עוקבי נ' דור-ולט ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.12.11 בכביש 444.

2. לטענת התובע, עצר את רכבו ברמזור אדום. כאשר הרמזור התחלף לירוק החל בנסיעה. הנתבעת 1 חצתה את הצומת ברמזור אדום וכתוצאה מכך נגרמה התאונה ורכב התובע ניזוק בחלקו האחורי ימני.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכב הנתבעות נסע ברמזור ירוק, כשלפתע התפרץ לצומת רכב התובע, כאשר רמזור אדום בכיוון נסיעתו והתנגש ברכב הנתבעות. הנתבעת 1 בניסיון למנוע את התאונה סטתה ימינה וכתוצאה רכב הנתבעים פגע בגדר הבטיחות.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עצר רכבו ברמזור אדום יחד עם עוד רכב שנעצר במקביל אליו. כאשר הרמזור התחלף לירוק החל בנסיעה ולפתע חש במכה מצד שמאל בגלגל האחורי של רכבו. התובע טען כי לא הבחין בנתבעת שנכנסה במהירות לצומת, ככל הנראה, באור אדום.

במהלך הדיון הוצגה בפני הכרעת דין לפיה הודתה הנתבעת 1 במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לה במסגרת כתב האישום, קרי באי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש.

עדה מטעם התובע, העידה כי נסעה בכביש ולפתע הבחינה במראה הצדדית כי רכב הנתבעת איננו מאט, נכנס לצומת באור אדום והזהירה את בתה כי בקרוב תתרחש תאונה. לאחר מכן הבחינה שמקביל לרכב הנתבעת נכנס לצומת רכב התובע ושני הרכבים פגעו זה בזה.

5. הנתבעת 1 העידה וטענה כי נסעה ברציפות ברמזור ירוק בשיירת מכוניות שנסעה ישר בכביש. לפתע, הגיח רכב התובע משמאלה, היא סטתה ימינה לכיוון המדרכה אך לא הצליחה למנוע את התאונה. הנתבעת 1 טענה כי הודתה בעבירות שיחוסו לה בכתב האישום רק עפ"י עצה משפטית שקיבלה אך חזרה וטענה כי נכנסה לצומת באור ירוק.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה עמד ברמזור אדום וכאשר זה התחלף לירוק נכנס לצומת ואז נפגע מרכב הנתבעת. התובע בהגינותו אף לא ידע לומר האם הסתכל לצדדים בטרם החל בנסיעה, אך חזר על גרסתו לפיה הצומת היתה נקיה מרכבים בעת כניסתו וכי רכב התובעת לא נכנס לפניו לצומת. עדותו נתמכה בעדות העדה, עוברת אורח, שאף היא טענה כי הנתבעת היא שנכנסה לצומת באור אדום וכי שני הרכבים נכנסו במקביל זה לזה והנתבעת לא נכנסה קודם לצומת. בנוסף, הנתבעת עצמה הודתה במסגרת הסדר טיעון בכך שנכנסה לצומת באור אדום ומכאן שקביעה זו הפכה לחלוטה. מכאן שגרסתה של הנתבעת לפיה נכנסה לצומת באור ירוק, אינה מהימנה בעיני וסותרת הן את גרסאות התובע ועוברת האורח והן את מעשה בית הדין שנקבע ע"י בית המשפט לתעבורה לפיו הודתה הנתבעת כי לא צייתה לרמזור אדום ונסעה בקלות ראש.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבעת להבחין ברמזור ולהימנע מכניסה לצומת ברמזור אדום ובקלות ראש. לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על התובע לאור עדותה העקבית והמהימנה בעיני של עוברת האורח, לפיה שני הרכבים נכנסו במקביל לצומת ומכאן שהתובע, אכן כגרסתו, נכנס לצומת כאשר היתה פנויה, ולא היה בידו להבחין מבעוד מועד בנתבעת הנכנסת לצומת במקביל אליו באור אדום, ולמנוע את התאונה.

באשר לנזק הנתבע מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת לפיה ניתן לפסוק הפסד הנחת העדר תביעות למשך שנה אחת בלבד, שכן זהו הנזק המוכח בפועל ולא ניתן לפסוק נזק עתידי.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,672 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 3.1.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 600 ₪, וכן בהוצאות העדה בסך של 400 ₪, קרי סך כולל של 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: