עומר עארף בשאראת ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית - פסקדין

השופט ד' מינץ:

1. עניינה של העתירה שלפנינו במקבץ מבנים הממוקמים באדמות אל-חדידייה שבנפת הבקעה, מושאי תיקי בב"ח ה' 71-72/09, ו-ה' 128-130/11 (להלן: המבנים). במסגרת העתירה מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לנמק מדוע לא יבטלו את צווי ההריסה אשר הוצאו כנגד המבנים; מדוע לא יאשרו את הבקשות להיתרי בנייה שהוגשו על ידי העותרים; מדוע לא יערכו תכניות מתאר לכפרים פלסטיניים המצויים בשטחי C, לרבות תכנית מתאר לכפר הרועים אל-חדידייה בו מתגוררים העותרים.

2. ביום 30.4.2015 הוצא צו ארעי (השופטת ד' ברק-ארז) האוסר על הריסת המבנים.

עיקרי העובדות וההליכים

3. העותרים הינם תושבי הכפר אל-חדידייה, המתפרנסים מגידול בעלי חיים ורעיית צאן וטוענים לבעלות במבנים בהם הוצאו צווי ההריסה כמפורט להלן.

4. הבינוי מושא תיקי בב"ח ה' 71-72/09 כולל שני אוהלים, שני דירים וסככה מקונסטרוקציית ברזל. ביום 31.5.2009 נמסרו לעותרים צווי הפסקת עבודה בצירוף זימונים לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי (להלן: הוועדה). ביום 25.6.2009 התקיים דיון בפני הוועדה, בסיומו נמצא כי המבנים הוקמו ללא היתר כדין והוחלט על הוצאת צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה. במהלך החודשים יולי-ספטמבר של שנת 2009, לבקשתם, ניתנו לעותרים מספר ארכות להגשת בקשה להיתר בנייה. ביום 24.9.2009 נשלח מכתב לבא-כוח העותרים לפיו מאחר שעד למועד זה לא הוגשה בקשה להיתר בנייה, הליכי הפיקוח והאכיפה בתיקים האמורים יימשכו כסדרם.

5. עתירה שהוגשה לבית משפט זה (בג"ץ 8038/09) בעניין צווים סופיים להפסקת עבודה והריסה שהוצאו במספר תיקי בב"ח, ביניהם תיקי בב"ח ה' 71-72/09 האמורים, נמחקה ביום 30.1.2013 לאור הסכמת הצדדים ובכפוף לכך שהעותרים יוכלו להגיש לרשות המוסמכת בקשות להיתרי בניה בתוך 60 ימים. חרף האמור בפסק הדין, רק במהלך חודש אפריל 2013 הגישו העותרים בקשות לקבלת היתרי בנייה. ביחס לבקשת עותר 2 ניתנה ארכה בת 30 ימים לצורך השלמת מסמכים אשר היו חסרים, תוך שהובהר כי ככל שאלו לא יצורפו תידחה הבקשה על הסף. במכתב נוסף מיום 23.7.2013 ציינו המשיבים כי פרק הזמן שניתן לעותרים לשם השלמת הגשת המסמכים החסרים חלף, ולכן הבקשות נדחות על הסף ועליהם לבצע את צו ההריסה בתוך 7 ימים מיום קבלת המכתב. על החלטה זו הגישו העותרים עתירה נוספת (בג"ץ 3758/13) אשר נדחתה על הסף ביום 25.8.2013 תוך שנקבע כי אין לבוא בטרוניה אל המשיבים בדחותם בקשות שהכילו תשריטים בלבד. זאת מפני שעל אדם המגיש בקשה להיתר בנייה להוכיח ברמה העשויה להניח את דעתה של רשות מינהלית סבירה, כי יש לו זיקה לקרקע, שמכוחה הוא רשאי להגיש בקשה להיתר בנייה.

6. לאחר מתן פסק הדין האמור שבו ופנו העותרים בבקשות למתן ארכה להגשת המסמכים הדרושים לבקשות היתרי הבנייה שהוגשו. לאחר שסורבו בקשותיהם, הגישו העותרים עתירה שלישית במספר (בג"ץ 6400/13) אשר נדחתה אף היא.

7. הבינוי מושא תיקי בב"ח ה' 128-130/11 כולל שני אוהלי מגורים, שתי סככות ודיר. ביום 10.11.2011 נמסרו לעותרים צווי הפסקת עבודה בצירוף זימונים לדיון בפני הוועדה. משלא התייצבו העותרים לדיון אליו זומנו, קבעה הוועדה ביום 6.12.2011 על הוצאת צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה. לאחר שפנו המחזיקים לוועדה, הוחלט על מתן אורכה בת 7 ימים. ביום 12.12.2011, ובטרם הגשת בקשה להיתרי בנייה, הוגשה עתירה שעניינה צווי הפסקת עבודה והריסה ביחס למקבץ מבנים, לרבות המבנים מושא תיקי בב"ח ה' 128-130/11 (בג"ץ 9191/11). ביום 22.1.2015 הורה בית המשפט על מחיקת העתירה לאור הודעת העותרים כי הם אינם עומדים עליה נוכח ההתפתחויות שחלו מאז הגשתה.

8. בחודש ינואר 2014 הגישו העותרים בקשות להיתרי בנייה עבור המבנים. העותרים זומנו לדיון בוועדה בחודש ספטמבר 2014, אך לאור בקשות בא-כוחם הדיון נדחה. בחודש נובמבר 2014 פנה בא-כוח העותרים בבקשה לקבלת פרטים נוספים בתיקי הבנייה הבלתי חוקית לצורך בירור זהות המחזיק או הבעלים במקרקעין. בעקבות טענת בא-כוח העותרים לפיה הוא אינו מצליח לקשר בין המסמכים שהיו בידיו לבין הממצאים בשטח, החליטה הוועדה ביום 16.11.2014 ליתן לעותרים ארכה נוספת בת 14 ימים לשם העברת התייחסות לגבי כלל תיקי הבנייה הבלתי חוקית, וביום 30.11.2014 דנה הוועדה בבקשות שהוגשו. בתום הדיון הוחלט על דחיית הבקשות בתיקים מושא הליך זה. בהחלטתה ציינה הוועדה כי לעותרים זכויות בכ-5% בלתי מסוימים בחלקה בלבד, אשר אף אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין, למרות שמדובר בקרקע מוסדרת. החלטת הוועדה נסמכה על מסמכים אשר הציגו העותרים מהם עולה כי מכוח עסקה, שאינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, הם חוכרים את הקרקע מאדם בשם סאמי צראעימה, אשר ירש את חלקו בקרקע ביחד עם חמישה יורשים נוספים, ממי שהייתה לו בעלות ב-7/18 חלקים בקרקע בלבד. לפיכך החליטה הוועדה כי לא הוכחו זכויות המחזיקים במקרקעין באופן ראוי ומטעם זה לא ניתן לתת היתר אשר ייתכן ויפגע ביתר הבעלים בחלקה, שלא נמסרה כל התייחסות מטעמם. כמו כן נקבע כי קיימים ממצאים תכנוניים משמעותיים המונעים אפשרות למתן היתר וביניהם חריגה מקווי בניין, העובדה כי לא בוצעה חלוקה על פי תכנית מתאר, וביחס לחלק מתיקי הבנייה הבלתי חוקית אף נמצא כי קיימת חריגה לדרך ציבורית. עררים שהגישו העותרים על החלטת הוועדה נדחו ביום 26.3.2015 על ידי ועדת המשנה לתכנון ורישוי, שהעניקה לעותרים ארכה בת 14 ימים לשם נקיטת כל צעד שימצאו לנכון.