עזבון המנוח אחמד חסן מרמש ואח' נ' מקדאדי ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה לפינוי הנתבעים מבית הנמצא ברחוב אלמוג'הידון שבשכונת באב אלאסבאט ברובע המוסלמי בעיר העתיקה שבירושלים (להלן: "הנכס" או "הבית").  

רקע

התובעים תבעו את הנתבעים 1- 3 לפינוי וסילוק יד מהנכס ביום 11.10.01. לבקשת התובעים, מחק כב' השופט מוסק ביום 12.3.03 את התביעה והתנה הגשת תביעה חוזרת בעילה זאת נגדם בתשלום הוצאות.

ביום 24/5/06, הגישו התובעים תביעה זהה לתביעה הקודמת נגד הנתבעים 1-3 והנתבעים הנוספים. משלא שולם הסכום כפי שקבע כב' השופט מוסק, נמחקה התביעה נגדם ונותרה התביעה רק נגד הנתבעים 4 – 6 שהם: עלי מוחמד אבו כרוב (להלן: "עלי מוחמד" או "הנתבע 4"), מוחמד עלי אבו כרוב (להלן: "מוחמד עלי" או "הנתבע 5") ונעימה בדח (להלן: "נעימה" או "הנתבעת 6") (להלן: שלושתם יחד "הנתבעים").

מבוא

הבית הוא בן שלוש קומות, ובכל קומה שלושה חדרים. לפי כתב התביעה, בשלושת החדרים שבקומה העליונה, גר ומחזיק עלי מוחמד. בשני חדרים שבקומה הראשונה, גר ומחזיק מוחמד עלי, ובחדר השלישי באותה הקומה גרים ומחזיקים נעימה ובנה.

טענות התובעים

הבעלות בנכס הייתה של אחמד חסן מרמש, אביהם של התובעים שנפטר ביום 2.7.91, והם יורשיו, כמפורט בצו הירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בירושלים ביום 1.8.91 (להלן: "המנוח").

הקומה העליונה הושכרה בשנת 1411 להיג'רה (מקביל לשנת- 1990) ע"י התובע מס' 2 לעלי מוחמד. ההסכם חודש בין הצדדים מפעם לפעם לעיתים בעל פה ולעיתים בכתב (ראה נספח ז' לכתב התביעה). לפי ההסכם מדובר בדייר שלא חל עליו חוק הגנת הדייר.

בהסכם האחרון משנת 1411 נקבעו דמי שכירות של 750 דינר ירדני לשנה. מידי שנה הסכימו הצדדים על עליה בסכום דמי השכירות עד שהגיעו ל- 2,500 דינר לשנה. עלי מוחמד מפר את ההסכם תקופה ארוכה בכך שאינו משלם את דמי השכירות.

מוחמד עלי, נתבע 5, בנו של הנתבע 4, פלש לשני חדרים בקומה הראשונה מבלי לקבל את הסכמתם ו/או רשותם של התובעים. הוא שיפץ את שני החדרים שהיו נטושים, שנים רבות, וגר בהם. הוא מסרב לשלם את דמי השכירות עבור החדרים או לפנותם.

החדר השלישי בקומה הראשונה הושכר בשנת 1400 להיג'רה (מקביל לשנת- 1979) לאדם בשם איבראהים נמר בדח ז"ל שנפטר בשנת 1995 (להלן: "בדח"). בהסכם השכירות נקבע במפורש שלא חל עליו חוק הגנת הדייר. יחד עם בדח גרו אשתו שהינה הנתבעת 6, ובנה. לפני 5 שנים הפסיקה הנתבעת לשלם דמי שכירות ובכך מפרה את ההסכם (הסכם שכירות מסומן כנספח ח').

טענות הנתבעים

א.לתובעים אין מסמך המאשר את בעלותם בנכס.

ב.צו הירושה אינו תקף כיוון שבענייננו לא הוכח שניתנה הסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר למתן צו הירושה ע"י בית הדין הדתי השרעי בהתאם לסעיף 155(א) לחוק הירושה, תשנ"ח-1965.

הנתבעים 4 ו-5 הם משפחה אחת ודיירים מוגנים וכל התקופה הם משלמים דמי שכירות ואין עילה לתובעם.

עלי מוחמד, הנתבע 4, גר בנכס מעל ל- 20 שנה. בהסכמת המנוח הוא השקיע סכום רב בשיפוץ הנכס בעת כניסתו. רק לאחר שהוא שילם את כל הוצאות השיפוצים, חוזה השכירות בין הצדדים נחתם.

הנתבע 5 הוא בנו של הנתבע 4 וגר עימו.

נתבעת 6, טוענת שבעלה המנוח שילם לדייר היוצא ולמשכיר דמי מפתח ולכן היא דיירת מוגנת. כל זאת בהתאם לחוזה השכירות שהוגש. הקבלה המוכיחה את תשלום דמי המפתח אבדה לה בשל מות בעלה.