עונש מופחת של שנתיים מאסר לנאשם בביצוע עבירות מין באחותו, בעת היותו קטין

כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:

איסור פרסום

ניתן בזה צו האוסר פרסום שמות הנאשם והמתלוננת וכן כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויים.

עיקרי עובדות כתב האישום

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע שורה של עבירות מין באחותו (להלן: המתלוננת), בעת היותה קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים.

כתב האישום הוגש נגד הנאשם (יליד 1982) בתאריך 20.5.2008 ועובדותיו פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, מיום 8.5.2012. בכתב האישום נטען, כי במהלך השנים 1995 עד מאי 2000, עת הייתה המתלוננת (ילידת 1987) כבת 8 שנים ועד היותה כבת 12 שנים וחצי, נהג הנאשם לבצע במתלוננת מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, בהזדמנויות רבות ושונות בבית המשפחה, והכל לשם גירויו וסיפוקו המיני.

שני אירועים מבין המפורטים בכתב האישום התרחשו במהלך תקופה שהתיישנה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 8.9.2009. בהתחשב בתקופה שהתיישנה, התקופה הרלוונטית לעבירות הינה כשנתיים (מאי 1998 עד מאי 2000), כאשר הייתה המתלוננת כבת 11 שנים ועד היותה כבת 13 שנים. במהלך תקופה זו, הלכו והסלימו מעשיו של הנאשם: תחילה היה מבצע במתלוננת מעשי סדום, על ידי הכנסת איבר מינו לפיה, ובשלב מאוחר יותר נהג לאנוס אותה באמצעות החדרת כלי כתיבה לאיבר מינה. בשל אופיין המתמשך של העבירות והזמן הרב שחלף, המתלוננת התקשתה להצביע על תאריכים מדויקים או לעמוד על תדירות ביצוע המעשים. במקום זאת, תיארה תמונות שנצרבו בזיכרונה באופן אסוציאטיבי, תוך הצמדתן לאירועים משמעותיים בחייה כציוני דרך.

בגין המעשים המתוארים לעיל, הורשע הנאשם בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 351 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות), ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 351 (ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות).

טיעוני הצדדים לעונש

באת כוח המאשימה התייחסה לחומרת המעשים, לגילה הצעיר של המתלוננת בעת התרחשותם ולתסקיר שרות המבחן, לפיו נגרמה למתלוננת פגיעה נפשית קשה, שלא קהתה עם השנים. בהמשך לכך, עתרה באת כוח המאשימה לעונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.

בא כוח הנאשם התייחס לעובדה שהמעשים נפסקו ביוזמת הנאשם, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולכך שמאז לא כשל הנאשם בעבירות נוספות. בהמשך לכך, ביקש שלא לשלוח את הנאשם למאסר בפועל ותחת זאת לחייב אותו בפיצוי כספי גבוה למתלוננת.

מטעם ההגנה העידה אשתו של הנאשם. בעקבות עדותה הובאה לידיעת בית המשפט תלונה שהוגשה נגד הנאשם, על התעללות נפשית בבנה של העדה, שנסגרה ללא הגשת כתב אישום. עובדה זו אינה רלוונטית לגזר הדין ולא הובאה בחשבון בשיקולי בית המשפט.

אציין כי בא כוח הנאשם ביקש מבית המשפט לשלוח את הנאשם להערכת מסוכנות מינית. בקשתו נדחתה. מאחר שהעבירות אירעו לפני שנים רבות וכיוון שלא נטען, על ידי באת כוח המאשימה, כי הנאשם עבר עבירות מין נוספות על אלו שנטענו בכתב האישום, אין אני סבורה כי לנאשם מסוכנות מינית.

הנאשם הביע צער וחרטה וביקש שלא להשית עליו עונש מאסר, אלא לחייבו במתן פיצוי כספי למתלוננת.

בא כוח הנאשם ובאת כוח המאשימה הפנו לפסיקה רלוונטית. שניהם התייחסו לעובדה שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות ולשנים שחלפו מאז. עובדה זו לא נתעלמה מעיני ואתייחס אליה בהמשך.

תסקיר נפגעת העבירה

לבית המשפט הוגש תסקיר שרות המבחן ביחס למתלוננת, ממנו עולה כי היא סובלת מטראומה קשה ומנזקים בתחום הרגשי: מצבי דיכאון קשים, מחשבות על חוסר הטעם והערך בחיים, התנהגויות של הכאבה והרס עצמי.

מעשיו של הנאשם, שבוצעו במתלוננת בגיל צעיר, פגעו בהתפתחותה הנפשית התקינה וגרמו לה לאיבוד האמון באנשים ולצמצום קשריה החברתיים. המתלוננת סובלת מבעיות שינה וסיוטים הקשורים למעשיו של הפוגע בה, והפגיעה בה מוצאת ביטוי גם בקשריה עם בן זוגה. להערכת גורמי הטיפול, צפוי לה תהליך טיפולי מתמשך.

כאילו לא די במעשיו של הנאשם, כאשר ניסתה המתלוננת לשתף את אימה בדברים שעברו עליה בזמן אמת, דחתה אותה האם מעליה. בהמשך לכך, עקב הגשת התלונה נגד הנאשם, משפחתה של המתלוננת הפנתה לה עורף וניתקה את הקשר עימה. התנכרות המשפחה נחווית על ידי המתלוננת כחלק מהטראומה ומעצימה את הכאב והקושי להתמודד.