עומר עלי הנדסה ובניה בע"מ נ' א.מ.צ שמש (1990) בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, בהעדר סמכות מקומית.

לטענת הנתבעת, כל הזיקות הן לבתי המשפט במחוז חיפה. הגשת התביעה בבית משפט השלום בנצרת היא לאור מקום עסקה של התובעת בלבד ואין בכך כדי להקנות סמכות. הנתבעת צירפה תצהיר ממנו עולה כי ההסכם בין הצדדים נחתם בבקה-אל-גרביה, המקום בו נמצאים משרדיה של הנתבעת וכי העבודות מכוחו של ההסכם בוצעו בכפר יונה.

התובעת טוענת לסמכות מקומית בשל המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות. לשיטתה, מאחר שבין הצדדים לא הוסכם על מקום קיום ההתחייבות, אזי בהתאם לסעיף 44 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, במצב דברים שכזה, יהיה המקום מקום עסקה של התובעת.

בחנתי את טענות הצדדים.

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 קובעת מספר חלופות שדי באחת מהן כדי להקנות סמכות מקומית:

"(א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."

בענייננו, מקום עסק הנתבעת הוא בבקה – אל – גרביה.

המקום בו נוצרה ההתחייבות, קרי מקום חתימת ההסכם, אף הוא בקה – אל – גרביה.

בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, המצורף לכתב התביעה, המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא כפר יונה, הוא המקום בו בוצעו העבודות.

כל אלו מצויים במחוז חיפה.

אין מקום לטענת התובעת כי לא הוסכם על מקום לקיום ההתחייבות, שהרי כאמור, ברי כי מקום קיום ההתחייבות הוא מקום ביצוע העבודות. אף מעבר לכך, לאור המקום בו נוצר החוזה, מקבלת אני את טענת הנתבעת כי כל תשלום היה מבוצע אף הוא בבקה-אל-גרביה או לחילופין במקום בו בוצעו העבודות.

לפיכך, אני מקבלת את הטענה כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית וזו נתונה לבית משפט השלום במחוז חיפה.

בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984, משעה שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט אחר, אין מקום לסילוק התביעה על הסף ועל כן, אני מורה על העברתה לבית משפט השלום במחוז חיפה.

התיק יובא בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה אשר יקבע היכן יישמע התיק.