עונשי מאסר בפועל לשני עובדי ציבור בעבירות שוחד ומרמה - פסקדין

רקע - כללי

1.         הנאשמים, בני זוג, עובדי ציבור, הורשעו על פי הודאתם, ביום 5.4.2011, בכתב אישום משותף, שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות במספר אירועים. הנאשם הורשע בנוסף, בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, לקיחת שוחד, איומים, וסחיטה באיומים; הנאשמת הורשעה בנוסף, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, וכן בעבירה של תיווך בשוחד.

בעת ביצוע העבירות, שימש הנאשם, יליד 1972, כפקיד אכיפה במחלקת גבייה ואכיפה של מע"מ בבאר-שבע, והנאשמת, ילידת 1973, שימשה כפקידת תביעות ושכר במדור תשלומים של יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת בבאר-שבע. 

2.         בהסדר הטיעון, הכולל הסכמה לגבי מסגרת הענישה, מבקשת התביעה כי יוטלו על הנאשם 30 חודשי מאסר ממשי, מאסר מותנה, פיצוי וקנס. ההגנה מבקשת מצידה, להסתפק בהטלת 24 חודשי מאסר לריצוי ממשי. בעניינה של הנאשמת, הוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש של 12 חודשי מאסר ממשי, וההגנה תעתור לעונש על פי שיקול דעתה. במהלך הטיעונים לעונש הוסכם כי יוטל על הנאשמת גם מאסר מותנה.

במסגרת הסדר הטיעון הופנו הנאשמים לשירות המבחן לקבלת תסקירים.

כתב האישום המתוקן

א.         על פי האישום הראשון, המיוחס לנאשם, בתחילת חודש אפריל 2005, או בסמוך לכך, נפגש הנאשם עם סוכן סמוי, שפעל בהנחיית מחלקת הביטחון של אגף המכס, ואשר היה מוכר לנאשם כעוסק בסחר סיגריות. הנאשם, שהציג עצמו בפני הסוכן כמנהל במכס, הצהיר בפניו כי יש ברשותו 70 ארגזי סיגריות, מאוחסנים במחסן בדימונה, אשר הוברחו ממצרים לישראל. הסוכן הציע לנאשם לרכוש את הסיגריות, ובמפגש שהתקיים ביום 20.5.2005, במסעדה בצומת מסמיה, ביקש הנאשם מהסוכן תשלום של 30,000 ש"ח, כמקדמה עבור הסיגריות; הסוכן העביר לידי הנאשם סך של  1700 דולר ארה"ב במזומן, והבטיח לנאשם שישלם את היתרה, עם קבלת ארגזי הסיגריות. הנאשם סיכם עם הסוכן כי יתאמו ביניהם את מועד אספקת הסיגריות, כל זאת כשהנאשם יודע שאין אמת בדברים שמסר לסוכן, וכי אין בכוונתו לספק לסוכן את הסיגריות.

בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי  סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (בצירוף סעיף 25 לחוק, בעבירת הניסיון) (להלן: חוק העונשין).  

ב.         על פי האישום השניהמיוחס לנאשם, ביום 5.6.2005 קיבל הנאשם לידיו, במסגרת תפקידו, את הטיפול בתיקו של קאיד אבו ענזה, שרכבו נתפס על ידי מע"מ, בגין חובות למע"מ, ואף חקר את קאיד באותו יום, במשרדי מע"מ באר שבע. בתום החקירה ובעוד הרכב תפוס על ידי מע"מ, פנה הנאשם אל יוסף אבו ענזה, אחיו של קאיד, הבהיר לו כי לקאיד יש הרבה חובות, וביקש מיוסף להלוות לו סך של  25,000 ש"ח למשך חודשיים. קאיד מסר לנאשם באמצעות יוסף סך של 15,000 ש"ח; הרכב שוחרר לאחר שקאיד שילם  ביום 14.6.05, קנס מנהלי בסך של 500 ש"ח, וסכום נוסף בסך של 2,790 ש"ח בגין דוחות עבר.

הנאשם לא החזיר לקאיד את הכסף שקיבל ממנו וזאת על אף פניותיו של קאיד.

במסגרת אישום זה יוחסה לנאשם עבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290(א) לחוק.

ג.          על פי האישום השלישי המיוחס לשני הנאשמים, פנה יעקב אבו-אלקיעאן, בעליה של חברת כוח אדם, אל הנאשמת, במסגרת עבודתה, ומסר לה מסמכים רלוונטיים לפתיחת תיק ולקבלת סמל מעסיק, לצורך קבלת היתרים להעסקת עובדים תושבי שטחי הרשות הפלשתינית, שנדרשו ליעקב לצורך ביצוע עבודות בפרוייקט בנייה, סמוך לאחר חודש מרס 2005. הנאשמת התקשרה טלפונית ליעקב, הציגה עצמה כ"אחראית לשכת התעסוקה על עובדי שטחים", וביקשה להיפגש עימו עוד באותו ערב.

בפגישה שהתקיימה במסעדה בבאר שבע, אמרה הנאשמת ליעקב, כי שמעה על כך שיעקב הוא איש עסקים שברשותו כספים רבים, וכי בידיה הכוח "להוציא אישורים לעובדי השטחים ובידיה הכוח לסגור אותם שלא יצאו." עוד ציינה כי היא "עובדת מול השב"כ" ו"הכל בידיה", וכי אם הוא רוצה "שירות טוב" יהיה עליו לשלם לה סכום כספי גבוה, תמורתו תפתח עבורו תיק של קבלן רשום בעל סיווג ג', שהינו הסיווג הגבוה ביותר, שיאפשר ליעקב לבצע עבודות עבור משרד הביטחון וצה"ל. 

לאחר שיעקב סרב לדרישה הכספית, וטען כי הגיש את כל המסמכים הנדרשים, אמרה לו הנאשמת כי תקרע את כל המסמכים שהגיש לה, ו"תסגור" את המתלונן כך שלא יקבל אף עובד והיא "תראה לו מי היא".

למחרת היום, הגיעה הנאשמת למשרדו של יעקב, בבאר-שבע, דרשה ממנו את הכסף, ויעקב הביע תרעומת על דרישתה והטיח בה: "מה את חושבת שאנחנו בקזבלנקה? אני לא מבין אותך". בתגובה אמרה לו הנאשמת כי נוכח חלוף הזמן, הוא עלול להפסיד הרבה כסף, וכי עליו לנהוג על פי האמרה: "אם תתנו תקבלו, אם לא תתנו לא תקבלו".

עוד באותו ערב, התקשרה הנאשמת אל יעקב וביקשה ממנו סכום של 20,000 ש"ח, ויעקב אמר לה  בתגובה, כי מדובר ב"שוחד ורמאות", וכי ייצור עמה קשר למחרת. למחרת בבוקר או בסמוך לכך, חזרה הנאשמת על דרישתה הכספית, ולאחר תיאום טלפוני עם הנאשמת, נפגש יעקב עם הנאשמת לצורך העברת הכסף, בתחנת הדלק בעיר, אליה הגיעה הנאשמת ברכבה, בו נהג הנאשם. יצויין כי הנאשמת הבהירה בשיחת הטלפון שקדמה למפגש, כי תגיע למקום עם בעלה, שהינו "עובד מע"מ"; הנאשמת נכנסה לרכבו של יעקב, שם קיבלה מידיו סך של 20,000 ש"ח במזומן,  והבטיחה ליעקב שתוך יומיים יקבל את האישורים שביקש. לאחר מכן העבירה את הכסף לידי הנאשם.

בעקבות פניותיו של יעקב אל הנאשמת, ומשהאישורים לא הגיעו במועד המובטח, הזמינה הנאשמת את יעקב לביתה, בשעות הערב, לשם קבלת האישורים, כנטען, ואמרה לו כי בפגישה זו תכיר לו את בעלה, הנאשם. עם הגיעו למקום, זיהה יעקב את הנאשם כמי שנכח במשרדי מע"מ, בעת שיעקב נחקר שם במסגרת ביקורת שנערכה לו ביום 30.3.05; במעמד זה, בבית הנאשמים, אמר לו הנאשם כי תיקו במע"מ מורכב ומסובך, והודה לו על העברת הכספים, וציין בפניו כי יקבל את האישורים, אולם עליו לשלם עבור כך סכום כסף נוסף. בשלב זה נכנסו לחדר שני גברים ממוצא בדואי. יעקב שביקש לעזוב את המקום, שאל את הנאשמת היכן האישורים, וזו השיבה לו כי האישורים טרם הגיעו, והנאשם אמר שיביא את האישורים למשרד. למחרת היום, התקשר יעקב לנאשם ושאל אותו לגבי האישורים, וזה השיב לו כי יקבלם, וניתק את השיחה.

במהלך חודש מאי, לאחר שהאישורים לא התקבלו, שלח יעקב הודעת טקסט למכשיר הטלפון הנייד של הנאשמת, בה הודיע לה כי בכוונתו לפנות למשטרה. בתגובה, התקשר אליו הנאשם ואיים עליו בכך שאמר לו ש"דמו בראשו", וכי הוא "ישים לו כדור בראש". יעקב הודיעו כי בכוונתו לפנות למשטרה, וכי ברשותו הקלטות של שיחות שנערכו עם הנאשמים.

באותו לילה הגיעו הנאשמים ברכבם סמוך לבית של יעקב בחורה, וביקשו ממנו להיפגש עמם, ואולם זה סירב לדרישתם. בבוקר יום המחרת, התקשר הנאשם ליעקב, ואמר לו כי הוא מתכוון להחזיר לו את כספו, וביקשו כי לא יפנה למשטרה וימסור לידיו את הקלטות; בשעת ערב התקשר הנאשם ליעקב, והוא ואדם נוסף שהשתתף בשיחת הטלפון, שהזדהה בפני יעקב כאחד מהאנשים שנכחו במפגש בביתו של הנאשם, תיאמו עימו פגישה בתחנת דלק ליד לקיה. לפגישה זו הגיע הנאשם בלווית שני הגברים הבדואים הנזכרים, ואדם נוסף. במעמד זה הוציא הנאשם ממעטפה סך של כ- 1,700 $ אותם קיבל מידי הסוכן במסגרת אירועי האישום הראשון, וכן סכום נוסף בשקלים, והורה ליעקב לקחת את הכסף. יעקב סירב ליטול את הכסף , והנאשם איים עליו באומרו: "אתה רואה את השלושה האלה, תוך 24 שעות יחסלו אותך". יעקב לא לקח את הכסף ועזב את המקום.