עותמאני נ' צריאל - פסקדין

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין שכר טרחתו של התובע. בכתב תביעתו טוען התובע, כי הנתבע הזמין עבודות מדידה לחנות ברחוב האומן בירושלים, וכי בינו לבין הנתבע הוסכם כי הנתבע ישלם לו שכרו בסך 3,132 ₪ (כולל מע"מ) וכי סכום זה לא שולם מעולם.

2.בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי לתובע לא מגיע שכר כלשהו. לטענת הנתבע, הוא עוסק בעיצוב חנויות וסביבת חנויות, וכי עבודתו דורשת תיאום בין צוות התכנון לבין בעלי המקצוע העובדים בחנות. לטענת הנתבע, פנה התובע אליו והציג עצמו כמודד, ולפיכך, העביר התובע אל הנתבע תוכנית שערך בעל הנכס שאינה מדוייקת, וכעבור מספר ימים העביר התובע תוכנית מדידה של הנכס כפי שנמדדה על ידו (נספח 3 לכתב ההגנה). לטענת הנתבע, התוכנית לא כללה את היסודות הנדרשים בתוכנית מדידה, כגון מפלסים, גבהים, מידות פתחים וכו'.

3.עוד טען הנתבע בכתב ההגנה, כי עם תחילת ביצוע העבודה הוזעק הנתבע ע"י העובדים בשטח, לאחר שהתגלה כי אין כל קשר בין תוכנית המדידה לבין "המצב בשטח". לטענת הנתבע, המדידה בוצעה על בסיס אותה סקיצה שנמסרה לתובע ואשר אינה תואמת את המצב בשטח. לדוגמא, כך לטענת הנתבע, מיקום השירותים כפי שהם בשטח לא תאם את מיקומם בתוכנית המדידה.

4.לאור השתלשלות העניינים כפי שתוארה ע"י הנתבע, נאלץ התובע לשלוח מעצב ממשרדו על מנת שיערוך מדידה. לטענת הנתבע, כתוצאה מן הצורך לעדכן את התוכנית שערך התובע, נאלץ הוא להוציא סכומי כסף, לרבות בגין נסיעה ומדידה של השטח בפועל "כ- 900 ₪", הצורך בתכנון ושרטוט מחדש 5,280 ₪ והדפסת התוכנית מחדש - סך 900 ₪. לפיכך, כך לטענת הנתבע, נגרם לו נזק בשיעור 7,080 ₪ בגין רשלנות התובע.

5.בעלי הדין העידו בפניי ולאחר עדותם התבהרה התמונה. מעדותו של התובע אני למד, כי הוא ביצע מדידה לחלק מן החנות לאחר שסבר כי גבולות החנות מסתיימים בקיר המצוי בה, וכי הוא לא ידע כי החנות כוללת חלק נוסף מעבר לאותו קיר (ראו עדותו של התובע בעמוד 1 שורות 20 ו- 21 לפרוטוקול; כן ראו עדותו של הנתבע אשר מודה כי חלק מן החנות לא נמדד בעמוד 2 שורות 28 ו- 29 לפרוטוקול).

6.למעשה, הצדדים אינם חולקים על העובדה כי חלק מן החנות לא נמדד וכי למעשה, זהו הפגם בתוכנית המדידה שביצע התובע. התובע טוען כי הוא לא קיבל הנחיה ברורה מה עליו למדוד, ומאידך, טוען הנתבע כי על התובע היה למדוד את כל שטח החנות, וזאת הוא לא עשה, ובכך הפר הוא את ההסכם וגרם נזק לנתבע.

הכרעה:

7.בטרם אכריע בטענות הצדדים, עליי לסלק מדרכי טענה שהעלה הנתבע בכתב הגנתו ולפיה התובע אינו מודד מוסמך. טענה זו, אינה מצדיקה דחיית התביעה ואינה שוללת מן התובע את שכרו המוסכם, וזאת לאור שני טעמים: האחד - לא הוכח בפניי כי העבודה שביצועה הוזמן היא עבודה שלמודד מוסמך בלבד מותר לבצע, והאחר - אני מקבל את טענת התובע כי היה ידוע לנתבע כי התובע אינו מודד מוסמך. זאת למדתי לאור העובדה שהנתבע השלים את "עבודות המדידה" באמצעות "מעצב" העובד במשרדו של הנתבע. אילו אכן היה הנתבע מעוניין כי מודד מוסמך יבצע את המדידה, כטענתו, מדוע לא הזמין מודד מוסמך אחר על מנת שישלים או יתקן עבודתו של התובע.

8.על החוזה חלות הוראות חוק חוזה קבלנות התשל"ד- 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") וזאת מאחר וההסכם בין הצדדים הוא חוזה "לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין (ראו סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות). על החוזה חלות יתר הוראות החוק הנ"ל לרבות ההוראה האמורה בסעיף 3(א) לחוק הקובעת כדלקמן:

"לא היו השירות המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן – פגם) על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת הזדמנות נאותה לתקנו".

9.אין חולקין כי הפגם ניתן לתיקון והא ראיה לכך, שהנתבע עצמו דאג שנציג מטעמו יתקן את הליקוי. השאלות שעליי להכריע בהן, אפוא, כלום הודיע הנתבע לתובע על הפגם זמן סביר "לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו", והאם ניתנה לתובע הזדמנות ניאותה לתיקון הפגם.

10.באשר לשאלה הראשונה, מסקנתי היא שלאור גרסת הנתבע כפי שניתנה מפיו - הוא לא הודיע לתובע על הפגם זמן סביר לאחר שהיה עליו לגלותו. מדובר בשרטוט, שאינו מתיישב עם המצב בשטח, בשל העובדה כי חלק מן החנות לא נמדד כלל. לטענת הנתבע, הוא גילה את הפגם במדידות רק לאחר שיצא מכרז (ראו עדותו של הנתבע בעמוד 2 שורות 22-24 לפרוטוקול). נראה, שלאור מהות הפגם שהתגלה בתוכניות (חלק מן החנות לא נמדד) ולאור העובדה כי הנתבע יכל, על נקלה, לגלות פגם זה אילו היה משווה בין התוכניות שערך התובע לבין המצב בשטח, היה על התובע לגלות את הפגם במדידות שקיבל מן התובע מייד לאחר המצאתם . אציין עוד, כי לפי גרסת התובע הפגם התגלה באותו יום שבו סיים את המדידות, בשעות הערב לאחר שיחה טלפונית שהתנהלה בין הצדדים (ראו עדות התובע בעמוד 1 שורה 25-27 לפרוטוקול).

11.בין אם אקבל גרסת התובע ובין אם אקבל גרסת הנתבע לעניין מועד גילוי הפגם (אי מדידת חלק מן החנות), מסקנתי היא כי לתובע לא ניתנה הזדמנות נאותה לתקן את הפגם. אם אקבל את גרסת התובע, הרי באותו יום נודע הפגם לנתבע אשר לא דרש (ואף לא טען שדרש) כי הנתבע יתקן את הפגם שנפל במדידות, ואם אקבל גרסת הנתבע, הרי לא הודיע הוא לתובע על הפגם זמן סביר לאחר המועד שהיה על הנתבע לגלות את הפגם, ובכך נשללה מן התובע היכולת לתקן את הפגם.

12.משלא קיים המזמין- הנתבע את המוטל עליו לפי סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות (לא הודיע על הפגם תוך זמן סביר לאחר שהיה עליו לגלותו, ולא אפשר לתובע לתקן את הפגם), הרי חלות על המקרה דנן הוראות סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, ולפיו: "אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם" אם לא קיים המזמין את חובתו לפי סעיף 3(א) לחוק.

13.לאותה תוצאה אני מגיע לאור העובדה כי הפגם מקורו ברשלנות מצד הנתבע אשר לא דאג שנציג מטעמו יהיה במקום על מנת להדריך את התובע על גבולות הנכס שעליו למדוד.

14.להשלמת התמונה אציין, כי הנתבע הודה כי הוא השתמש בעבודה החלקית שביצע התובע, ללמדך שלא היה פגם מהותי האיכות העבודה, כי אם בהיקפה.

15.התוצאה היא שדין התביעה להתקבל וכך אני מורה. הנתבע ישלם לתובע סך 3,132 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (8.8.2010) ועד לתשלום המלא בפועל.

16.בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' שבט תשע"א, 06 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.