עופרי נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ר' בן יוסף, א' קלמן ברום ו-א' הימן) בעפ"ג 16223-06-17 מיום 21.2.2018 בגדרו התקבל חלקית ערעור המבקש על גזר-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי) בת"פ 54140-11-13 מיום 23.4.2017.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 24.1.2017 הורשע המבקש על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של מרמה, ערמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

2. בתמצית, המבקש והנאשם 1 (להלן: קופל, וביחד: הסוכנים) היו סוכני ביטוח שעבדו בגיוס ביטוחים לחברת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס). הנאשמת 3, רב-אור סוכנות לביטוח (1998) בע"מ (להלן: רב-אור), היא חברה בבעלות חלקית של קופל ונוהלה על-ידו, והנאשמת 4, בר-אור סוכנות לביטוח (1993) בע"מ (להלן: בר-אור), היא חברה בשליטת המבקש (להלן יחד: החברות). בחודש ספטמבר 2005 נחתם בין הפניקס לבין המבקש וקופל הסכם עמלות אשר קבע את הסכומים שהפניקס שילמה ותשלם בעתיד לסוכנים. חלק מהעמלות להן היו זכאים הסוכנים ניתנו להם מראש כהלוואות, כשהחזר ההלוואות נעשה באמצעות קיזוז תשלומי העמלות העתידיים. ההסכם היה מבוסס על ההנחה כי הסוכנים, באמצעות החברות, יחזיקו באישור פטור מניכוי מס במקור, כך שהפניקס לא תידרש לנכות מס, וההלוואות היו צפויות להיפרע במלואן מתשלומי העמלות. בשנת 2006 בוטל אישורה של רב-אור לפטור מניכוי מס במקור. עקב כך, בין השנים 2009-2007 פעלו המבקש וקופל על מנת להתחמק מתשלום מס במקור במספר מישורים, הכל כמפורט בכתב אישום המתוקן. להשלמת התמונה יצוין כי בגין מעשים אלו קופל הורשע בעבירות נוספות לפי הפקודה וחוק העונשין, התשל"ז-1977, ביניהן הצגת מסמך כוזב למשלם הכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור לפי סעיף 220(6) לפקודה.

3. במסגרת הסדר הטיעון בעניינו של המבקש הגיעו הצדדים להסכמה עונשית לפיה המשיבה תטען לעונש של עד 21 חודשי מאסר והמבקש יטען באופן חופשי. לעניין הקנס שיושת על המבקש הוסכם כי המשיבה תטען לקנס בסך 300,000 ש"ח והמבקש יטען לקנס בסך 100,000 ש"ח.

4. בגזר-הדין עמד בית משפט השלום, על מניעת ניכוי מס במקור וציין כי סעיף 220 לפקודה קובע עונש זהה לפעולות מרמה שונות שתכליתן התחמקות ממס, מבלי להבחין, מבחינת החומרה, בין מניעת ניכוי מס במקור לבין השמטת הכנסות. בעניינו של המבקש, קבע בית המשפט מתחם ענישה שנע בין 30-14 חודשי מאסר בפועל, ולעניין הקנס, נקבע כי הסדר הטיעון סביר וראוי לכבדו ולקבוע קנס בטווח שעליו סוכם. בית המשפט מיקם את המבקש בחלק התחתון של המתחם, ואת הקנס באמצע הטווח המוסכם. בית המשפט נימק החלטתו זו בכך שלא התקיימו טעמים שהצדיקו החמרה מעבר לעמדת המשיבה במסגרת הסדר הטיעון, שכאמור הגבילה עצמה ל-21 חודשי מאסר ולמעשה עתרה לעונש בחלק התחתון של המתחם הראוי לטעמה. לבסוף, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות מס מסוג פשע; וקנס בסך 200,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תמורתו.

5. על גזר הדין המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

           בית המשפט המחוזי דחה טענות רבות שהעלה המבקש שסתרו את האמור בכתב האישום בו הודה, בין היתר, ביחס לחלקו השולי והפסיבי בביצוע העבירות. עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי ככלל, קיים הבדל מבחינת עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בין אי תשלום מס במקור לבין השמטת הכנסות. בית המשפט עמד בנוסף על כך שלא עולה מפורשות מכתב האישום שקופל התכוון להעלים לחלוטין את ההכנסות, גם אם לא דיווח עליהן נכונה, וכי אין סימוכין לטענה שההשתמטות מתשלום מס במקור תוביל לעיוות בתשלום המס בפועל. משכך, סבר בית המשפט כי יש לגזור גזירה מקלה יותר עם הסוכנים במקרה דנן, בשים לב לכך שעוצמת הפגיעה בעבירות שביצע המבקש פחותה מזו של קופל. בעניינו של המבקש, קבע בית המשפט המחוזי מתחם עונש שינוע בין 18-10 חודשי מאסר בפועל. עונשו מוקם בתחתית המתחם, בהתאם לקביעת בית משפט השלום, ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל. לא נמצא להתערב בעונשים הנלווים.

           המבקש לא השלים עם פסק-הדין, ומכאן הבקשה שלפניי.