עונשי מאסר למתכננים לשדוד חנות תכשיטים בתל-אביב - פסקדין

            הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לפשע, נסיון שוד בנסיבות מחמירות, כאשר נאשם 1 הורשע גם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, רכישת נשק ונשיאת נשק, בעוד שנאשם 2 הורשע בעבירת נשק ועבירת פזיזות ורשלנות.

            פרשתי בהכרעת הדין תיאור מלא ומפורט של ההתרחשות העבריינית, ואינני מוצא צורך לחזור על כך, ולצורך זה, בתמצית, אציין שמדובר בפרשה שבה שני הנאשמים קשרו קשר לשדוד חנות תכשיטים בתל-אביב, חנות שהיתה מוכרת היטב לפחות לנאשם 1, צרכו סמים ושתו אלכוהול במהלך שעות יום האירוע, הנאשם 1 הצטייד בנשק, הם הגיעו לזירה לפנות ערב, כאשר נאשם 1 נושא אקדח, בעוד שנאשם 2 שהה בקרבת מקום, הנאשם 1 נכנס לחנות התכשיטים ושלף את אקדח תוך איום על בעל החנות, בין השניים התפתח מאבק אליו הצטרף גם עובד נוסף, המאבק נסב סביב נסיון המתלונן להוציא את הנשק מידיו של הנאשם 1, כל השלושה יצאו מחוץ לחנות, הנאשם 2 הגיע למקום וסייע בידי הנאשם 1 לשמור את ההחזקה בנשק בידיו, או אז דרך הנאשם 1 את הנשק, כל הסובבים התפזרו מחשש ופחד, אך הנאשם 1 כיוון את האקדח לעבר המתלונן, שנכנס כבר לתוך החנות, וירה ישירות לעברו דרך שימשת החנות, אך עובדת מיגון שימשת החנות מנעה פגיעה במתלונן.

            הנאשם 1 נמלט מהמקום, ובמהלך מרדף אחריו על ידי מתלונן נוסף שהינו פקח של עיריית תל אביב יפו, ירה לעבר המתלונן-הפקח  בשתי הזדמנויות שונות, על מנת למנוע ממנו את המשך המרדף אחריו, תוך שגם הפעם הוא מכוון את הנשק לעברו של המתלונן-הפקח.

            שני הנאשמים כפרו במיוחס להם, כל אחד לפי גרסתו וחלקו, ובהכרעת דין מפורטת דחיתי את גרסת הנאשמים והרשעתי אותם כאמור בעבירות המפורטות בכתב האישום, כל אחד על פי חלקו.

            נאשם 1 יליד שנת 1946, בעוד הנאשם 2 יליד 1971, לשניהם עבר פלילי מכביד.

נאשם 1 ריצה מספר עונשי מאסר, בשנת 94 נגזרו עליו 9 שנות מאסר בפועל בגין 7 אישומים של מעשי שוד ואישום נוסף של נשיאת נשק. גם לנאשם 2 גיליון הרשעות מכביד כאמור, הוא הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, נסיון רצח, החזקת נשק, ונדון לעונש של 11 שנות מאסר ו-5 חודשים.

נעתרתי לבקשת הנאשם 2 והוריתי לשרות המבחן להגיש תסקיר אודותיו, התסקיר הראשון לא היה חיובי ביותר, צוין בו שהנאשם מכור לסמים קשים מגיל צעיר, סיגל דפוסים עברייניים משך השנים, בעל קווים אישיותיים אנטי סוציאליים, שולל את מעורבותו בעבירות, ועל כן אין בתסקיר כל המלצה טיפולית, ואף על פי כן הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר נוסף שבו  תהיה התייחסות להליך הגמילה בו החל הנאשם לאחר שחרורו ממעצר, ואכן בתסקיר הנוסף שהוגש מציין שירות המבחן שהנאשם ככל הנראה מצליח להתמיד בהליך הגמילה בקהילה הטיפולית, מגלה תובנה לחומרת מצבו והתמכרותו רבת השנים לסמים, בעל מוטיבציה להשלים את הליך הגמילה, וראוי בנסיבות אלה לאפשר לו להשלים את הליך הגמילה ולדחות את הטיעונים לעונש למועד מאוחר יותר.

דחיתי עתירה זו מטעם הנאשם 2, תוך שפירטתי את הטעמים לכך וציינתי שכפי שלא קיבלתי את המלצת שירות המבחן בתסקירו הראשון, שהיה נעדר כל המלצה טיפולית, והוריתי לשירות המבחן לבדוק את הליך גמילתו של הנאשם מסמים, הרי אינני מקבל את המלצת שירות המבחן לדחות את הטיעונים לעונש עד לסיום הליך הגמילה של הנאשם, הואיל וניסיון החיים מלמד שהליכי גמילה נמשכים לעיתים חודשים רבים ואף שנים, הם מלווים בעליות ומורדות ותלויים כל כולם ברצונו של הנאשם ובמוטיבציה שהוא מביע, במודעותו ובנכונותו לעמוד באותם קשיים הצפויים לכל מי שעובר טיפול גמילה קשה שכזה.

תסקירי שירות המבחן הם בגדר המלצה ויש לראותם ככאלה במובן זה ששירות המבחן הבוחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר נותן את הדין על מעשיו, פורש תמונה מלאה ומפורטת לגבי אישיותו של הנאשם, סיכויי שיקומו, מצבו המשפחתי והכלכלי, ופרטים נוספים שבאים לסייע בידי בית המשפט לקבוע את משקלו של אינטרס השיקום ביחס לאינטרסים אחרים שבית המשפט שוקל בכל תיק ותיק שעה שהוא גוזר את דינו של הנאשם הנותן את הדין לפניו.

            לגבי משקלה של המלצת שירות המבחן נאמר כבר על ידי בית המשפט העליון בע"פ 344/81 מ"י נ' שחר סגל, פ"ד לה (4) 319, מפי כב' הנשיא שמגר, כתוארו אז:

"שיקוליו של שירות המבחן  למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראיה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצ"ב".

            ובהמשך מפי כב' השופט אלון , כתוארו אז:

"...העונש, שיוטל בסופם של שיקוליו על העבריין... מתפקידו של בית המשפט הוא, אשר לשם כך יעריך וישקול נסיבות רבות ומגוונות: חומרת העבירה ופשיונה לציבור, הרתעת העבריין ועבריינים בכח, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, וכיוצא בהם. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן... קצין המבחן הופקד מטעם המחוקק לסייע בידי בית המשפט, בכך שיביא לידיעתו של השופט מידע והמלצה בענין אחד השיקולים החשובים והמהותיים בדרכי הענישה... והוא - תיקונו של העבריין ושיקומו..."

כן ראה רע"פ 745/86, מאיר הרוש נ' מ"י, תק-על 87 (1) 522, מפי כב' הנשיא שמגר, כתוארו אז:

"כבודו של התסקיר במקומו, אך אין חובה על בית המשפט לאמצו ואף אין זה רצוי ונכון שיתקבל הרושם כי הזמנת תסקיר שירות המבחן פירושה כשלעצמה כי כל שיומלץ שם גם מחייב אוטומטית את בית המשפט.

לבית המשפט יש שיקול דעת ואין זה רצוי שיתקבל הרושם שבית המשפט כפות על ידי ההמלצה, שמא ירתע בית המשפט בשל כך מהזמנת התסקיר באותם מקרים בהם אין חובה לבקשו מכח הדין".

וכן ראה רע"פ 2474/08, פלוני נ' מ"י, תק-על 2008 (1) עמ' 5260, מפי כב' השופט אדמונד לוי:

"בשולי הדברים אוסיף, כי תסקירי שירות המבחן להם הפנה המבקש, הינם בגדר המלצה  המתייחסת אך לשיקום הנאשם - שהוא גורם אחד בלבד ממכלול הגורמים אותם נדרש בית המשפט לשקול בבואו לגזור את עונשו של נאשם".

שמעתי את עדויות האופי לגבי שני הנאשמים, נתתי את דעתי בעיקר לדבריה המרגשים של בתו של נאשם 1,  דברי אשתו של הנאשם ודברי הנאשם עצמו על הסבל שהיה מנת חלקו משך שנות חיים ארוכות, שורת המחלות מהן הוא סובל, הקשיים בפניהם הוא ניצב בטרם ביצוע העבירות, המצוקה הכלכלית אליה נקלע, המשבר שהביאו לחזרה לשימוש בסמים, ורצונו לחזור למסלול חיים נורמטיבי עם אשתו, ילדיו ונכדיו, ועתירתו להקלה בעונש באופן שיתיר לו תקווה לעתיד טוב יותר.