עז' המנוח מחמוד עבד סעיד ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' - פסקדין

פסק דין

1.המבקשים הגישו בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הם זכאים לפיצוי בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקות 15, 21, 22 בגוש 19045 (להלן: "החלקות").

2.בתאריך 19.3.76 פורסמה ברשומות הודעה מטעם שר האוצר, לפיו בכוונתו לרכוש את החלקות בדרך של הפקעה , בהתאם לסעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה").

3.בתאריך 17.10.83 פורסמה ברשומות הודעה מטעם שר האוצר, על כוונתו לתפוס חזקה בחלקות, על פי סעיף 19 לפקודת הרכישה.

4.בתאריך 13.2.92 הוגשה נגד המבקשים תביעה לסילוק יד מהחלקות, ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין שהורה על סילוק ידם של המבקשים מהחלקות (ת.א. 860/92 בבימ"ש השלום בעכו).

5.בהמשך לפסק הדין הגישו המבקשים בקשה זו לפיצויים.

בבקשתם טענו המבקשים כי מדובר בקרקע סלעית המתאימה לחציבה וכי בפועל, מאמצע שנות החמישים ועד שנת 1992 הם ביצעו חציבה בחלקות, בהתאם לרשיונות חציבה שנתיים שקיבלו לפי פקודת המכרות, או בתקופות מסוימות ללא רישיון אך בידיעת השלטונות וללא התנגדותם.

עוד טענו המבקשים כי הם זכאים לפיצוי בגין הפקעת החלקות, בהתאם לייעודן – קרקע חציבה, כאשר הפיצוי ישקף את הרווחים אותם היו יכולים להפיק מהחציבה עד למיצוי כל נפח החציבה שנותר, אלמלא ההפקעה, וכן לפיצוי בגין הפקעת הזכויות בתום תקופת החציבה.

6.הצדדים הסכימו על מינוי שמאי מוסכם, שיעריך את שווי החלקות. לאחר שבין הצדדים התגלתה מחלוקת באשר לאופן ביצוע ההערכה, קבעתי בהחלטה מיום 23.8.09 (על סמך ההלכה שנקבעה לאחרונה בע"א 3015/06 מדינת ישראל נ. פינקלשטיין (להלן: "הלכת פינקלשטיין")) כי יש להעריך את שווי החלקות בהתאם לשתי החלופות הקבועות בפקודת הרכישה (סעיפים 12 ו- 13), על פי הייעוד התכנוני של החלקות נשוא הבקשה, במועד ההפקעה. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו (בר"ע 2620/01) נדחתה.

7.בישיבת יום 28.10.09 הודיע ב"כ המבקשים כי אין צורך בהערכת השמאי המוסכם , וכי ניתן לתת פסק דין על סמך החומר הקיים, ובהתאם הוריתי על הגשת סיכומים.

8.בסיכומיו טען ב"כ המבקשים כי יש להעריך את שווי החלקות, על פי הייעוד בפועל (חציבה) או על פי פוטנציאל החציבה. מאחר והלכת פינקלשטיין נקבעה לאחר שהצדדים הגישו סיכום טענותיהם, טען ב"כ המבקשים כי המבקשים יקופחו, לאחר שלא תהיה להם הזדמנות להתגונן בפני הטענות החדשות שהן פועל יוצא מהלכה זו, וכי למעשה הם לא קיבלו יומם בבית המשפט.

9.לאור טיעון זה, זימנתי את הצדדים פעם נוספת, על מנת שב"כ המבקשים יודיע איזה ראיות נוספות הוא מבקש להביא, על מנת שיהיה למבקשים יומם בבית המשפט.

10.בדיון חזר ב"כ המבקשים וטען כי ההלכה שהיתה בתוקף לפני הלכת פינקלשטיין (ע"א 1510/94 פרחאת נ. מדינת ישראל (להלן: "הלכת פרחאת")) כוחה יפה גם בעניינם של המבקשים, מאחר והחציבה נעשתה ברישיון במשך השנים. לטענתו, הראיות שמבקשים המבקשים להביא הן אלה שמראות כי החלקות נשוא הדיון בפני נמצאות באותו "גוש שיש" בו נמצאו הקרקעות נשוא הדיון בהלכת פרחאת, ולא ניתן לאמר כי יש בקרקעות שם יותר פוטנציאל חציבה מאשר בחלקות המבקשים. עוד הוא טען כי הוא מבקש להגיש מכתב של מדינת ישראל לענין המגמות התכנוניות באותו אזור. ב"כ המשיבה הסכים כי מסמך זה יהווה חלק מהראיות בתיק, כאשר שמר לעצמו זכות לטעון בהתייחס למסמך זה בלבד.

11.כאמור, בסיכומיו טען ב"כ המבקשים כי הלכת פינקלשטיין לא שינתה את הלכת פרחאת, אלא אישרה אותה וכי יש להעריך את שווי החלקות על פי ייעודן כמחצבות, בהפחתות מסוימות ולחילופין כי היתה למבקשים האפשרות לשנות את הייעוד.

בסיכומים הפנה ב"כ המבקשים לרשיונות חציבה שניתנו בקשר לחלקה מס' 22 בלבד במשך כ- 10 שנים, וטען כי השטח שאושר לחציבה השתנה מעת לעת באופן שבסופו של יום היתה מתבצעת חציבה ברישיון בכל החלקות.

ב"כ המבקשים טען כי גם בחוות הדעת השמאית מטעם המשיבים הוערכו החלקות כמחצבות ולפיכך יש שינוי חזית בטענה כי יש להעריך את השווי לפי הייעוד בתכנית המתאר (חקלאות). לחילופין טענו לפוטנציאל לשינוי יעוד.

12.ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי יש להעריך את שווי החלקות בהתאם להלכת פינקלשטיין וכפי שקבעתי בהחלטה מיום 23.8.09 לעיל. ב"כ המשיבה טען כי לפני בית המשפט לא הוצגה כל תשתית ראייתית להוכיח כי נערכה חציבה בכל החלקות וכי המבקשים הפעילו מחצבות על המקרקעין לפני שהופקעו, וכן אין ראיה כי חציבה שבוצעה בחלק מהחלקות, בוצעה בהיתר (למעט רישיון אחד לתקופה של שנה על חלק מחלקה 22) או כי היתה לפני מועד ההפקעה ציפיה סבירה לשינוי ייעוד הקרקע מייעוד חקלאי לייעוד חציבה. לפיכך, טען ב"כ המשיבה כי יש להעריך את שווי החלקות למועד ההפקעה כקרקע חקלאית, כאמור בתוכנית המנדטורית (42 / 50RP ) אשר חלה על החלקות במועד הקובע – 19.3.76.

דיון –

13.איני סבורה כי יש להשליך מהלכת פרחאת על החלקות בענייננו. ראשית והחשוב מכל הוא שבענין פרחאת נקבע על ידי בית המשפט המחוזי (ת.א 1007/90 פסק דין מיום 28.1.94 ) כי:

"ולסיכום פרק זה, הנני לקבוע כי לפי המצב התכנוני המדויק כאמור בחוות הדעת של השמאי פרמינגר , שעדותו בנידון לא נסתרה ולכן יש לקבוע כאמור בחוות דעתו שיש להעריך את החלקה כמחצבה ולא כשטח קרקע חקלאי".