עונש מאסר לעבריין מס - יגאל מזרחי

          האישומים

הנאשם עסק בתקופה הרלוונטית בהסעת עובדיהם של סניפי חברת השופר-סל בע"מ; הוא נרשם כעוסק, ניהל ספרים והגיש דו"חות לפקיד השומה. אולם, חקירת רשויות המס שנערכה בחודש מרס 2005 העלתה כי משנת 1999 ועד שנת 2003 דיווח הנאשם על הכנסות שהיו נמוכות מהכנסותיו בפועל, ועל כן, גם לא שילם את המס המלא המגיע.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על פקודת מס הכנסה, ונטען, כי בתקופה האמורה הוא נמנע מלדווח על הכנסות בשיעור של 415,000 ש"ח, ולא שילם את המס המגיע, וכי ניהל פנקסי חשבונות כוזבים, וכל זאת, כדי להשתמט ממס, ותוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה.

אישום נוסף בכתב האישום מייחס לנאשם עבירות אלימות שעבר כנגד חוקרי מס הכנסה ביום בו החלה חקירתו, וכן, עבירה של הפרעה לחוקרים בעת ביצוע תפקידם.

הנאשם הודה כי השמיט הכנסות מהדו"חות שהגיש; הנאשם גם הודה בכך שיצא מגדרו בעת שנפתחה החקירה ובעת שהחוקרים ערכו חיפוש בדירת המשפחה; אולם, הנאשם כפר בכל יתר העובדות הנטענות בכתב האישום, ואף ייחס אלימות לחוקרים עצמם. על כן, נשמעו הראיות בתיק.

בהכרעת הדין שניתנה על ידי ביום 6.2.08 קבעתי, כי הנאשם אכן השמיט את ההכנסות הנטענות, והכין פנקסי חשבונות כוזבים, וכי עשה כן, בכוונה להשתמט ממס, ותוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה. עוד קבעתי בהכרעת הדין, כי במועד בו נפתחה החקירה, 21.3.05, תקף הנאשם באלימות שניים מחוקריו, איים על חוקר אחר, והפריע לחוקרים במלאכתם.

הנאשם הורשע בחמישה פרטי אישום שעניינם השמטת הכנסות מתוך דו"חות המס, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); בחמישה פרטי אישום שעניינם הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה, וכן, בחמש עבירות שעניינן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

בגין האירוע שארע ב-21.3.05, הורשע הנאשם בעבירות של הפרעה לחוקרים בעת מילוי תפקידם, לפי סעיף 216א(ב) לפקודה, תקיפת עובד הציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

עמדות הצדדים לעונש

התביעה וההגנה חלוקות באשר לענישה הראויה במקרה זה; התובעת מבקשת להחמיר עם הנאשם, על שהוליך שולל את רשויות המס משך מספר שנים; על ששלשל לכיסו סכומים נכבדים אותם גרע מקופת המדינה בדרכי עורמה; על שהיה אלים כלפי חוקריו והפריעם במלאכתם; וכן, משום שלא הסיר את המחדלים ואין סיכוי שיעשה כן.

למרות הנסיבות האישיות המורכבות של הנאשם, כפי שהוצגו על-ידי עדי ההגנה, סברה ב"כ המאשימה, כי נדרשת תגובה עונשית חמורה, שתתן ביטוי למדיניות הענישה המקובלת. עתירתה היא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי משמעותי, קנס כספי שיהלום את היקף המס שגרע מהמדינה, ופיצוי לחוקרים שהותקפו בידי הנאשם.

          ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו את מצוקת חייו של הנאשם, את הסבל האישי והכלכלי שידע מאז ילדותו ולאורך חייו, ועד היום, כשהוא כבר בן 60 שנה. הוא העלה על נס את אופיו החיובי ואת נדיבותו וטוב לבו של הנאשם, כפי שהצטיירו מעדויות עדי ההגנה שהובאו לעניין העונש, שהם קרובי משפחתו ושכנה מן העבר. הנאשם מחוסר כל רכוש, נאמר לי, וכה קשים ועלובים חייו, עד שאינו מסוגל לעמוד בתשלום חובו ולהסיר את המחדלים, מה שהיה ממתן את העונש.

לגישת ב"כ הנאשם, הנסיבות האישיות שפורטו והתובנה שגילה הנאשם, מאזנות את חומרת המעשים ותוצאותיהם, לרבות, האלימות שנקט בה הנאשם כלפי החוקרים, שלגישתו לא הייתה באה לעולם אילמלא יחסם הבוטה של החוקרים אליו ואל בנו. מכל מקום, התנצלותו של הנאשם בפני החוקרים ממתנת את חומרת המעשים, ואין סיכוי להישנותם. עונש מאסר בפועל, נטען, ימיט אסון על המשפחה, ובעיקר על גרושתו של הנאשם שבה הוא מטפל במחלתה. עתירת ב"כ הנאשם, במכלול הנסיבות, היא להסתפק בענישה מתונה, ולכל היותר, במאסר שניתן יהיה לשאתו בעבודות שרות.

          דיון והכרעה

          קביעת העונש במקרה זה אינה פשוטה, שכן, היא כרוכה בעריכת איזון ראוי ונאות בין מכלול של שיקולים; שיקולים הכרוכים בחומרת המעשים, חומרת הנסיבות בהם בוצעו המעשים ותוצאותיהם, והם אשר מכתיבים גם את צורכי הענישה ומטרותיה, ובהם, הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה, מצד אחד. מן הצד האחר, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות והמשפחתיות של העבריין האינדיבידואלי, לרבות הרקע האישי והמשפחתי, וגם, סיכויי הישנות המעשים או סיכויי השיקום. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ולהפעיל את שיקול דעתו. העונש הנגזר, בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(2), 421].

בראש מערכת השיקולים השוקלים לחומרה, עומדים מעשי העבירה, השמטה של הכנסות בשיעור 415,000 ש"ח אותן השמיט הנאשם מהדו"חות שהגיש לפקיד השומה משך חמש שנים; ובעיקר כן - העובדה שמעשים אלה לוו בניהול פנקסי חשבונות כוזבים, תוך נקיטה במרמה ובתחבול.

אני רואה בחומרה את מטרת הנאשם להימנע מתשלום מס כדין, וזאת, משך תקופה ממושכת, כך שאין מדובר במעשה יחיד, אקראי וחולף. בהסתכלות לאחור, אמנם אין מדובר בהשמטה גדולה בכל שנה, אולם, הצטברותה, משך חמש שנים, איננה מבוטלת כלל, והסכום שנגרע מקופת המדינה הוא ניכר. רק בדיקה קפדנית של פקיד השומה העלתה קיומו של פער בין הדו"חות של הנאשם לבין דיווחי השופר-סל; משמע שללא הבדיקה האמורה לא היו מעשי הנאשם מתגלים.

אני סבורה כי יש לזקוף לחומרה גם את העובדה שמעשי הנאשם פגעו באכיפה שוויונית של תשלום המסים, בעיקר כן, כאשר נמנע מלהסיר את המחדלים, וזאת, למרות שחלפו מספר שנים. כפי שנמסר, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אין סיכוי שיסיר את המחדלים.

חומרה לא מעטה אני מייחסת להתנהגותו של הנאשם כלפי חוקרי מס ההכנסה שפתחו בחקירה נגדו: הוא חולל מהומה בדירה ואח"כ במשרדי החקירות, זרק מעטפות ומסמכים שריכזו החוקרים, הוא דרש שייצאו מהדירה ונקט באיומים ובאלימות פיזית. כתוצאה מאלימותו של הנאשם, נגרמה חבלה קלה לחוקר סלובודיאנסקי, והוא נזקק לטיפול רפואי.