עזאיזה נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד בגין שני דוחות תנועה.

החלטה באשר לדוח שמספרו 1189107 ניתנה ביום 26.8.10.

באשר לדוח מס' 856135 מחודש אוגוסט 2008, טען המבקש כי הגיש בקשה להישפט "שלא נשלחה בדואר רשום והלכה לאיבוד".

לאחר ששקלתי את הבקשה ועיינתי בחומר שהתקבל ממשרד הרישוי מצאתי לנכון לדחותה.

ראשית, מי שטוען כי שלח בקשה להישפט שלא טופלה חייב לתמוך טענתו במסמך ובפרטים מלאים. במקרה דנן לא נשלחה הבקשה בדואר רשום כנדרש והמבקש אף אינו יכול לומר מתי נשלחה, ומה עשה לאורך תקופה של שנתיים מאז הגיש את הבקשה ועד היום.

שנית, המבקש לא פרט כנדרש טענותיו כנגד העבירה המיוחסת לו והסתפק בטענה כללית כי לא דיבר בטלפון בעת נהיגה וכי ברכבו מותקנת דיבורית. כידוע ניתן לעשות בטלפון נייד שימושים רבים פרט לניהול שיחה, ובהיעדר תצהיר המפרט את טענת המבקש אין די באמירה כללית כדי לקבוע שאכן לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.

שלישית, מהחומר שהתקבל ממשרד הרישוי עולה כי הודעה בדבר פסילת רשיונו ופירוט הדוחות בגינן צבר ניקוד נתקבלה אצל המבקש כבר בחוד שינואר 2010. כלומר, אם אכן הגיש המבקש בקשה להישפט וסבר כי הוא צפוי להיות מוזמן למשפט, הרי לכל המאוחר בחודש ינואר צריך היה לדעת כי בקשתו לא התקבלה וכי הוא חויב בניקוד בגין העבירה.

בנסיבות אלה חובה היה על המבקש למהר ולהגיש בקשתו ולא להתמהמה שבעה חודשים נוספים בטרם עתר להארכת המועד להישפט.

מכל הסיבות שלעיל גם יחד מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"א, 22 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: