכוון על ידי תצפיתנים בדירה האמצעית בבית גבוה בזירת הלחימה, שרק בדיעבד התברר למג"ד כי הייתה זו דירת המגורים של הרופא ומשפחתו. לפיכך הורה המג"ד לירות 2 פגזים לעבר מקור הירי, וגם 2 פגזים לתוך דירה זו, כדי לנטרל את התצפיתנים הנחזים. הירי העלה מן הדירה עשן שחור שמשך את תשומת לבו של המג"ד בהיותו בלתי אופייני לירי כזה. המדינה הגישה גם חוות דעת מומחה מאת סא"ל ערן תובל, מפקד מעבדת חומרים וכימיה של זרוע היבשה בצה"ל (להלן: "המומחה"). המומחה מצא כי מקורם של לפחות 5 מתוך 6 הרסיסים שבדק, אשר הוצאו מגופן של 2 מן הנפגעות שנותחו, אינו בחימוש צה"לי אלא בחימוש המצוי בידי ארגוני הטרור; דבר העשוי גם להסביר את העשן הלא צפוי שעלה מן הדירה. המג"ד והמומחה העידו לפניי.